תשובות מהרי"ם צט

הגט בלבד והיתה יכולה להנשא ע"י זה כשתתרפא יש כאן חשש שמא יתייחד עמה ולכתחילה אסור לגרש בגט זה ובפרט היכא שהגט ע"י שליח יש חשש יותר דלא תנשא בגט זה כמבואר באורך בדברי הפוסקים סי' קמ"ח ואפילו לדורות האחרונים כמו שנוהגים עכשיו כשתתרפא האשה צריך הבעל ליתן גט מחדש מ"מ יש כאן איסור דמאוה"ג וזה ברור לדעתי כי אף באופן שהתיר רגמאו"ה לישא אשה על אשתו כמו בנשתטית וכיוצא בזה אסור לקחת אשתו הראשונ' דיש כאן איסור דשתי נשים דרגמ"ה לא היתר אלא אשתו השני' משום עיגון בעל אבל אשתו הראשונה באיסור' קיימא ולוה נרא' דעת חכמי קדמונינו ז"ל בהשלש' הכתובה לצאת מחשש זה דהתוס' כתבו בגיטין דטעמא דב"ש דס"ל דפוטר את אשתו בגט ישן דב"ש לטעמי' דס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ונמאס עליו וב"ה לטעמי' אפילו שהקדיחה תבשילו וחיישינן שמא יתייחד עמה אלמא כל היכא דאיכא איסורא לא חיישינן ולזה התחכמו בהשלשת הכתובה דאיכא איסורא דחז"ל דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה ולפיכך שוב לא חיישינן. זה י"ל הטעם דתקנה של השלשת הכתובה ואין להקשות א"כ מ"ט חושש ב"ה במגרש ולנה עמו בפונדקי שמא יתייחד עמה כיון שכבר גרשה ומסתמא מסר לה הכתובה והאיך חיישינן הא איכא איסורא משום דאסור לדור בלא כתובה כיון דכבר גרשה אף שהחמירו חז"ל גבי אשת כהן דלא תדור עמו בשכונתו מחשש שמא יתייחד עמה אף דאיכא איסור גרושה לכהן מ"מ כל היכא דמצינו לאתקוני מתקנין ומרחיקין מן הכיעור ודומה כל מה דאפשר אבל בנשתטית לא מצינו כלל בדברי הפוסקים דאסור לדור עמה במבוי אדרבא מצינו בקצת תקנות שיחיד לה בית הרי עכ"פ בהשלשת הכתובה מתקנין כל מה דאפשר שלא יבוא לידי עבירה וכיון שכן נראה אף אם הוא איש עני שאין לו מה לשלם הכתובה כשיתן שט"ח על הכתובה די דאטו בעלמא איש עני שאין לו לשלם כתובה לאשתו יהי' אסור לדור עם אשתו כיון שאין לו לשלם א"ו כיון שתשאר הכתובה חוב עליו אף שאין לו מה לשלם לא מיקרי קלה בעיניו להוציאה והכא נמי כיון שנתן כבר שט"ח על הכתובה נפטר מכתובתה מטעם שנתן כבר שט"ח ע"ז ואם ידור עמה יהי' עובר על איסור חז"ל שאסרו לדור עם אשתו בלא כתובה ובפרט בנ"ד אם יתן התחייבות על הבנים בקשר אמיץ שמחוייב לזונם ולפרנסם הוא ג"כ במקום כתובה דע"פ דין אין אב חייב לזון את הבנים והוא מחייב א"ע בהתחייבות לזון את הבנים יכול לחשוב זאת במקום הכתובה וגם היא בוודאי ניחא לה בזה דהא כל אשה מרחמות על בני' כמו שנאמר התשכח אשה וכו' וכבודו יראה שיתן לה הבעל כל מה דאפשר לתת לה ולעיין עליו שלא הטמין מאומה ולא העלים דבר בזה דעתי נוטה ג"כ להתיר וה' יצילנו משגיאות ובאופן ובתנאי שיעשה הכל כפי הרשיון משופטי הממשלה יר"ה ושלא לסור מהפסק שלהם מאומה

ומה שהקשה מעכ"ת על תשובת מהר"ם פאדווא במה שנתקשה בדברי הנמו"י בפ' הבע"י בענין זה ובאמת לק"מ ונטה מדרך הפשט הפשוט בדברי הנמ"י הנה כבר עמדתי בזה בביאורי על הנמ"י לתמוה על מהר"מ פאדווא הכ"ד ידידו יעקב מאיר פאדווא: סימן נא בעזהי"ת חידושי יבמות בסוגיא דעליה

דף ד' בתוס' ד"ה לא תלבש שעטנז וכו' ואיפכא ל"ל דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז כדאמור בסמוך וכו' דא"כ לישתק קרא מיני' דממילא ידעינן דלא דחי עשה דציצית ל"ת כל כמה דלא גלי קרא לאו דכלאים עכ"ל ואין להקשות לפמ"ש התוס' ד' ו' ד"ה טעמא וא"ת אי בעלמא דחי א"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל וי"ל דאיצטרך לכדרבא ולתנא דבר"י נמי איצטרך וכו' והשתא נימא דבאמת הקרא גלי לא סורא דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז ואין לומר קרא ל"ל דאיצטריך לכדרבא לק"מ דבלא"ה הקשו התוס' ה' ב' ד"ה כולה משעטנז נפקא וכו' וא"ת דילמא לכדרבא לחוד קאתי למידרש סמוכין דצמר ופשתן פוטרים אף שלא במינם ומנ"ל דאתא למשרי כלאים וי"ל דהכי משמע לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעש' לך והכי איתא בפ' שני נזירים עכ"ל הרי מלבד דהקרא מורה לכדרבא איכא ג"כ הוכחה דהקרא אתא למשרי כלאים בציצית ולק"מ וצ"ל דהא שכתבו בדף ו' הנ"ל דלה"א אתיא קרא לכדרבא היינו דבאמת היינו צריכין לדחוק כן דהקרא לא אתיא אלא לכדרבא אבל לפי האמת אמרינן דמלבד דהקרא מורה לכדרבא איכא הוכחה ג"כ דהקרא אתיא למשרי ג"כ כלאים בציצית וכמש"כ התוס' מסוגיא דשני נזירים והוא פשוט ועפ"ז נראה לפרש הסוגיא דקאמר תנא דבדר"י ל"ל דרבא והקשו התוס' שם ד"ה אפילו צמר ופשתן וכו' משמע הכא דתנא דבר"י ל"ל דרבא וקשה דבפ' ב"מ קאמר הש"ס הדר בי' רבא מההיא דסבר דאף כל לאתויי שרצים וסבר שפיר כתנא דבי ר"י וצ"ל דסוגיא דהכא קאי כר"נ בר יצחק דהתם דקאי אף כל לאתויי ציצית א"כ הוי דלא כרבא עכ"ל ועדיין צריך להבין הא דפריך הש"ס בפשיטות כל כך הא תנא דבי ר"י ל"ל דרבא ונראה ליישב על נכון דמהרש"א בתוס' ד"ה לרבנן מנ"ל כתב שם דהא דכתבו התוס' דמלבד דאתיא הקרא לכדרבא מוכח ג"כ דכלאים בציצית שרי דהכי משמע לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם היינו לפי המסקנא דשעטנז היא דמופנה אבל השתא דקיימינן דלא מופנה שעטנז אלא צמר ופשתים אית לן למימר דלא אתי קרא דסמיכות לכלאים אלא לכדרבא לחוד דצמר ופשתים פוטר בשאר מינים עכ"ד והשתא מיושב הסוגיא על נכון דהכא קאי הש"ס בה"א דלתנא דבי ר"י צמר ופשתים הוא דמופנה א"כ שפיר קאמר הש"ס בפשיטות דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא דאי ס"ל לכדרבא א"כ מנ"ל דהקרא אתי למשרי כלאים בציצית דילמא לכדרבא לחוד אתי א"ו צ"ל דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא אם הך קרא דצמר ופשתן קאתי למשרי כלאים בציצית והסוגיא דשבת היא לפי האמת דאסיק הש"ס דהך ילפותא דילפינן דכלאים בציצית שרי הוא אף לרבנן דתנא דבי ר"י והיינו משום דשעטנז מופנה הוא א"כ שפיר י"ל אף דקרא אתי לכדרבא מ"מ מוכח דכלאים בציצית שרי דהכי משמע לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך מהם א"כ שפיר י"ל דתנא דבי ר"י אית לי' דרבא ואף כל לאתויי שרצים מ"מ מוכח דכלאים בציצית שרי מהסמוכים וכמ"ש התוס' הנ"ל ומיושב סוגיא דהכא וסוגיא דשבת על נכון עוד נ"ל לתרץ הנך תרי סוגיות הנ"ל ע"פ דברי הרמב"ן שכתב לתרץ קושיות התוס' ד"ה לרבנן מנ"ל דמאי פריך הש"ס לרבנן מנ"ל דילמא רבנן אינם סברי כר"י ודרשו סמיכות אף דאינו מוכרח ומופנה וכתב הרמב"ן וז"ל ועוד דליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת עד שירבה הכתוב בפירוש עכ"ל ולקמן אבאר דכוונתו דדבר גדול כזה לעקור לאו שבתורה מחמת דעשה דוחה אותה צריך מופנה אף לרבנן ובזה נלפענ"ד לתרץ קושית התוס' ד"ה כולהו משעטנז נפקא דהקשו דילמא לכדרבא לחוד קאתי ועפ"ז י"ל דבאמת הסוגיא דהכא קאי לרבנן דר"י דדרשי סמוכין אף דאינו מוכרח ומופנה רק דהקרא דצריך יתורא דשעטנז למידרש למשרי כלאים בציצית הוא משום דדבר כזה צריך מופנה אף לרבנן וכמש"כ הרמב"ן הנ"ל והשתא ל"ל דהקרא אתיא לכדרבא לחוד דא"כ יתורא בשעטנז למה לי דזה בוודאי הי' דרשינן אף בלא מוכרח ומופנה ומדאיצטרך יתורא דשעטנז ע"כ לכלאים בציצית