תשובות מהרי"ם ק

הוא דאתי והשתא מיושב תרי סוגיות הנ"ל על נכון דהכא פריך הש"ס שפיר והא תנא דבי ר"י ל"ל דרבא דהכא קאי הש"ס על ר"י דלא דריש סמוכין בכל דוכתא אם לא היכא דמוכח או מופנה א"כ שפיר מוכח דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא דאם הי' ס"ל דרבא מנ"ל למידרש דכלאים בציצית שרי והא איצטרך לכדרבא והכא ליכא למימר כנ"ל דהא לר"י בכל דוכתא בעי מוכח או מופנה דגם משום דרשא דרבא איצטרך מופנה אבל הסוגיא דשבת אזלה באמת לרבנן שפיר נוכל לומר דתנא דבי ר"י אית לי' דרבא ומרבה מהכנף שאר בגדים ואעפ"כ מוכח דכלאים בציצית שרי כלל דלדרשא רבא לחוד קאתי ל"ל מופנה ומדאיצטריך מופנה ש"מ לכלאים בציצית נמי הוא דאתי ודו"ק ה טב

בא"ד ומיהו קשה למאן דפטר נשים מציצית הו"ל למפטרה מכלאים וע"כ נשים חייבת בכלאים דאמר ספ"ק דביצה כלאים למאי חזי ושמא איכא ריבוי לענין כלאים עכ"ל כתב מהרש"א יש להקשות דהא מתוך שמעתין גופא מוכח דנשים חייבות בכלאים דאל"כ הו"ל לאו דכלאים לאו שאינו שוה בכל ומאי אולמי לי' לאתויי לקמן מלאו דכלאים דעשה דותה ל"ת גרידא טפי מההיא דראשו דדוחה ל"ת דלא תקיפו וי"ל בדוחק דלקמן מייתי מכלאים באם אינו ענין דבלאו שאינו שוה בכל לא איצטרך דאתי' מראשו עכ"ל ולכאורה הי' נלענ"ד ע"פ דברי מהרש"א לתרץ באמת בזה קושית התוס' דהקשו דהו"ל למפטרה נשים מכלאים דיש לתרץ כיון דכתב לן רחמנא לימוד יתירא דעשה דוחה ל"ת דכלאים א"כ מוכח דנשים חייבת בכלאים דאי לא"ה ל"ל קרא נילוף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ודוחק לומר באם אינו ענין דמ"מ היכא דמצינו לדרוש שלא באם אינו ענין עדיף טפי. עיין בר"פ איזהו נשך. וכיון דכתב לן רחמנא דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים ממילא מוכח דנשים חייבת בכלאים. דאי לא"ה לא איצטריך דנפקא לן מראשו א"ו דנשים חייבות בכלאים להכי איצטריך דעשה דוחה ל"ת השוה בכל כך הי' נראה לכאורה לתרץ קושיית התוס' בזה. אך לבתר העיון הא ליתא דהא כתבו התוס' בריש דבריהם דל"ל דקרא אתי דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז. דא"כ קרא ל"ל דבלא"ה כ"ז דלא ידעינן דעשה דוחה ל"ת ממילא לא דחי. ולפי"ז הדרה קושיות התוס' לדוכת' דמנ"ל דנשים חייבות בכלאים הו"ל למפטרה מסמוכים כיון דפטורה מציצית ול"ל קרא ל"ל דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים הלא בלא"ה ידעינן מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל דז"א דבאמת הך קרא לאיסורא כקושיית התוס' הנ"ל ואדרבא שפיר נוכל לומר כן דהיינו יכולים למילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ולהכי אצטריך לאיסורא דעשה דציצית אינו דוחה לאו דכלאים ושפיר נוכל לומר דנשים פטורת מכלאים. אך לפי"ז הדרה קושית מהרש"א לדוכת' דהו"ל להתוס' להוכיח משמעתין דנשים חייבות בכלאים דאי לא"ה היכי מצי למילף מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת דשאני לאו דכלאים דהוה לאו שאינו שוה בכל. ול"ל דילפינן מראשו דהא לאו שאינו שוה בכל שמעינן מראשו דדחי ובאם אינו ענין אתי' ללאו השוה בכל. דז"א דבאמת הך קרא הוא לאיסורא וכקושיית התוס' ואיצטרך שפיר לאיסורא דלא נילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל. א"ו דנשים חייבת בכלאים. א"כ ממילא שפיר מוכח קרא להיתרא. דל"ל לאיסורא א"כ קרא ל"ל דבלא"ה אין עשה דוחה לא תעשה ונהי דשמעינן מראשו דעשה דוחה לא תעשה היינו לא תעשה שאינו שוה בכל. אבל ל"ת השוה בכל לא שמעינן ממילא דלא דחי כ"ז דלא ידעינן מקרא א"ו דקרא להתירא ושפיר מוכח שמעתין דנשים חייבת בכלאים והדרה קושית מהרש"א לדוכתי'. תקשה לי טובא לשיטת מהרש"א הנ"ל דעיקר ילפותא דכלאים בציצית הוא באם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל דנפיק מראשו תנהו ענין ללאו השוה בכל א"כ מאי פריך בשמעתין ותנא דבי ר"י טעמא דכתב רחמנא צו"פ למידרש דכלאים בציצית שרי הא לא"ה ה"א דאסור והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דבי ר"י כל בגדים צמר ופשתים במשמע ואמר רחמנא דלעבד תכלא דהיא עמרה והשתא מאי פריך הש"ס דאי לאו קרא נהי דידעינן דכלאים בציצית שרי מ"מ היינו אומרים מטעם דנשים פטורים מכלאים והוה לאו שאינו שוה בכל ולא הי' ידעינן לאו השוה בכל בשלמא השתא דמיתורא דקרא הוא ידעינן באם ענין כמש"כ מהרש"א הנ"ל אבלאי לאו יתורא דקרא הייתי אומר באמת דמטעם זה דחי דהוה לאו שאינו שוה בכל ול"ל לתרץ דברי המהרש"א דהא דעלתה על דעת התוס' דנשים פטורות מכלאים היינו מהך דרשא דסמוכים דאיתקיש לציצית א"כ כ"ז אי ידעינן דרשא דסמוכים והשתא אם לא הי' כתב צו"פ לא הוי דרשינן וממילא נשים חייבות בכלאים דמ"ש משאר לאווים שבתורה דנשים חייבת כ"ז דלא ידעינן פטורא וכיון דכתב רחמנא בגדיהם דלפשתי' נעבד תכלת דהוא עמרא ממילא מוכח דעשה דוחה ל"ת אפילו השוה בכל דהא השתא נשים חייבת בכלאים דליכא סמוכי' א"כ הוה כלאים לאו השוה בכל דז"א דמ"מ קשה מאי פריך דילמא באמת איצטריך סמוכי' להך דרשא דנשי' פטורות מכלאים אם נימא דבאמת נשים פטורות מכלאים א"ו דנשים חייבת בכלאים א"כ תירץ מהרש"א אינו מספיק קושיות עצומות שהקשינו אמנם באמת דקושית מהרש"א לק"מ בפשיטות דמהך שמעתין לא הוי מצי להתוס' להוכיח דנשים חייבות בכלאים דהא הא דהו"ל למפטר היינו למ"ד דנשים פטורו' מציצית א"כ איכא דרשא דסמוכות אבל למ"ד דנשים חייבות בציצית פשיטא דחייבות בכלאים א"כ מהך שמעתין אינו מוכח כלל די"ל דאתי' כמ"ד נשים חייבו' בציצית ופשיטא דחייבת בכלאים אבל למ"ד פטור לא שמעינן בכלאים. אבל מביצה שפיר הוכיחו התוס' דפריך בפשיטות כלאים למאי חזי דילמא אתי' כמ"ד נשים פטורות מציצית ממילא פטורים מכלאים ומנ"ל להקשות א"ו אף למ"ד נשים פטורות מציצית מ"מ חייבת בכלאים ושפיר הוכיחו התוס' ולק"מ כ"ז כתבנו לפרש שיטות התוס'

ועתה אני חוזר לתרץ קושיית התוס' עפ"י דברי הרמב"ן שהבאנו לעיל לתרץ דמאי פריך הש"ס לרבנן מנ"ל דילמא רבנן אינו סברי כר"י ודרשי סמוכת אף דאינו מוכח ומופנה וכתב הרמב"ן וז"ל ועוד דליכא למימר אתי עשה ודאי ל"ת עד שירבה הכתוב בפירש עכ"ל ומשמע לי דכוונתו דלדבר גדול כזה דעשה דוחה ל"ת ולעקור לאו שבתורה צריך מופנה אף לרבנן. וכ"נ שהבין מהר"ם בריבי כוונת הרמב"ן והרשב"א כתב וז"ל א"נ איכא למימר דאפילו לרבנן גבי ציצית בעי' מופנה ומוכח משום דדרשינן סמוכים על כל התורה וכי לא מוכח ולא מופנה לא דרשינן סמוכים ללמד על כל התור דליתי עשה ולדחי ל"ת עכ"ל נראה לענ"ד דגם הרשב"א ז"ל הכי כוונתו ואל תדקדק בדבריו מה שמדייק בלשונו ללמד על כל התורה אלא עיקר כוונתו דלהך מילתא דאתי עשה ודחי ל"ת שהוא דבר גדול צריך סמוכו' ואפשר דאין כוונת הרשב"א כן מ"מ כוונת הרמב"ן הוא בלי ספק לדעתי כמ"ש לעיל ולא כמ"ש בח"י לפרש כוונת הרמב"ן עפ"י דברי הרשב"ש דללמד על כל התורה צריך מופנה אף לרבנן זה לא נזכר ברמב"ן אפילו ברמז ועיקר דכוונתו כמ"ש לעיל דלדבר זה לעקור עשה ל"ת שבתור' צריך מופנה. ואינו נ"מ אי ללמד על כל התורה או לאו רק אם בא לעקור ל"ת שבתורה צריך אף לרבנן מופנה

ועתה אני חוזר לתרץ קושיית התוס' עפ"י הדרך שכתבנו לעיל דשפיר מוכח דנשים חייבו' בכלאים מדכתיב קרא יתירא לכלאים בציצית דשרי דעשה דוחה ל"ת ואם איתא דנשים פטורות לא איצטריך דבלא"ה שמעינן מראשו