תבונה כד

החיוב וא"א דלא נפטרה כ"א אחר שבא ליד העני אף השבולת של לקט חיבת כיון שלא באה ליד העני הא לא קשיא משום דאפשר דשאני לקט מפאה שתלויה בדעתו של בעה"ב ע"כ א"כ מבואר מדבריו כיון דפאה שלקט עשיר חייבת במעשר מוכח להדיא דלא אפקריה רחמנא לכל רק לעניים אבל הוא כותב כי זאת רק גבי פאה אבל לקט שאני מפאה וא"כ יכול היות ג"כ כי פאה שייך רק לעניים אבל לקט שייך לכולי עלמא אלא דזכותם של העניים הוא קודם כמו שכותב שאני לקט מפאה שתלויה בדעתו של בעה"ב אבל באמת יש לסתור דבריו ואדרבה יהיה משם ראיה לדברינו כי מה שכותב דשאני לקט מפאה אינו מובן כלל וכלל כי בוודאי לקט ופאה שוה ומפני מה יהיה מחולק לקט מפאה וגבי פאה הפטור הוא משעה שבא ליד העני וגבי לקט יהיה הפטור משעת ההפרשה ומ"ש וממקום שהביא ראיתו מסוף השולח דף מ"ז ע"א ג"כ איתא שם להדיא הלקט והשכחה והפאה של עכו"ם חייבים במעשר אלא א"כ הפקיר וא"כ כיון דמביא מזה ראיה על פאה א"כ גם גבי לקט יהיה ראיתו דהחיוב הוא משבא ליד העני וכן לגבי נמושות איתא ג"כ בתענית דף ו' ע"ב מאימתי כל אדם מותרין בלקט שכחה ופאה וא"כ במאי מחלק בינייהו ובוודאי יוקשה לההנחה שלו מהא דתנן שבולת של לקט שנתערבה בקציר מפריש ב' שבלין אלא ע"כ בוודאי משם ראיה להיפוך מדבריו דמשעה שהפרישה אפילו דלא באה ליד העני ג"כ יהיה פטור מן המעשר כי ההפרשה עושה את ההפקר ומטעם הפקר זה פטור מן המעשר ולא הלקיטה של העני שייך לזה וא"כ אפילו אם בא עשיר ולקח בערמה או באונס בוודאי הוא חייב להשיב זאת להעניים כי גזל עניים בוודאי זאת מקרי כיון דכל זמן שהם לוקטים אסורים כל אדם ללקוט והם הלא לא נתיאשו עוד אבל מן המעשר הוא פטור דהפטור הוא משעת ההפרשה וההפקר הוא לכל אדם אלא דהתורה צותה לנו שכ"ז שהעניים לוקטים אסורים כל אדם ללקוט ולא תקשי לדברינו מהא דסוף השולח דשם הלא קאמר הגמ' בפירוש הטעם דאדעתא דישראל אפקרינהו אדעתא דעכו"ם לא אפקרינהו וא"כ לגבי עכו"ם זאת אינו הפקר ולכן מתחייבים במעשר אבל לגבי ישראל הוא הפקר לכל אלא דהעניים קודמים אבל אם לקט עשיר הוא מחויב להשיב לעניים אבל ממעשר הוא פטור דלקט הוא שייך לכולי עלמא אלא דהעניים קודמים לכל אדם וכשהלכו בה הנמושות והעניים נתיאשו מזה שייך זאת לכולי עלמא וכן הדין הוא בשכחה ופאה כדאיתא בתענית דף ו' ע"ב ודו"ק

רמב"ם הלכות מתנות עניים פ"ב הלכה י"ט ז"ל מי שלקח את הפאה ואמר ה"ז לאיש פלוני העני אם עני הוא זה שלקח מתוך שזוכה בו לעצמו זכה בו לאותו פלוני ואם עשיר הוא לא זכה לו אלא יתננו לעני הנמצא ראשון עכ"ל, ועיין בכ"מ שם דמפרש דפסק כחכמים וכעולא דאמר בפ"ק דמציעא דף ט' דהני מילי מעשיר לעני אבל מעני לעני ד"ה זכה לו ע"ש ובאמת יכולים אנו לפשוט מרמב"ם זה אליבא דקצוה"ח שהרמב"ם סובר דהיכא דהמשלח אינו עובר כ"א השליח, אינו שייך בזה אין שליח לד"ע דלא כפ"י דהא הטעם דלא זכה העני מפרש בגמ' גיטין דף י"ב ע"א ובב"מ דף ט' ע"ב משום דכתיב לא תלקט לעני דריש הגמ' לא תלקט לו לעני ומקשה שם התוס' לאביי דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ ה"נ יזכה העני והקשה הקצוה"ח דאע"פ דבכ"מ ס"ל לאביי דמהני הכא שאני כיון דלא ליקנו העני בעצמו אלא הבעה"ב בעדו א"כ אמרינן בזה אין שלד"ע והמעשה בטל וגם אביי מודה בזה אלא מוכח מהכא דהיכא לגבי המשלח ליכא עבירה אלא גבי השליח לא אמרינן בזה אין שלד"ע ה"נ גבי העני ליכא עבירה אלא גבי בעה"ב משו"ה לא אמרינן אין שלד"ע ושפיר הקשה התוס' ע"ש ובאמת מוכח דהרמב"ם ס"ל ג"כ כזה כי הרמב"ם ס"ל כאביי דאי עביד מהני לפי שיטת הרבה מפרשים אם לא דנימא דאליבייהו יסבור הרמב"ם דהיכא דאין שליח לד"ע המעשה אינו בטל, אך באמת סברת הקצוה"ח דחוקה ובוודאי צדק הפ"י דאע"פ דלהמשלח ליכא עבירה כ"א לגבי השליח ג"כ בוודאי אין שלד"ע כיון דכל עיקר הטעם דאין שלד"ע הוא משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויכול המשלח לומר לא היה לך לעשות כיון דאיכא עבירה בזה וכדמבואר בסמ"ע דלא סמך דעתיה דהמשלח על השליח שיעשה הדבר כיון דאיכא עבירה בזה ולכן אינו נעשה שלוחו כיון דלא סמכא דעתיה דהמשלח עליו א"כ ה"נ אפילו דליכא עבירה אלא גבי השליח ולא גבי המשלח ג"כ שייך האי טעמא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא היה לך לעשות זאת ולא סמכא דעתיה דהמשלח כיון דאיכא עבירה בזה להשליח מאי נ"מ בזה שליכא עבירה לגבי המשלח אעפ"כ לא סמכא דעתיה דהמשלח כיון דאיכא עבירה בזה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וראית הקצוה"ח יכולים אנו לדחות דהנה הגאון רע"א מפרש הפלוגתא דאביי ורבא דאי עביד מהני אי לא מהני הוא ההסבר כן דאביי ס"ל מהני מפרש דהא דקאמר רחמנא לא תעביד היינו דאסור לעשות כן אבל בדיעבד אם עשה מהני ורבא דס"ל דלא מהני מפרש דהא דקאמר רחמנא לא תעביד הוא דאי אתה יכול לעשות פעולה הזאת בשום אופן ואפילו אם עשה ג"כ לא מהני והנה יש לחקור דהא דקאמר אביי אי עביד מהני וראיתו דאי נימא לא מהני אמאי לקי מאי כונתו וביאור דבריו אי כונתו דאי לא מהני אמאי ילקה וכן דלא עבר שום איסור ג"כ שכיון שלא מהני הוה כלא עשה זה המעשה כלל או דלמא דווקא קאמר דלא ילקה כיון דלא מהני הוה כמו לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו אבל באמת איסורא איכא אך הנה אי נימא דלא לקי משום דהוי לאו שאין בו מעשה אבל איסורא איכא יסבור אביי כמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ובאמת עיין בתמורה דף ה' ע"ב איתא שם ואביי האי סברא מנא ליה מולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה משל שעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וגו' ורבא התם מזה בפ"ע ומזה בפני עצמו וגו' ע"ש ור"י דס"ל מין במינו לא בטיל נפקא ליה מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה דמין במינו לא בטיל א"כ מוכח דס"ל כאביי ור' יהודא ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו א"כ מוכרחים אנו לומר דאביי קאמר דאפילו איסורא ליכא בדבר והוה כלא עשה