תבונה יא

על תירוצו של הר"ן מקשה רע"א בזה"ל ק"ל דלפי"ז מאי פרכינן מכלל דס"ל לר"פ יש יד והיינו דמשמע דמוכיחות מהני כמ"ש הר"ן והא התם דיהיב לה ואיכא נתינת מעשה באמת הוי יד ומאי מקשה שם הגמ' בנדרים דף ו' ע"ב ארב פפא מכלל דס"ל לר"פ יש יד באמת אה"נ כמו בגט דעיקרו מוכיח מהני ועיין בפורת יוסף דמתרץ זה ותירוצו דחוק ועיין באבני מילואים על אבן העזר סימן כ"ז סעיף י"א דמתרץ קושית הר"ן דקושיתו ליתא דבנדרים כיון דדבורו כמעשה ומשו"ה מהני ביה ידים דהיינו אפילו אוחז מקצת הדיבור כיון דדיבורו כמעשה ואלים טובא משו"ה אפילו אוחז מקצת הדיבור חשוב הוא אבל בקידושין שדיבורו אינו כמעשה אלא צריך מעשה לקידושין כסף או שטר או ביאה ואין דיבורו כמעשה משו"ה בעי לה אם מהני ביה יד וגו' דאפשר כיון דאין דיבורו כמעשה בעינן כל דיבורו ולא מקצתו וא"כ בגיטין דמהני יד היינו בכתיבת הגט וכו' ואינו כותב תיבת ודן או תיבת מנאי דמהני בתורת יד כיון דהתם כתיבת הגט היא מעשה ובמעשה סגי בקצתו ככולו כמו בנדרים וכו' אבל כתיבת הגט דהיא גופיה מעשה אינו צריך ריבוי כלל כמו דכתבו הפוסקים דאין יכול לבטל כתיבת הגט ורשאי לגרש בו דאין דיבור מבטל מעשה וכו' וכל שהוא מעשה סגי בקצתו ומשו"ה אמרינן בגיטין דין ידות אצל הכתיבה ואה"נ גבי קידושין אם כותב הרי את מקודשת ולא כתב לי דסגי בכתיבת מקצתו ודוקא באמירתו הרי את בעינן כולו דדיבור שהוא קלוש ממעשה בעינן כולו ע"ש וא"כ מיושב בזה קושית הלחם משנה ולא קשה מידי וזהו שיטת הרמב"ם ודו"ק

רמב"ם פ"ד הלכה י"ז מהלכות אישות וז"ל ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש בת חורין ה"ז ספק קידושין ע"ש, והר"ן פ"ק דקידושין הקשה מ"ש חצי עבד דהוי ספק קידושין ובשפחה חציה בת חורין הוי קידושי ודאי ומשום דלא שייר בקנינו וא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח נמי הא לא שייר בקנינו, וכתב הר"ן דאיכא למימר דבשפחה גלי קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש דמיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין אלמא בת איתרוסי היא ע"ש ומהרי"ט בחידושיו כתב עלה ז"ל ולא פירש הטעם מ"ט לא ילפינן מינה עכ"ל ע"ש כל הדברים באבני מילואים סימן מ"ד ס"ק ג', ונ"ל לתרץ כהא"מ אך בביאור אחר, כי לפי תירוצו של הא"מ אם נימא דכסף הקידושין הוא כסף שיווי ולא כסף קנין היינו שקונים את האשה בפרוטה והיינו שיווי של האשה ולא יותר כמו שיווי של כל חפץ כי אשה בכל דהוא ניחא לה וזה יהיה גדר הקידושין ובזה נאסרת האשה אכולי עלמא כהקדש ליתא לתירוצו, כי כל תירוצו שפיר רק אם נימא דכסף הקידושין הוא כסף קנין ולא כסף שיווי, לכן מקודם נברר בהוכחה גמורה שגדר כסף קידושין הוא מגדרי קנין וממילא ניחא תירוצו של הא"מ, והנה יש לי כמה ראיות שקידושי אשה הוא בגדר קנין ככל הקנינין וקנין אשה הוא בכסף או בשטר או בביאה אך ראיה אחת אכתוב לברר שאפילו סלקא דעתיה דהגמ' ג"כ לא קאי כפירושו של הא"מ שבהס"ד סברה הגמ' דכסף קידושין הוא כסף שיווי והוא כי הנה הא"מ בסימן כ"ט סעיף ב' חוקר שם אי כסף קידושין הוא כסף שיווי או כסף קנין וז"ל ובזה נראה לפרש סוגית הגמ' דקידושין דף ה' ע"א ע"ש וז"ל ואקיש נמי יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף אמר אביי וכו' סניגור יעשה קטיגור, אי הכי שטר נמי וכו' קטיגור יעשה סניגור ומשני הגמ' מילי דהאי שטרא לחוד וכו' והאי כספא לחוד וכו' ע"ש ומשני טיבעא מיהא חד הוא ופירש רש"י האי כספא לחוד כשהוא נותנו מפרש על מה הוא נותנו, והא"מ מקשה על זה הפירוש וז"ל מי דמי בשלמא גבי שטר הלשון שבשטר הוא עיקר הקידושין והגירושין כי בלא הלשון שבשטר השטר בעצמו הוא נייר בעלמא ולכן ניחא הבנת הגמ' מילי דהאי שטרא לחוד וכו' ולא יאמרו קטיגור יעשה סניגור אבל גבי קידושין וגירושין בכספא שהעיקר בהן המתכת של הכסף ולא האמירה ומאי פריך הגמ' האי כספא לחוד והאי כספא לחוד הלא הדיבור אינו כלום והעיקר מתכת הכסף בעצמו ומאי שנא האי כספא מהאי כספא ולכן מפרש הא"מ דלא כפירוש רש"י אך מפרש כן הגמ' כי הגמ' מעיקרא סברא דגבי קידושין הכסף הוא כסף שיווי וגבי גירושין לא שייך לומר כן, כי גבי גירושין לא שייך כסף שיווי כי הלא מגרשה מביתו ולכן פריך הגמ' האי כספא לחוד וכו' כי גבי קידושין הוא כסף שיווי אבל לגבי גירושין הוא כסף קנין בע"כ ומשני הגמ' טבעא מיהא חד הוא ויצאה והיתה לגמרי מקשינן וכמו לגבי גירושין הוא כסף קנין כן לגבי קידושין יהיה ג"כ כסף קנין אע"פ ששייך לומר כסף שיווי ג"כ גבי קידושין מ"מ גם שם הוא כסף קנין כי ויצאה והיתה לגמרי מקשינן, ובאמת כפירושו ג"כ קשה לומר כי איך יפרש לפום פירושו הגמ' שם דף כ"ג ע"א אמר אביי לעולם שלא מדעתיה ושאני כסף הואיל וקני ליה בעל כרחו מקני ליה בעל כרחו אי הכי שטר נמי האי שטרא לחוד והאי שטרא לחוד וכו' ומסיק שם הגמ' טבעא מיהא חד הוא ע"ש ושם קנית העבד להאדון היינו מרשותו לרשות האדון ויציאת העבד מרשות האדון לרשות עצמו וקונה א"ע לרשותו, ואם יהיה זה בכסף צריך להיות הקניה לרשות האדון והיציאה לרשות עצמו על דרך וגדר אחד אם כסף הקניה הוא כסף שיווי כן כסף היציאה הוא כסף שיווי ואם כסף היציאה הוא כסף קנין כן גם כסף הכניסה והקניה לרשות האדון ג"כ כסף קנין ומאי פריך הגמ' האי כספא לחוד והאי כספא לחוד ומאי איכא למימר חילוק בין כסף קנית העבד לכסף יציאת העבד, ולכן נ"ל דהפירוש של הא"מ מופרך מעיקרא ואין אנו יכולים בשום אופן לומר שהגדר של כסף הקידושין הוא בגדר שיווי האשה כמו שקונים עוגה בעד פרוטה אלא כסף הקידושין הוא בוודאי כסף קנין אפילו לפום ס"ד דהגמ' אלא הפירוש בהגמ' יהיה על דרך זה ונימא מקודם בה מילתא חדתא והוא כי האמירה עיקר גבי קידושין וכן גבי שחרור היכא שבלא האמירה לא יבינו האשה או העבד או האדון על מה ניתן להם הכסף או השטר ואי צריכים לפרש האמירה היכא שעסוקים באותו ענין או לא שם ישנו מחלוקת ומאן דסובר דאין צריכים לפרש ס"ל שהעסוקין באותו ענין או מענין לענין באותו ענין עיין קידושין דף ו' ע"א הוא האמירה כיון שהמה מבינים על מה ניתנה להם הכסף או השטר ע"י העסוקים באותו ענין וכו' והיינו אמירה אבל זה כ"ע מודים שצריכים אמירה כך היתה הס"ד דהגמ' ולכן פריך הגמ' האי כספא לחוד והאי