תבונה י

דף נ"ב ע"א וז"ל ושמע מינה אשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה ופירושו דאע"פ שבקדושין הללו הן נעשות צרות זו לזו ע"י זו שקבלה וקתני נכריות מקודשות, והנה קשה מנ"ל באמת דהנכריות קבלו הקידושין דלמא אחת מהשתי אחיות קבלו הקדושין דהם אינם מקודשות וכן פסק הרמב"ם שם בפרק ט' הלכה א' מטעם דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ולכן הם אינם נעשות צרות זו לזו ולכן הם יכולים לקבל הקידושין, אבל היכא דנעשות צרות זו לזו מנ"ל דיכולים לקבל קידושין בעד חבירתה, ונ"ל לישב דהנה שם הגמ' קאמרה ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת, וע"ש בפירוש רש"י ותוס' מפרש וז"ל א"נ יש לפרש דאע"ג דאסור לקנות חפץ מהם כדכתיב לאכלה ולא לסחורה ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד המקח קיים וכן גבי אשה בדיעבד מקודשת וכו' ע"ש והנה קשה כיון דבתורת שליחות קאתינן עלה מטעם דאשה נעשית שליח לחברתה א"כ אין שליח לד"ע והמעשה בטלה בדיעבד ג"כ כדאיתא בתוס' ב"מ דף י' ע"ב ע"ש א"כ איך חלו הקידושין בדיעבד, אך הנה יש לתרץ כי מהלשון דמתניתין ואמר הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקיבלה אחת מהן ע"י כולן משמע דקבלו הכלכלה בעד כולם וממילא יכולים אנו לאמר דהכלכלה קנתה את הפירות מטעם חצר דהיינו הכלי ובחצר יש שליח לד"ע כיון דבע"כ מותיב ביה, אבל באמת הרשב"א מקשה דהאיך יכולים לעשות שליח על קידושין הלא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הוא ומתרץ מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ולכן ג"כ על הקושיא דאין שליח לד"ע ג"כ יכולים אנו לתרץ מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דלא שייך בזה אין שליח לד"ע וכדמוכח בב"מ דף ח' ע"א ע"ש ולכן ניחא דע"כ צריכים לומר דהנכרית קבלה הקידושין דאי נימא דאחת מן האחיות קבלה הקידושין א"כ קשה הא אשלד"ע והתירוץ דמיגו דזכי לנפשיה לא שייך לגבה כי אין האחיות מקודשות וע"כ הנכריות קבלו הקידושין ושפיר מדייק הגמ' דאשה נעשית שליח לחברתה אפילו במקום שנעשית לה צרה כיון דהנכריות מקודשות, אבל באמת נכון אפילו האחיות קבלו הקידושין ג"כ הגמ' שפיר מידק דייק דאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה דאל"כ מפני מה אין האחיות מקודשות ואפילו אחת מהן ג"כ אינה מקודשת הלא כיון דאין נעשית אחת שליח לחבירתה א"כ אינה מועלת קבלת הקידושין מה שהיא קבלה בעד האחרת וליכא פה שתי אחיות ואמאי אינה מקודשת ואפילו אחת אלא ע"כ דאשה נעשית שליח לחבירתה ולכן אין האחיות מקודשות אפילו אחת מהן ושפיר קאמרה הגמ' ופוסק הרמב"ם ג"כ דאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה וראיתי להעיר פה על הגמ' דקידושין דף נ"ט ע"ב דאיתא שם איתביה רבי יוחנן לר"ל ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו דה"ל מעשה, והנה קשה דהנה יש לחקור אם בעת שבעה"ב עושה שליח מוסר כל דיניו וכחותיו בהדבר לגמרי להשליח ולבעה"ב לא נשאר שום כח ודין בהדבר או נימא דלהשליח הוא מוסר עוד כח על הדבר לבד מה שנשאר אצל הבעלים, אלא דלכל בעלים נתנה התורה כח מלבד בעלותו וכחותיו על הדבר, עוד יכולים הבעלים לעשות שליח ולמסור לו כח מבלעדו, ובוודאי מגמ' זו מוכח כיון דמשני הגמ' כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו דה"ל מעשה מוכח מכאן דהבעלים אינם מוסרים את כחותיהם לגמרי להשליח שעושים אלא דנותנים כח להשליח שעושים אבל להבעלים בודאי נשאר בעלות ודינים על הדבר רק אם השליח יעשה את פעולתו שנעשה שליח על זה כגון פה שנעשה שליח לתרום ותרם אז נגמר הדבר כיון דעשה את הדבר ונגמר השליחות לגמרי א"כ קשה למה להגמ' לומר כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו דה"ל מעשה לימא הגמ' משום דקדם בעה"ב ותרם את כריו ולהבעלים ישנו כח לתרום ולכן אין תרומת השליח תרומה, ול"ל להגמ' לומר משום דה"ל מעשה בלא טעם זה ג"כ ניחא, ונראה לתרץ דנ"מ במאי דקאמרה הגמ' דה"ל מעשה היכא דתרמו בבת אחת הבעלים והשליח ולכן בלא הטעם משום דהוה ליה מעשה היינו צריכים לומר בזה ולדון מטעם דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו ולא היתה תרומת שניהם תרומה כלל ולכן צריך הגמ' בזה לומר דה"ל מעשה ואתי מעשה ומבטל דיבור ולכן הוה תרומת הבעלים תרומה ולא תרומת השליח אפילו היכא דתרמו בבת אחת ודו"ק. עוד ראיתי להעיר פה על הגמ' דנדרים דף י"ח ע"א דאיתא שם בגמ' בזה"ל לא לעולם הריני נזיר היום הריני למחר ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא, א"נ כגון שקיבל שתי נזירות בב"א, והנה קשה הא קיי"ל כל שאינו בזה אח"ז אפילו בב"א אינו והכי איתא נמי לקמן שם דף ס"ט ע"ב ונ"ל דהגמ' מחדשת סברא זו לא לעולם הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ומאי עלתה לו לבר מההוא יומא יתירא וכיון דאיתא במציאות הגדר דבזה אחר זה אע"פ שזה בהנזירות ולא בהקבלה אעפ"כ לא שייך בזה לומר הכלל דכל שאינו בזה אח"ז וכו' דהיכא שייך לומר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו היכא דליתא במציאות בהדבר לעולם בשום אופן הגדר דבזה אח"ז אבל פה כיון דאם מקבל בזה אח"ז הנזירות חל עליו לכן משני הגמ' א"נ כגון שקבל עליו שני נזירות בב"א ג"כ חל עליו הנזירות וצריך למימנו ב' פעמים נזירות ודו"ק

רמב"ם הלכות אישות פ"ד הלכה ב' איתא שם וז"ל המקדש את האשה ונתן את הקידושין מדעתה ביד חבירתה, ואמר לחבירתה כשנתן את הקידושין בידה ואת נמי או וכן גם את וכיוצא בזה הרי שתיהן מקודשות אבל אם נתן בידה ואמר לה ואת הרי זו שקבלה הקידושין מקודשת בספק שמא לא נתכוין לראות אלא מה בלבה וכאילו אמר לה ואת מה תאמרי בדבר זה ולפיכך קבלה הקידושין היא שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה ומפני זה היא ספק מקודשת ע"ש ובלחם משנה שם איתא וא"ת מ"ש מגירושין דהתם אמרינן יש יד לגירושין כדכתב שם הר"ן וז"ל דמוכרח מן הסוגיא, בשלמא לפירוש הר"ן ז"ל ניחא דלא עשה לה מעשה דלמי שאמר ואת לא נתן לה ולא כלום אבל לפירוש רבינו ז"ל הרי נתן לה והא לאו קושיא כלל דלא נתן לה אלא בשביל חבירתה וכשאמר לה ואת לא עשה לה מעשה מוכיח בשבילה ופירושו דחוק ונ"ל כי הנה