תשובות מהרי"ם צח

ג"כ הכתובה ואז יהי' פטור מרפואה ומזונות ולפי דעת חכמי דורות האחרונים שאמרו שאין מועיל גט שנתן לשלוחו לגרש בעת שתהי' שפה בדעתה להנשא כמו שהאריכו האחרונים ז"ל ובראשם הגאון בעל מל"מ מטעם דכל היכא דאיהו לא מצי מגרש לא מצי לשוי' לשליח כמו שמבואר בנזיר י"ב ובכמה מקומות א"כ נראה דדין נשתטית גרע מלקתה לדינא דש"ס וחייב לזונה ולרפאותה ואינו יכול לפטור עצמו ממזונות ומרפואה כיון דלא מצי לגרשה משא"כ בלקתה יכול לגרש לה ולאמר הרי גיטך וכתובתיך

מעתה נבוא לדעת הפוסקים אלו הנה לתקנת מאוה"ג ז"ל לדע' זו יש בו קולא וחומרא חומרא כי טרם תקנת מאוה"ג ז"ל הי' יכול ליקח אחרת כרצונו ועתה ע"פ תקנת מאוה"ג אסור לישא אשה אחרת אם לא ע"פ התרת מאה רבנים וכאשר יראו בזה טעם מבורר אמנם נמצא בזה קולא אחרת והוא לפי דעת התורה טרם תקנת מאוה"ג ז"ל אשה כזו בנשתטית אין לבעל שום תרופה להנצל משאר כסות ורפואה כאשר כתבתי לעיל. ועתה לפי תקנת מאוה"ג שהתירה ע"י התרת מאה רבנים להשליש גט וכתובה כמבואר בתקנות משמו נמשך לבעל קולא יותר מדין התורה מעת' מה שכתב מעכת"ה נידון זה למה שכתבו הפוסקים דהיכא דאיכא ספק בתקנות מאוה"ג אזלינן לקולא והעמידו על ד"ת יצמח מזה גריעותא אדרבא דלמא לא תיקן רק בהשלשת כתיבה וכ"ז שלא השליש הכתובה איכא חיוב עליו מדינא דש"ס שחייב במזונות ורפואה ואינו יכול להנצל לפטור ממזונות ורפואה מדינא דש"ס כמש"ל והאיך נסמוך אנן למיעבד מעשה להקל אף לפי דינא דש"ס בשלמא אם השליש הכתובה אף שתקנת מאוה"ג הי' רק לתקנת האשה ולא לטובת הבעל והאיך אתי מאוה"ג תקנה שיצמח מזה טובה להבעל ולגרוע כת האשה ז"א קשיא דעיקר תקנת מאוה"ג ז"ל הי' שלא לישא אשה על אשה יען כי דורו הי' פרוץ בזה והי' יוצא מזה כמה קלקולים רק בנשתטית וכיוצא בזה הוצרך להתיר אותו כי חשש על עיגון הבעל והוצרך לבטל התקנה לפי שעה וכאשר בלתי אפשר אם לא יהי' נפרד מהראשונה לגמרי הוצרך לתקן תקנת הגט והשלשת הכתובה שיהיה נפרד ממנה ואף דמיגרע כחה וכ"ז אם ידעינן בבירור תקנת מאוה"ג ז"ל כן אבל אם יש לנו ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אין לנו כח ונעמידו על דין תורה

ועוד יש לי לפקפק על מה שכתב ומדמה אותו לספיקא דרבוותא הולכין בזה להקל ולענ"ד אין זה דומה לספיקא דרבוותא ואבאר דבר חדש מה שחדשתי בעזר"ה בחורף זה ומה שהשבתי לחכם אחד הרב מאנטיפאלי' על מה ששאלני על דברי הרב בעל ר"י במס' חולין בסוגיא דפרדות דקשה שם דלהך ספיקא דמספקא לי' לר"י אם חוששין לזרע אב או אין חוששין לא נוכל לחשוב לס"ס בהצטרף עוד ספיקא אחר דהיינו אם מינו או לאו מינו ולהתיר מכח ס"ס שמא מינו הוא לגמרי ואת"ל דאין שווה לאם דילמא חוששין לזרע האב וכתב הרב בעל ר"י דספיקא דדינא לא נחשב לספיקא כלל ותמה עליו הרב הנ"ל דהא מבואר בכל הפוסקים ובש"ך בכמה מקומו' ובכמה אחרונים דספיקא דדינא נחשב לספק לגמרי ובהצטרף עוד ספק מתירין מכח ס"ס ואנכי השבתי בזה דבר נכון לענ"ד ע"פ מה שכתב הרא"ש ז"ל בסוגיא דשיקול הדעת בשם ראב"ד ז"ל וז"ל וקרוב אלי לומר שאפילו אם הי' חילק על פסק הגאון מטעם שנראה לו לפי דעתו שלא כדעת הגאון ולא כפירושו גם זה טועה בדבר משנה שאין לנו עתה לחלוק על דברי גאון מראיות דעתינו לפרש הענין בדרך אחר כדי שישתנה הדין מדברי הגאון אם לא בקושיא מפורסמת וזה דבר שאינו נמצא עכ"ל נמצא אפשר לנו לחלק בין עתה לימי חכמי הש"ס דבדורות האידנא אם נחלק ברבוותא באיזה דין מהדינים אין בנו כח להכריע כלל כמש"כ הראב"ד ז"ל ואין לנו כח לחלוק על אחד מהגאונים אם לא שנמצא ראי' ברורה מפורש בש"ס וזה דבר שאינו נמצא כלל לכן כל ספיקא דרבוותא נחשב האידנא לספק גמור מטעם כיון דנשאר הש"ס בתיקו אין בנו כח לפשוט זה הספק ונשאר הדבר בספק ונחשב זה לספק גמור ולעשות מזה ס"ס בהצטרף עוד ספק משא"כ בימי חכמי הש"ס אף אם היו מסופקים באיזה דין הי' לפי שעה ואח"ז הי' יכולים להכריע מדעתם ומסברתם לאחד מהצדדים ולכן בימי חכמי הש"ס אין נחשב ספיקא דדינא לספק כלל ולעשות מזה ס"ס כי אולי אח"כ יכריעו לצד אחד ושפיר כתב הרב ר"י ז"ל דס"ד לא נחשב לספק כלל והיינו לפי דורות חכמי הש"ס כי הם היו יכולים להכריע אח"כ הספק על איזהו מהצדדים משא"כ לדורות האחרונים שכבר כתב הראב"ד ז"ל שאין בנו כח להכריע נגד שום גאון אם לא בראי' ברורה מש"ס וזה דבר שאינו בנמצא נמצא כל ספיקא דרבוותא לא נשאר ספק מעולם והוי כמו תיקו בש"ס וחשבינן לספק גמור ובהצטרף עוד ספק נעשה ס"ס זה נראה לי ברור נמצא מה שכתב מעכ"ת כיון שכתב הצ"צ דלמא היתה התקנה דוקא בהשלשת הכתובה ולא באופן אחר כיון דכתב זה בלשון ספק נחשב לספק שיהי' הולכים בספיקא להקל אומר אני דאינו כן כיון דעדיין לא ביררו חכמי הדורות בזה לחקור רק אנחנו לחלישות שכלינו לע"ע אין אנו יכולים לעמוד בבירור על כוונת הכלבו בזה ואולי יאר ה' את עינינו ונעמוד בבירור על כוונת הכלבו בזה או אפשר שנמצא איזהו אחרון מגדולי הדורות שעמד כבר בזה ויעמד הדבר על מכונו לא נחשב זה לספק כלל והוי כספק מחמת חסרון ידיעה ועוד אני אומר מה שכתב מעכ"ת שדברי ב"ש מוסכמים בלא שום חולק דהיכא דאיכא פלוגתא בתקנת מאוה"ג ז"ל דאזלינן בספיקא להקל דאינו כן לפי דעת שאר גדולי האחרונים ז"ל וכבר הכריע הרש"ל בתשובה שתקנת מאוה"ג ז"ל הי' לעולם עד ביאת הגואל ובספק כזה אזלינן לחומרא ועוד ראיתי בשו"ת זכרון יוסף זה איזה שנים שכתב בין לדעת הרש"ל ז"ל שתקנת מאוה"ג הי' לעולם ובין לדעת שאר הפוסקים דתקנות מאוה"ג ה' עד אלף החמישי ואח"כ קבלו עליהם מחדש באופן זה קבלו עליהם שישארו כמקדם בכל אופנים ובכל ספקיו

אמנם מה שיש לצדד בזה להקל על איש עני ואביון והוא במצודה רבה כמה שנים היינו מצד הסברא אין נראה לנו שהשלשת הכתובה יהי' מעכב התרה שהרי מצינו במשנה דגיטין פ' השולח גבי עבד של שני שותפים ושיחרר אחד מהם דחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש וחזרו מטעם תקנת העבד מטעם דאי אפשר לישא אשה ב"ח ולא שפחה והיו כופין את רבו השני לשחררו וכותב שטר על דמיו ה"נ כיון דחזינן דתקנות מאוה"ג הי' ג"כ לאיש לבל יתעגן לעולם וכי הוא איש עני ואין ידו משגת בכל לא יהי' לו תקנה ח"ו גם שארי גדולים שהעתיקו התקנה של מאוה"ג ז"ל לא נמצא כ"כ בפירוש מדין השלשת הכתובה ומסתמא ס"ל דאינו מעכב

עוד נלענ"ד דיש לצדד בזה להקל על איש עני ואביון שיתן שט"ח על הכתובה דהנה בתשובה צ"צ דחק מאוד למצוא טעם על מה שהצריכו לענין התרה השלשת כתובה ומה שנלענ"ד ד בזה טעם גמור דהנה מצינו בש"ס כתובות שהביאו בא"ע סי' קי"ט דמי שגרש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר והחמירו הרבה בזה אלמא חזינן כיון שהרגילה עמו בקל יבואו לידי עבירה והנה מה שתיקן מאוה"ג בהשלשת הגט והכתובה לא מצינו שהחמירו בזה שלא תידור עמו בשכונה כיון דעדיין היא, אשתו ואדרבא ראיתי בקצת מעתיקי התקנה שיתן לה בית מיוחד לדור והנה נחזי אנן נהי דעדיין לא גרשה ואין כאן איסור אם יתייחד עמה מ"מ יש כאן שני חששות אחרות מה שיש לחוש לא מבעי' לדורות הקדמונים שהי' די בהשלשת