תשובות מהרי"ם צז

שם העיקר לבד ובפרט בנידון דידן יש להמציא קולא בזה ביותר אף אם נחוש בזה לדעת שאר אחרוני'. והי' ראוי לכתוב לכתחילה כל השמות ולכתוב על שם הטפל דמתקריא כנהוג עכשיו בנ"ד יש להקל ביותר חדא דכל השמות הקוראים אותו או בעריסה או מאיזה סיבה אחרת אם הרוב קוראין בשם אחד ומיעוט קוראין אותו בשם אחר. כמו דאמרו בש"ס רובא מרים ופורתא שרה. דהיינו דהרוב קורין אותו בשם זה ומיעוט בשם אחר ומה שקוראין אותו הרוב הוא עיקר ומה שקורין אותו המיעוט הוא הטפל וזה נקרא בדברי הפוסקים שם עיקר ושם טפל אבל הכא דבכוונה שינה את שמו דהרי מתחלה הי' קוראין אותו ארי' ליב ואח"ז שינה את שמו בשם יהודא ליב גם בכל מכתביו מרגיל א"ע לחתום בשם יהודא ליב וכל אדם יכול לשנות את שמו בשם אחר כמבואר בדברי הפוסקים א"כ זה שם השני הוא עיקר ושם הראשון אינו נחשב לטפל כלל והרי מבואר בדברי אחרונים ז"ל בענין שמות גיטין כל היכא שהקפיד שלא לקרותו בפניו בשם זה אין נחשב לשם כלל ואינו נכתב שם זה בגט כלל דאינו דומה לשאר שמות עיקר וספל דקורין אותו ממילא מבלי כוונת האדם אבל כאן ששינה האדם את שמו בכוונה מאיזה כוונה שהי' לו ועתה הוא רוב נגד שם הראשון שהי' לו לא מיקרי שם השני לטפל כלל כיון דבכוונה שינה את שמו בכך ואדם יכול לשנות את שמו כפי רצונו כמבואר בתשובת הרא"ש ובשאר אחרונים ופשיטא דבכאן עדיף טפי שיש ספק אולי נשתקע שם העריסה לגמרי. ועוד נראה לענ"ד לצדד בזה עוד קולא אחרת הגם שכתבו הפוסקים היכא דשם עיקר ושם טפל כותבין שני השמות וכותבין על שם הטפל דמתקריא מ"מ בכאן עדיף טפי כיון דכותבין שם העיקר ושם העיקר הוא יהודא ליב ושם הטפל הוא ארי' ליב נכלל שם הטפל בשם העיקר כי הלשון לעז בוודאי שם אחד הוא ואף גם לשון הקודש אחד הוא דידוע לכל שהפירוש של ארי' הוא בלשון לעז ליב נכלל ג"כ בשם זה וזה איזה שנים שהייתי בק"ק ווארשי' ראיתי תשוב' חדשה מהגאון בעל גט מקושר ז"ל כתב סברה נכונה הגם שמחולקי' אחרונים ז"ל בלשון המכונה אמאי קאי לפי דעת הב"ש קאי המכונה על השם כמו יהודא ליב דהיינו דהשם יהודא יש לו כנוי ליב ולדעת הגאון בעל נו"ב קאי המכונה על האדם דהיינו אותו אדם יש לו כינוי ליב אבל בשמות כמו ארי' ליב או צבי הירש קאי המכונה על החי' דהיינו שהאדם נקרא אחרי החי' ששמה ארי' שהיא מכונה בלעז ליב או אחרי חי' ששמה צבי שהיא מכונה בלשון לעז הירש א"כ הרי ארי' ליב הוא שם אחד ממש רק ארי' הוא לשון קודש וליב הוא לשון לעז ושפיר יש לנו לומר סברה זו שכתבתי דכל השם הראשון ארי' ליב הוא נכלל בשם השני ליב הגם בשאר פעמים אם אירע כך כמו הני שמות הנ"ל טוב יותר לכתוב בפירוש שם הראשון ג"כ אף שנקרא בשם המיעוט ומה מזיק לנו אם כותבין כך בפירוש שם השני וכמו שכתבו הפוסקים אף דאין צריך לכתוב קיצור השם דנכלל בשם העיקר מ"מ אם כתב קיצור השם אינו מזיק לנו אם כתב ג"כ שם הקצר. אבל הכא בנ"ד שיש לנו ספק אם נשתקע שם העריסה לגמרי ואסור לכותבו בגט אם לא ע"י שני גיטין וע"י שליח שכתב הגאון בעל נוב"י להחמיר יש לסמוך על הני סברות שכתבתי ולכתוב שם השני לבד כנלענ"ד: סימן נ ב"ה שלום לאהובי ידידי הרב הגדול החו"ב מ' איסר יהודא נ"י מ"ץ דקהלתינו יצ"ו

בנידון אשת הר"ר פישל אשר אשתו נשתטית זה כמה שנים ולא יכול לדור עמה יחד ובאמת הוא ענין חמור שלא מצינו לאחד מגדולי הוראה מגדולי הדור שלפנינו שיעשו עובדא להתיר איסור רגמ"ה בלי השלשת כתובה רק ראיתי לכת"ר חיפש בחיפוש למצוא קולא להיתר הנ"ל ובאמת יד ד' פגעה בו צריכין אנו לחוש לתקנת הבעל שלא לעגנו כל ימיו כמו שחששו חז"ל טרם היתה תקנות מאוה"ג ז"ל חששו אתקנת אשה בכל מה דאפשר אף שהוא איסור ערוה הקילו בו כמה קולות ומכש"כ האיש שהוא מעוגן מצד תקנות מאוה"ג ז"ל צריכין אנו לחפש בזכותי' דידי' בכל מה דאפשר וביותר צריכין אנו לחפש בזכות דידי' מחמת תקנות הבנים כי רוצה לקשר עצמו בקשר אמיץ אשר יהיה אצל הבנים ותקנות הבנים תקנתא דידה הוא וכבר השיג רשיון ע"פ חוקי המדינה משופטי הממשלה יר"ה לגרשה בגט פטורין ע"פ חוקי דת תורתינו ונבוא לעומק הדין

הנה בתשובות צמח צדק אירע עובדא כזה וזה רצה להתיר בלי השלשת הכתובה רק נתן עצה למכור הכתובה בטובת הנאה לקרוביו באופן שיהיה לה במה להתפרנס מהריוח ממון שתקבל בטובת הנאה והקרן יהיה קיים וע"ש שהאריך במועצות ודעת אמנם נידון דידן אין ידו משגת כלל האיך יש להתיר כיון דהכלבו כתב שאין להתירו אלא במאה רבנים ויהי' הטעם מבורר אלא כשישליש הכתובה וכתב עוד וז"ל אע"ג דרא"ש וריב"ש כתבו בתשובה והביאו הרב בהגהה ש"ע א"ע ס"' קי"ט היכא דיכול לגרשה ואין לו לשלם הכתובה אינו יכול לעכב הגירושין אלא תתגרש וישאר הכתובה חוב עליו וא"כ הכי נמי נימא הכי כיון שאין לו לשלם הכתובה תשאר הכתובה חוב עליו לא דמי דהתם שאני כיון שיכול לגרשה מצד הדין אלא שאין לו לשלם אינה יכולה לעכב בשביל פרעון הכתובה אלא תשאר חוב עליו דהכי כתבו בהדיא בתשובה אבל כאן אין גירושין כלל אלא שרוצה לישא אחרת וחל עליו אדרגמ"ה ולא נמצא היתר אלא בגוונא דכתב הכלבו שצריך להשליש סך כתובתה, א"כ האיך נכניס ראשנו להתיר אפילו כשלא ישליש דלמא כך היה מקובל הכלבו שמתחלה נעשה על אופן זה אפילו וכו' כשיראו טעם מבורר אם לא כשישליש כתובתה ותוספתה ומע"ל כתב לדחות זה דהא עכ"פ מבואר בלשון הכלבו שמספקא לי' בדבר הזה אם השלשת כתובה מעכב התרה אי לא וכבר כתב הדרכי משה והביאו הב"ש דכל היכא דאיכא ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אזלינן לקולא ומעמידין הדבר על דין תורה ה"נ כיון דיש ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אי השלשת הכתובה מעכב התרה אי לא אזלינן לקולא

ואני אומר אף אם נתפס כאן בספק תקנה אזלינן לקולא ומעמידין הדבר על דין תורה הכא לא שייך כן ואבאר דהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים בדין אשה שנשתטית בימי חכמי הש"ס טרם היה תקנות מאוה"ג דהנה דעת הרמב"ם ז"ל אשה שנשתטית שדינו היה שיוציאה בגט ונושא אחרת ומאכילה ומשקה ואין מחייבים אותו להראשונה בשאר כסות כו' ואינו מחוייב לרפאותה זה דעת הרמב"ם ז"ל אבל דעת הרשב"א והטור דחייב לזונה ולרפאותה והכריע הרמ"א ז"ל בסי' קי"ט שכן עיקר וכתב על הב"י שסותר עצמו דבריו בסי' ע' כתב ג"כ דלא כדעת הרמב"ם ז"ל שחייב לרפאותה ולזונה והנה נראה דלדעת הפוסקים דבדינא דש"ס בנשתטית חייב לרפאותה אין לה תקנה המבואר במשנה דנערה דקתני שם לקתה חייב לרפאותה ואם אמר לה הרי גיטך וכתובתיך תרפא א"ע רשאי והכי אין יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ולפטור עצמו מרפואה ומזונות דהא לאו בת גירושין היא ואפשר דלדעת חכמי הדורות הראשונים שהי' סוברים דהתקנה שנתקנה להשליש היה מועיל ולא היה נצרך גט אחר כיון שמסר בעל לשליח הגט שיתן לה בעת שתהיה שפה בדעתה היה מועיל להתירה להנשא לשוק היה ג"כ מועיל תקנה זו לפי חכמי הש"ס היינו שימסור הגט לשליח שיתן לה בעת שתהי' שפה בדעתה ויתן לה