תבונה יב

כספא לחוד פירוש כיון שהאמירה הוא עיקר בהקידושין וא"כ האמירה שאומרים לגבי כסף הקידושין לא דמי להאמירה שאומרים לגבי כסף גירושין ומסיק הגמ' טבעא מיהא חד הוא היינו שהקידושין עושה ופועל הכסף בעצמן והאמירה אינו אלא כדי להבין לאיזה דבר ניתנה הכסף אם לקידושין או לפיקדון או למתנה והיכא שעסוקים באותו ענין וכו' ומבינים בעצמם על מה ניתנו להם הכסף אז אינם צריכים האמירה כלל וכלל כי האמירה אינו עיקר ואינו פרט בהקידושין אלא כדי להבין על מה ניתנה הכסף וכל הקידושין עושים ופועלים הכסף בעצמן ולכן אין חילוק בין כסף הקידושין לכסף הגירושין כי טיבעא היינו המתכת חד הוא, נחזור לענינינו כי גדר הקידושין הוא קנין כמו כל הקנינים שקונים בהקנין חפץ דרך מקח וממכר כן הגדר של קידושין הוא ג"כ קנין חפץ והקנין עושים או בכסף או בשטר או בביאה ועיקר פועל ומעשה הקידושין הוא הבעל והאשה אינו עושה כלום כי בקרא כתיב כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש היינו שהוא עיקר פועל הקידושין ולא היא ולכן ממילא מתורץ בזה הרמב"ם כי האשה כיון שהיא אינה עושה כלום בהקידושין ולכן היכא שלא שייר בקנינה כגון היכא שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין תופסין בה קידושי וודאי אבל הבעל הוא עיקר פועל הקידושין והוא העושה את הקידושין ולכן היכא שהוא חצי עבד וחצי ב"ח אינו יכול לתפוס קידושי וודאי כי החצי עבד אינו יכול לעשות קידושין אע"פ שלא שייר בקנינו מפני שהחצי נכרי אינו יכול לפעול קידושין ולכן חצי עבד וחצי ב"ח אינו יכול לקדש אשה אע"פ שלא שייר בקנינו מפני כי החצי עבד אינו בר פועל קידושין וכמו שאיתא בגמ' ר"ה דף כ"ט ע"א בחצי עבד וחצי ב"ח דאינו מוציא עצמו בתקיעת שופר דלא אתי צד עבדות ומפיק לצד חירות ע"ש וכן פסק הרמב"ם ובטואו"ח סימן תקפ"ט דאינו יוצא אלא כששומע מפי אחרים וכן במקרא מגלה אינו יוצא מפי עצמו כמבואר בטואו"ח סימן תרפ"ט, וכ"ת ליעבד החצי עבד וחצי ב"ח שליח לקדש, ז"א כי כל היכא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי כי להשליח מוסר דינים אלו שיש לו בהדבר או על הדבר וכל היכא דהוא בעצמו אינו בהדינים וגביה ליתנהו בידו לפעול להדינים ואיך ימסור להשליח את הדינים שאינם לגביה בעצמו ודוקא גבי תקיעת שופר ומקרא מגילה מהני מפי אחרים דהני לאו מדין שליחות וכמ"ש בספר כפות תמרים בר"ה שם וכדאיתא בקידושין דף כ"ג ע"ב הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי סלקא דעתך שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ושליח מצי משווי ע"ש אך הנה בקצוה"ח סימן רמ"ט סעיף ג' ס"ק ב' מביא שם ירושלמי תמוה וז"ל הירושלמי בפסחים פ' האשה שנפלו ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכותה גירש אין חוששין לגירושין ושמואל אמר חוששין לגירושין ובמ"ל פ"ב מהלכות קרבן פסח הביא הך הירושלמי וז"ל ולא ידעתי מהו דכיון דקידושין לא תפסי ביה גירושין היכי משכחת לה הא אין קידושין מעיקרא ונ"ל כגון שקידש אשה חצי שפחה וחציה ב"ח דאפשר דהתם תפסי קידושין בה מכיון דבת מיניה הוא ע"ש והנה לפי סברת הא"מ מה יועיל שקידש החצי עבד והחצי ב"ח חציה שפחה וחציה ב"ח כיון דחצי עבד וכו' לאו בר עשית קידושין הוא כיון שהחצי עבד לא שביק להחצי ב"ח לעשות קידושין כמו גבי תקיעת שופר ומקרא מגילה דלא אתי צד עבדות ומפיק לצד חירות, אך אפשר לפרש הירושלמי בדרך שרוצה לפרש המ"ל אך ביותר ביאור כי הנה הקצוה"ח בס"ק זה מביא חקירה בשם התשובת לחם רב וז"ל כתב התשובת לחם רב סימן ק"ל דמה שקנה עבד קנה רבו אפילו מה שקנה קודם שנמכר לרבו ע"ש וכן נראה מוכח מכמה סוגיות בש"ס וכו' וכ"נ מירושלמי פ' השולח וכו' אלא דמסוגית הש"ס דידן לא משמע הכי ע"ש כל הדברים בארוכה ונראה דהירושלמי לסוגיא דידיה אזיל דאמר שם קידש אשה ביום של מריה אין חוששין לקידושיו ביום של עצמו חוששין לקידושיו ומסוגיא דידן מבואר דאין העבד מתחלק לאיסור ע"ש פ' השולח גיטין דף מ"ב ע"א קאמר שם הגמ' אלא מעתה ביום רבו ישא שפחה וביום עצמו ישא בת חורין ומשני באיסורא לא קאמרינן ופירש רש"י דאין האיסור מתחלק אלא לעשית מלאכה ובשבת נתחלק ומשו"ה כיון דלתלמודא דידן לעולם הוא חצי עבד וחצי ב"ח בין ביום של עצמו ובין ביום של רבו אסור בשפחה ובבת חורין וכו' ע"ש ומשו"ה אין הרב זוכה ביום מחר במה שקנה לעצמו כיון דכבר נתן חלף עבודתו במה שעובד לו בצד חירות ע"ש אבל הירושלמי דס"ל דנתחלק ג"כ לאיסור ואם קידש ביום רבו אין חוששין לקידושיו וביום עצמו חוששין לקידושיו א"כ ה"ל ביום עצמו בן חורין גמור וביום רבו עבד גמור וכו' ע"ש והנה לפי דברי זאת אנו יכולים לפרש קידש אשה אין חוששין לקידושיו היינו ביום רבו ומ"ש גירש היינו בהקדושין שקידש ביום עצמו ואין חוששין לגירושין לרבי יוחנן ולשמואל חוששין לגירושין והנה מלבד מה שקשה על זה קושית הקצוה"ח ע"ש כי ר"י בעצמו סובר שאפילו ביום עצמו ג"כ אינו יכול לקדש אשה מלבד זה אפילו רבי יוחנן היה סבור דביום עצמו יכול לקדש אשה אבל אמאי אם גירש אין אנו חוששין לגירושין ה"ד אם גירש ביום עצמו אמאי לא יחושו להגירושין כמו להקידושין ואם ביום רבו איך יאמר שמואל חוששין לגירושין והלא ביום רבו כ"ע מודים דלאו בר קידושין וגירושין הוא, ואם נימא דהיכא דהעבד הוא עבד גמור ליתיה בתורת גירושין וקידושין לגמרי הוא אבל היכא דהוא חצי עבד וחצי ב"ח יסבור שמואל דהוא בר גירושין וקידושין אפילו ביום רבו כיון דלמחר יהיה בתורת כריתות ולכן גם היום מקרי בר כריתות וכמו שכותב שם הקצוה"ח ומביא ג"כ ראיה לזה מקטן ע"ש בקצוה"ח בסימן זה ואע"פ שדרכו בישובו של הירושלמי קשה אבל סברתו וראיתו מקטן נכונה ויכולים לישב באופן הנ"ל שקידש ביום עצמו וגירש אפילו ביום רבו והוי בר גירושין מטעם דלמחר הוא בר גירושין היינו ביום עצמו, אבל באמת לא ישובו של הקצוה"ח ולא ישוב זה נכון כי שמואל אומר חוששין לגירושין משמע אבל לא לקידושין וגם הקצוה"ח סובר דלשמואל חוששין דווקא לגירושין אבל לא לקידושין ואמאי א"נ דהסברא דלמחר הוא בתורת גירושין מועלת שגם היום מקרי בר כריתות כיון שהאיש באמת הוא בר כריתות וכמו שמביא הקצוה"ח ראיה מקטן גם לגבי קידושין נימא הכי כיון דלמחר הוא בר קידושין היינו ביום עצמו יכול לקדש אשה וא"כ גם ביום רבו אם קידש ניחוש לקידושין כיון דלמחר הוא בר קידושין לכן הוא איתיה בתורת קידושין כמו דאמרינן לגבי גירושין ומ"ש