תבונה יד

אינו מתחלק לא לממון ולא לאיסור ובכל רגע ורגע הוא חצי עבד וחצי ב"ח וכמו שחצי ישראל וחצי עכו"ם אינו יכול לקדש גם החצי עבד וכו' אינו יכול לקדש אפילו ביום עצמו כי הוא לא נתחלק לאיסור ודכותה גבי גירושין ג"כ אינו יכול לגרש כי מ"ש גירושין מקידושין. וכמו שאינו יכול לקדש ג"כ אינו יכול לגרש אפילו אשת אחר אפילו היכא דהאחר יכול לקדש כגון שהוא ב"ח גמור וישראל גמור ג"כ החצי עבד וכו' אינו יכול להיות שליח לגביה כיון דהוא בעצמו אינו בתורת קידושין וגירושין ג"כ לא מצי להיות שליח עבור אחרים ג"כ זהו שיטת ר' יוחנן כשיטת תלמודא דידן אבל שמואל סובר כשיטת הירושלמי דחצי עבד וכו' נתחלק בין לאיסור ובין לממון וביום שלעצמו הוא ב"ח גמור וביום של רבו הוא עבד גמור וביום עצמו בודאי יכול לקדש ולגרש כמו כל בני חורין גמורים כיון דביום עצמו הוא ב"ח גמור כיון שנתחלק לאיסור וביום של רבו הוא עבד גמור ואינו יכול לא לקדש ולא לגרש ממילא כיון שקידושין אינו גביה גירושין מהיכא תיתי גביה וזאת אינו סובר הוא כיון דלמחר איתיה בתורת קידושין וגירושין ג"כ היום מקרי בר כריתות ובר קידושין וראית הקצוה"ח מקטן ע"ש בסימן רמ"ג סעיף ג' ס"ק ב' שקטן מקרי איתיה בתורת גיטין ומקרי בר כריתות כיון דאתי לכלל כריתות אינו ראיה דשם בקטן לכשיגדל יהיה ישראל גמור וב"ח גמור ושוב לא יופסקו הדינים שלו לעולם ולכשיגדל בכל יום ויום יכול לקדש ולגרש אבל החצי עבד וחצי ב"ח היום הוא עבד ולמחר ב"ח וליומא חרא שוב הוא עבד גמור וא"כ בכל יום ויום הוא מתחלף מעבדות לחירות ומחירות לעבדות ואיש כזה ביום דהוא עבד גמור בודאי אינו יכול לא לקדש ולא לגרש בעבור אחרים ולא אמרינן דמקרי בר כריתות כיון דלמחר יהיה בר כריתות אדרבה ליומא חרא יהיה שוב לאו בר כריתות ואמאי יקרא בר כריתות כיון דלמחר יהיה בתורת גיטין וקדושין אדרבה ליומא חרא יהיה עבד גמור ולא יהיה ביכלתו שוב לא לקדש ולא לגרש ואין לז"ס ולכן ביום שהוא עבד גמור בוודאי אינו יכול לא לקדש ולא לגרש לא לעצמו ולא לאחרים, אבל היכא שהוא קידש ביום שעובד לעצמו והחלות יהיה למחר בעת שיעבוד לרבו היינו הקנין עשה היום והחלות יהיה למחר לר' יוחנן בודאי לא מהני כיון שאפילו ביום של עצמו אינו יכול לא לקדש ולא לגרש אבל לשמואל ספיקא הוא אם בעת החלות צריכים דיני וגדרי הקנין אם לא, וגבי קידושין אפילו אם נימא שבעת החלות אינם צריכים דיני וגדרי הקנין מ"מ לא יועיל היכא שקידש ביום עצמו והחלות יהיה למחר כיון שבעת החלות צריך לחול שם ודיני בעל ולכן בודאי לא יחולו הקידושין כי איך יהיה החלות של שם ודיני בעל כיון שהוא עבד ומהיכא תיתי יקרא עבד בעל, אבל גבי גירושין שצריכים בגירושין זו להפסיק שם ודיני בעל לכן אם נימא דבעת החלות אינם צריכים דיני וגדרי יועילו הגירושין וזהו פירושו שמואל אומר שבעת שיעשה פעולת הקידושין והגירושין היום שיחולו למחר היינו הפעולה יהיה ביום של עצמו והחלות יהי' ביום של רבו בוודאי לא מהני כיון שאפילו ביום עצמו אינו יכול לא לקדש ולא לגרש אומר שמואל כי גבי קידושין מודינא לך אבל לא מטעמא דידך אלא משום שאינו יכול לחול עליו שם ודיני בעל, אבל היכא שקידש ביום עצמו וגירש ביום עצמו והחלות והיה ביום של רבו ולגבי גירושין צריכים אנו להפסיק ולנתוק שם ודיני בעל לכן אומר שמואל שחוששין לגירושין והספק תלוי אם בעת החלות צריכים אנו לדיני וגדרי הקנין אם לא, אך לכאורה יש לסתור מהא דאיתא בכתובות דף פ"ו ע"א בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים מהו אמר ליה אינה מגורשת מדרב ושמואל דרב ושמואל דאמרי תרווייהו והוא שצבורין ומונחים ברה"ר וצידי רה"ר כרשות הרבים דמי ולכאורה משמע דשמואל סובר דבעת חלות הקנין היינו הגירושין צריכים לדיני וגדרי הקנין אך באמת אין מזה ראיה כלל כי הנה שמואל אומר זאת על מתניתין דדף פ"ד ע"א וז"ל הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהם זכה בהן, וכו' ע"ש ובעמוד ב' איתא ולר' טרפון דמנחי היכא רב ושמואל דאמרי תרווייהו והוא שצבורין ומונחין ברה"ר אבל בסימטא לא ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו אפילו בסימטא ע"ש והנה התוס' דף פ"ו ע"ב בד"ה אינה מגורשת מדרב ושמואל וז"ל הרבה יש לתמוה היכי פשיט מדרב ושמואל דבעי למימר דצידי רה"ר כרה"ר דמי והא רמי בר חמא גופיה מיבעי ליה בצידי רה"ר מכלל דברה"ר פשיטא ליה דאינה מגורשת וי"ל דדייק מסיפא דמילתיה דמדקאמר דבסימטא לא מהני תפיסה מכלל דבצידי רה"ר מהניא מיהו לאיכא דאמרי מדמה צידי רה"ר לסימטא ע"ש וא"כ הראיה מדרב ושמואל אינו אלא דצידי רה"ר כרה"ר דמי ולא יותר אך הנה בתוס' ד"ה האומר לחבירו משוך פרה זו וכו' ע"ש וז"ל בדאמר לו מעכשיו מיירי וכו' וגבי גט נמי דבעי רמי בר חמא מיירי נמי דאמר מעכשיו דאי לא אמר מעכשיו כיון דאין הגירושין אלא לאחר ל' יום צריך שיהיה אז בחצירה. וקשה דהיכי פשיט מדרב ושמואל דהתם מאי מעכשיו איכא ונראה דהכי פשיט כי היכי דהתם אע"ג דמן הדין משעת מיתת האב הנכסים בחזקת היתומים בכל מקום שהם אפילו הכי אם הם ברה"ר לא קנו יתמי ה"נ היכא דאמר לה ה"ז גיטך מעכשיו ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' דמן הדין יש לה לזכות בגט מיד לאחר ל' יום בכל מקום שהוא אפילו הכי ברה"ר אינה מגורשת משמע באמת שרב ושמואל סוברים דבעת חלות הקנין צריכים דיני וגדרי הקנין אך באמת ג"ז אינו ונאמר מלתא חדתא בזה שלאחר ל' אין שום חסרון מצד המקנה מגרע כח החלות של הקנין כי החלות לאחר ל' תלוי העיקר בהקונה ולא בהמקנה ואם מצד הקונה אין שום חסרון לא איכפת לן מצד המקנה כי המקנה מסר כחותיו בעת פעולת הקנין וחלות הקנין צריך לחול על הקונה היינו שיקנה את הדבר לגמרי ואם בהקונה יש חסרון אין מועיל הקנין כי לא יכול לחול הקנין, אבל מצד המקנה לא איכפת לן ולגבי גט או לגבי היתומים אם הדבר מונח בצידי רה"ר ולרב ושמואל צידי רה"ר כרה"ר דמי ויהיה בזה חסרון שהקונה לא יוכל לקנות הדבר מצד שהיא מונחת במקום שאינו בר קניה, אבל היכא שגירש ביום עצמו והחלות צריך להיות ביום רבו מצד הקונה היינו האשה ליכא שום חסרון כי היא בת חורין ומצד המקנה אם נימא דבעת חלות הקנין אינם צריכים לדיני וגדרי הקנין לא איכפת לן וספוקי מספקא ליה לשמואל והיינו דאמר בירושלמי חוששין לגירושין ודו"ק