תבונה יח

כיון דהפקר לא הוה דעת אחרת מקנה אותו הוה דין הפקר ודין מציאה שווין וא"כ מבואר זה בהרמב"ם הלכות גזילה ואבידה פרק י"ז הלכה י"א וגם דין דמתנה יש שם כמבואר שם בהמפרשים ודו"ק היטב

רמב"ם הלכות סוטה פ"א הלכה א' ז"ל קנוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני אפילו היה אביה או אחיה או עכו"ם או עבד או שחוף הוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד ע"ש, פירש הב"ח בטוש"ע אה"ע סימן קע"ח פירושו של אפילו עכו"ם ומאי רבותא דעכו"ם וז"ל נראה דאתא לאורויי דאע"פ דבזינתה עם גוי אינה אסורה לו לאחר שנתגייר כדלקמן סעיף ח' בטוש"ע אה"ע בשם ר"ת אפילו הכי לבעלה אסורה אף בזינתה עם הגוי ומקור הרמב"ם הוא מהגמ' סוטה דף כ"ו ע"ב ממימרא דרב המנונא שנכרי מקנין ע"י ופריך הגמ' פשיטא ומשני הגמ' מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל היכא דקמיתסרא בהא זנות אבל הא הואיל ואסירא וקיימא אימא לא קמשמע לן וזה לשון הר"ת בכתובות דף ג' ע"ב אהא דמקשה התם ולידרוש להו דאונס שרי וא"ת הא אמרינן בפרק בן סורר ומורה על כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מעכו"ם ג"ע ש"ד ותירץ רבינו תם דאין חייבין מיתה על בעילת עכו"ם דרחמנא אפקריה לזרעיה דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומייתי ראיה דפריך בפרק בן סורר ומורה והא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך והא אסתר ג"ע הואי משמע דמשום עריות לא הוה מתחייבה ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם לקיימה לאותו עכו"ם כשנתגייר דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עכו"ם דהויא כביאת בהמה ואין נראה לריב"ם דהא ע"י ביאת עכו"ם נאסרה לבעלה כדאמרינן הכא דאיכא פרוצות ובפרק האשה שנתארמלה דברצון אסורה לבעלה אלמא לגבי בעלה ביאת עכו"ם לא חשיבה כביאת בהמה וה"ה לבועל, וכן מההיא דמקנאין ע"י עכו"ם ג"כ נראה דלא כר"ת והאריכו בדבר זה והרא"ש כתב ע"ז בפסקיו וז"ל ונ"ל לקיים פסק ר"ת ולא מטעמיה אלא משום הא דאמרינן ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע"י ביאה זו אבל ביאת עכו"ם דבלאו הכי היתה אסורה לו לא קרינן ביה ונטמאה אחד לבועל, ונהי דאסורה לבעל מ"מ לא ניתוסף איסור לבועל בביאתו כיון דבלאו הכי היתה אסורה לו וכן מוכח בסוטה דף כ"ו ע"ש גבי מקנין ע"י עכו"ם עכ"ל והקרבן נתנאל שם בפירושו על הרא"ש כתב וז"ל ולא ניחא לרבינו לפרש שם בסוטה קמ"ל דמקנין וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכו' דא"כ לא לישתמיט תנא בשום מקום לאשמעינן כ"כ דאסורה לבועל עכו"ם וכו' ע"ש והנה באמת שיטת הר"ת תמוה כקושית הריב"ם וכי הר"ת לא ידע כל הגמ' שהביא הריב"ם וכן על הרמב"ם ג"כ לפי פירושו של הב"ח יקשה הקושיות של הריב"ם אם לא נפרש שהרמב"ם יפרש כמו הרא"ש ועוד קשה מפני מה באמת לא רצה הר"ת לפרש כפירושו של הרא"ש שבאמת הוא פירושו של הגמ' בסוטה דף כ"ו ע"ב וההפלאה מקשה לשיטת ר"ת וז"ל והנה קשה לי לשיטת ר"ת הא דקאמר בדף ט' ע"א והא ס"ס הוא ומשני בשקידשה פחותה מבת ג' שנים אכתי קשה הא אכתי איכא ס"ס ספק אונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא מעכו"ם נבעלה דאין ביאתו אוסרתה לבעלה ודוחק לומר במקום שרוב ישראל ותו דלמא אזלא לגביה כדאיתא בסוף פירקין, והנה נראה דלפמ"ש בסוף פירקין בשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן שנתערבו וספק יש בו כשיעור שכתבו התוס' בר"פ ספק אכל דחייב אשם תלוי אע"ג דהוי ס"ס היינו משום כיון דהספק על החתיכה אם יש בו כשיעור הוא ספק בגוף וספק השני בתערובות לא אמרינן א"כ י"ל ה"נ כיון דהספק הוא על הזנות אם הוא ברצון ה"ל ספק בגוף וספק שנבעלה מעכו"ם ה"ל ספק בתערובות לא אמרינן אך דעת התוס' לקמן דף י"ד גבי אלמנת עיסה דאמרינן ס"ס אפילו אחד בגוף ואחד בתערובות ועמ"ש שם באורך בס"ד וכן הוא דעת הר"ת עצמו בתוס' ביצה דף ג' ע"ב ומישב את קושיתו בדוחק ונ"ל לישב כל זה ולהבין דברי ר"ת כי הנה איתא במדבר ה' איש כי תשטה אשתו ומעלה מעל וכו' ונטמאה ונטמאה ודרשינן ב' פעמים ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל מוכח מזה שמה שנאסרת על בעלה הוא מטעם כי מעלה בו מעל ונסתרה עם איש אחר וזהו מעילת מעל בבעלה כי בשעה שהיא נעשית אשתו אסורה מכאן ולהבא לסתור א"ע עם אנשים אחרים וכיון שכן מה לי אם נסתרה עם ישראל או שנסתרה עם עכו"ם וכי לא מעלה בו במה שנסתרה עם עכו"ם וכי הוא אינו מקפיד על סתירת עכו"ם ובודאי גם סתירת עכו"ם מקרי מעילה בבעלה ולכן בוודאי אסורה לו אם נסתרה עם עכו"ם אפילו שזרמת סוסים זרמתם מ"מ הלא מעלה בו ולכן היא אסורה לו וכן גם ר"ת ס"ל אך לגביה בועל שאינה נאסרת מטעם מעילה אך מטעם זנות ומגזירת הכתוב ונטמאה אחד לבועל לכן היכא שנבעלה לעכו"ם אינה נאסרת עליו וכטעמא דהגמ' בסוטה דף כ"ו ע"ב וכמו שהביא הרא"ש כיון דבלאו הכי היתה אסורה לו לא קרינן ביה ונטמאה אחד לבועל ונהי דאסורה לבעל מ"מ לא ניתוסף איסור בביאתו לבועל כיון דבלאו הכי היתה אסורה לו וכן יסבור גם הר"ת אך אם חייבין מיתה על ביאת עכו"ם ע"ז קאמר הר"ת דאין חייבין מיתה כיון דלגבי מיתה אינו תלוי במעילת בעל אלא בזנות המזנה עמה וגבי עכו"ם רחמנא אפקריה לזרעיה דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומייתי ראיה מאסתר שלא נתחייבה מטעם גילוי עריות מטעם דרחמנא אפקריה לזרעיה דאחשורש ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם לקיימה לאותו עכו"ם אפילו כשנתגייר ולגבי בעלה גם הר"ת מודה שאסורה מטעם שמעלה בו מעל בסתירתה עם העכו"ם אבל לגבי הבועל אם הוא עכו"ם לא מיבעיא בעת שהוא עכו"ם דודאי לא מיתסרא עליו מטעם הסתירה כיון דבלאו הכי אסורה לו אלא אפילו שנתגייר ה"א כיון דליכא עליה עכשיו איסור עכו"ם כיון דנתגייר יחול עליה איסור בועל קמ"ל ר"ת דליכא עליה איסור בועל כיון דהויא כביאת בהמה ומסולקין הקושיות של הריב"ם על הר"ת כיון דכל הראיות של הריב"ם שמיתסרא בביאת עכו"ם להבעל ובזה גם הר"ת מודה דמיתסרא לבעל רק להבועל לא מיתסרא כיון דהבועל עכו"ם וג"כ ליכא קושית ההפלאה דאיכא ס"ס דאפילו ברצון שמא נבעלה מעכו"ם כיון דלפירושנו גם ביאת עכו"ם אוסרת על הבעל כיון דמעלה מעל בו מיתסרא