תבונה יג

גירושין מקידושין, ולכן נאמר בישובו של הירושלמי מלתא חדתא היינו שצריכים אנו לחקור אם בעת פעולת הקנין היו דיני וגדרי הקנין ובעת החלות להקנין ליתא לגדרי ודיני הקנין אם מועיל הקנין אם לא כגון הקונה דבר המחובר לקרקע וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וגבי קרקע קנינה בכסף ולכן כל המחובר לקרקע ג"כ קנינו בכסף ואם התנה הלוקח עם המוכר שפעולת הקנין יעשה היום, והחלות של הקנין יתלה עד לאחר שלשים יום ולבסוף ל' יום יחול הקנין ולבסוף נעקר הדבר מחיבורו לקרקע בעוד שלא נגמרו הל' יום נעשה הדבר שמכר תלוש, היינו קודם חלות הקנין נעשו תלושים ומיקרו מטלטלין ודינם כמטלטלין ומטלטלין אינם ניקנים בכסף אלא במשיכה איך יהיה הדין מי נימא כיון שהעיקר הוא פעולת הקנין ולכן כיון שבעת פעולת הקנין היה זאת מחובר לקרקע וקרקע נקנה בכסף ולכן אע"פ שאח"כ נעשו מטלטלין היינו בעת חלות הקנין נעשו מטלטלין ג"כ מועיל הקנין כסף כי העיקר פעולת הקנין, ובעת חלות הקנין אין אנו צריכים לדיני וגדרי הקנין, או גם בעת חלות הקנין ג"כ אנו צריכים שיהיה דיני וגדרי הקנין היינו שהדבר יהיה ראוי להקנין ודיני הקנין ולכן אינו מועיל הקנין אם לבסוף בעת חלות הקנין נשתנה הדבר כגון באופן זו שלבסוף נעשו זאת מטלטלין ולכתחילה היתה זאת קרקע שלגבי קרקע מועיל קנין כסף ולגבי מטלטלין אין מועיל קנין כסף אלא קנין משיכה ולכן לא יועיל הקנין כסף כיון שנשתנה הדבר בעצמו, ולכאורה יש להביא ראיה מהא דאיתא בקידושין דף נ"ח ע"ב ונ"ט ע"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות מאי טעמא הני זוזי וכו' ע"ש והנה בעת חלות הקנין לא היה הדבר שקונים בו ולא היו דיני וגדרי הקנין אעפ"כ מהני וא"כ חזינן דעיקר פעולת הקנין ולא החלות של הקנין, אבל באמת ליכא להביא ראיה משם דהנה התוס' ביבמות דף צ"ג ע"ב בד"ה קנויה לך מעכשיו קנה ז"ל דאפילו נתאכלו המעות חשיבו כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשיב כאלו הם בעין לשם קידושין דלאו למלוה דמו ולא לפקדון כדאיתא בהאומר דף נ"ט ע"א ע"ש. והיינו שהוא מקדש אותה בהחוב שנשאר עליה בנתינת מעותיו אע"פ שהמקדש במלוה אינה מקודשת, היינו היכא שלכתחילה לא נתן לשם קידושין אך אח"כ רוצה הוא לקדש בהמלוה ומיחסרא אח"כ הנתינה שצריך ליתן בעת שהבעל מקדש אותה, אבל הכא שהוא נתן לכתחילה המעות לה לשם תורת קידושין ואח"כ מקדשה בזה שאינה צריכה להחזיר לו מעותיו שנתן לשם קידושין בוודאי מהני וקידושין גמורין הווי אבל חקירתינו עדיין נשארת דאפילו א"נ שבעת חלות הקידושין חשיב זאת כאילו המעות בעין מטעם שאם לא חל הקנין מוטל עליו להחזירם וכסברת התוס' דיבמות, אך מ"מ התם בשעת חלות הקנין נתלש הדבר מחיבורו ונעשה מטלטלין ומטלטלין אינם נקנים במעות אפילו המעות יהיו בעין ממש כי משיכה קונה במטלטלין ולא מעות אלא אם נימא שהעיקר פעולת הקנין ולא חלות הקנין, ולא איכפת לן מה שבעת חלות הקנין ליתא לגדרי הקנין אז מהני הקנין כיון שבעת פעולת הקנין היתה זאת מחובר לקרקע וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף, אך בטור ח"מ סימן קצ"ז ס"ק ט"ו ע"ש וז"ל האומר לחבירו משוך בהמה זו ולא תהא קנויה לך אלא לאחר ל' יום לא קנאה ואם אמר לו מעכשיו ולאחר ל' יום אפילו עומדת לסוף ל' יום באגם קנאה אפילו איננה אז ברשותו וע"ש בב"י ז"ל לא ירדתי לסוף דעתו של הרמב"ם שכתב פ"ט מהלכות גירושין דבלא מעכשיו מגורשת ופ"ב מהלכות מכירה כתב דבלא אמר ליה מעכשיו לא קנה עכ"ל והרב המגיד בפ"ט מהלכות גירושין מיישב זאת לדעת הרמב"ם ע"ש ושם בפרק ט' מהלכות גירושין כתב הרב המגיד וז"ל והטעם בזה דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה ולאחר ל' יום כבר כלתה משיכתו הלכך אם לא אמר מעכשיו לאו כלום הוא אבל בגט בכתב היא מגורשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' הלכך היא מגורשת זהו דעתו ז"ל והם דברי התוס' בהאשה רבה וכותב הב"י על דברי התוס' שם בסימן הנ"ל וז"ל שאם היה הקנין בכסף אפילו לא אמר מעכשיו קנה בסוף ל' יום ואע"ג דנתאכלו המעות חשובים כאילו הם בעין דאילו לא נתקיים המקח היה צריך להחזירם וזה כתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין ס"ק א' ובס"ק ה' שהדין דלאחר שלשים היינו לאחר זמן הקבוע יחול הדבר כגון גבי גירושין אם גירש לאחר ל' יום קודם השלשים יום לא הגיע הגט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פיקדון עד הזמן שקבע ע"ש והדברים מבוארים באריכות בהאחרונים עיין בהנתיבות ובקצוה"ח ומעכשיו לאחר ל' יום הפירוש להרמב"ם הוא שהקנין יחול עכשיו ויהא נגמר לאחר ל' יום וזה מחלוקת בהפוסקים אם גבי מעכשיו ולאחר ל' יום שכתב הטור אפילו עומדת לסוף שלשים יום באגם שאינה ברשותו קנאה אם הוא דוקא באגם או אפילו ברה"ר ומחלוקותם תליא בזה אם בעת חלות הקנין צריכים לדיני וגדרי הקנין או לא אם העיקר הוא פעולת הקנין אפילו עומדת ברה"ר בעת חלות הקנין היינו לאחר ל', ג"כ מהני כיון דבמעכשיו ולאחר ל' העיקר פעולת הקנין מקודם ולאחר ל' אינו אלא חלות הקנין אבל א"נ דגם בעת חלות הקנין צריכים לדיני וגדרי הקנין ולכן צריכים שיעמוד החפץ באגם, שאגם הוא מקום הראוי לקנין אבל ברה"ר לא מהני וא"כ נפשטה חקירתינו כיון שקנין כסף מועיל אפילו בלא מעכשיו וכדפירשנו לעיל וקנין כסף בלא מעכשיו ג"כ לא כלתה קנינו כמו לגבי משיכה גבי מעכשיו ולכן אם היכא שמתחילה היתה זה מחובר לקרקע שהועיל בזה קנין כסף וקודם שנגמרו הל' יום נעשו תלושים היינו מטלטלין שאינו מועיל בהם קנין כסף, יהיה תלוי בהמחלוקת של הפוסקים אם בעינן עומד באגם גבי מעכשיו ולאחר ל' או לא, ולהשיטות שאפילו עומד החפץ לאחר ל' ברה"ר ג"כ מהני גם פה מועיל וקונה את הדבר, היכא שמקודם היו מחוברים ולבסוף נעשו תלושים ולהשיטות שסוברים שצריכים גבי מעכשיו ולאחר ל' שיהא עומד דוקא באגם ולא ברה"ר ג"כ פה היכא שמתחילה היו מחוברים ולבסוף נעשו תלושים ג"כ פה איננו מועיל וממילא אתי שפיר הירושלמי ולא קשה מידי כי הנה זאת בוודאי שהירושלמי סובר דנתחלק ג"כ החצי עבד והחצי ב"ח לאיסור ג"כ וביום שעובד את רבו הוא עבד גמור וביום שעובד את עצמו הוא ב"ח גמור ור"י סובר שאין יכול לקדש אפילו ביום עצמו כי הוא יסבור כתלמודא דידן שהעבד