תשובות מהרי"ם צו

תפילין. והך דינא דספרים ומזוזות נלקחים מכל אדם השמיטה הרמב"ם לגמרי ולא מצאנו כעת מי שהעיר בזה ולפי מה שהעליתי שם בתשובה אין ראי' להך דינא דהכא. והנה הארכתי קצת לקיים מנהגן של ישראל. וגם לדעתי עדות הרב המפורסם ר' אברהם שמחה הרב דק"ק אמציסלוב. יש לסמוך עליו שהוא מוחזק בתורה ויראת חטא ועדותו נאמנה אשר העיד באיש נאמן שבדק היטיב המאטקעס וגם בדק היטיב קודם שנעשה החיטים ולא נמצא בהם שום זיוף. אבל להגיד דעתי בפירוש להיתר במדינתכם. אחרי שעד עתה אין נוהגים בזה. אין רצוני לומר בפירוש דעתי. ולדעתי הנכון שיחקרו אצל הרבנים הסמוכים דשם המה יעמדו על הבירור. ובצ"ג בוודאי לא יעלה על הדעת כלל שהטלית יהי' ברוב צ"ג. רק אם נמצא בו צ"ג מועטים הם ואזלינן בתר רובא כמבואר במשנה פ"ט דכלאים. ועיין במג"א סי' ט' ויש להם דין בגד צמר לחייב בציצית דאורייתא: סימן מח

ע"ד אשר שאלוני להתיר להם בשנה זו תרי"ב בחג הפסח בעבליך שהוא מיני קטניות. כבר נתפשט במדינה זו לאיסור ואם יש בידינו להתיר בעת הדחק ושנת רעבון כמעט לא ימצאו עניים מה לאכול. והנה דעתי נוטה בזה הגם דבענינים אלו להתיר מנהג שנהגו לאיסור העמיקו הראשונים בזה הרבה בסוגיא דר"פ מקו' שנהגו ורוב הראשונים שוי' דבדבר שנהגו משום סייג או פרישות וגדר מצוה אין כת בידינו להתיר אפילו ע"י חרטה נראה לענ"ד דהמה לא דברו רק להתיר לחלוטין ולהתיר הגזרה לגמרי אבל בדבר שנצרך היתר לפי חיי שעה בזו לא מיירי כלל ולפענ"ד אף הגזרה שגזרו רבותינו ז"ל כמו דמאי שגזרו חז"ל ונתפשט בכל ישראל אעפ"כ אמרו במשנה מאכילין עניים דמאי ואכסני' דמאי אלמא כל גזירות חז"ל לא היתה הדבר בהחלט רק לפי צורך שעה אמרינן ע"ז לא היתה הגזירה. ועוד מצינו במשנה עירובין ד' דברים פטרו במחנה מנט"י וע"ח. אף שהיתה תקנת שלמה ובוודאי תקנת שלמה בסתם היתה ובוודאי לא מיירי בענין שיש בהם פיקוח נפש דבזה לא מיירי דבכל האיסורין שבתורה התירו במקום פקוח נפש. א"ו דלא מיירי בענין שיש בהם פ"נ רק שהוא שעת הדחק. וע"ז אמרינן דכל גזירה שהיתה בסתם מסתמא לא נגזרה גזרה זו על שעת הדחק אשר יוכלו לבוא לידי רעבון ושאר מכשולים ח"ו וכמה פעמים מצינו בש"ס שהשיבו חכמינו אין שעת הדחק ראי' אלמא דליכא למילף שום דין משעת הדחק דבשעת הדחק הקילו בזה. וגזירת מאוה"ג ז"ל שגזר בעניני גיטין הוא גזירה חמורה מאוד. עד שהיו כופין מפני זה להוציא ונוגע בדבר איסור דאורייתא אעפ"כ אמרו ז"ל שלא בכ"מ גזר גזירה זו והדבר תלוי בחכמי הדורות להקל במקום הצורך וכ"ת דבכאן נמי נאמר כן כיון שהדבר הוא שעת הדחק. ונימא דווקא לעניים שאין להם דבר אחר לאכול אבל לא לבע"ב או עשירים. אין נכון לעשות כן כי באמת מצד עצם הדבר אין בו שום דררא דאיסורא כלל רק מפני איזו טעם שהי' להם שלא יבואו לידי טעות או ש"ד ועיין בפ"ח סי' תנ"ג ואם נתירו לעניים ולא לעשירים ישבתו מהם שמחת יו"ט כי יאמרו איכא איסורא בדבר ולהם התירו מחמת דוחק וימנעו מהם שמחת יו"ט. וכה"ג מצינו לחז"ל שהי' יראים משום זה כמו שאמרו בנדה א"כ לבו נוקפו ופורש ויבטל מצות פו"ר. וכ"כ אם נתיר להם לבדם. כמה י"א יהי' לבם נוקפם בזה ויפרשו מזה וימנע שמחת יו"ט. לכן דעתי נוטה להקל בשעת הדחק

סימן מט ה' ר"ח שבט ברי"ת: שלום להרב המאוה"ג החו"ב בחדרי תורה המפורסם מה' משח צבי נ"י הרב דק"ק אנטופאלי יצ"ו

מכתבו קבלתי ונידון השאלה אשר ביקש להשיבו על אתר הלכה למעשה. ואם כי בעוה"ר חלישו' כוחי גברה עלי גם מאור עיני אין אתי כמקדם אמנם לעוז ידידות מעכ"ת התחזקתי להשיבו לפענ"ד

הנה שאלתו באחד ששמו העריסה ארי' ליב. והי' ידוע שנקרא ע"ש זקינו המנוח שהי' נקרא ארי' ליב ובהתנאים ובהכתובה שלו הי' כתוב ג"כ ארי' ליב. רק עולה לס"ת בשם יהודא ליב גם מרגיל א"ע בכל הכתבי' כדרך המרגילים עצמם בכתיבה כותב תמיד יהודה ליב ועתה נצרך לגרש את אשתו ונפל ספק איך לכתוב בגט אם נשתקע שם הראשון מההכרח לכתוב שם השני ואף אם לא נודע שנשתקע לגמרי ואפשר המיעוט קורין אותו בשם הראשון מהראוי יהי' לכתוב דמתקריא על שם הראשון ואולי נשתקע שם הראשון לגמרי ולא שייך בזה דמתקריא כלל ומחמת הספק הי' ראוי לנו לכתוב שני גיטין ר"ל דמתקריא על שם ראשון ואחד על שם השני לבד וחששו לדעת הגאון בעל נוב"י ז"ל כי הוא החמיר למנוע לשלוח שני גיטין ע"י שליח ושאלו בזה חוות דעתי

הנה הראשונים ז"ל חששו להחמיר בגיטין בכל מה דאפשר אף אם אין הלכה כאותו פוסק. מ"מ חששו לכתחילה להחמיר לכל הדיעות כמו שכתבו הראשונים הא דכותבין בגט מיומא דנן ולעלם. לאפוקי מדר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואף אם באמת הלכה כר"י מ"מ כותבין בפירוש לצאת לכל הדיעות כמו כן אנחנו צריך לילך בעקבותיהם הקדושים אמנם כמה פעמים אירע ספקות בגט ונעשה עי"ז קרח מכאן וקרח מכאן ואם באנו לחוש לכל הדיעות יפול ספק אחר וזה דרכי תמיד לצמצם בהוראותי ורואה אני אשר עכ"פ יהי' הגט כשר בדיעבד לכל הדיעות ואין אני חושש להחמיר ולצאת ג"כ ידי לכתחילה כי יכול להיות שעי"ז יפול ספק אפילו בדיעבד כמו כן קרה לנו בגט זה אם רוצין אנחנו לצאת לכל הדיעות ואפילו לכתחילה נהי' אנחנו נאחזין בסבך שיהי' פסול אפילו בדיעבד וזה דעתי נוטה כי יש לנו לחוש לדעת הגאון בעל נוב"י בזה שחשש להחמיר ולמנוע מלשלוח שני גיטין ע"י שליח. וזה נוגע לחשש דאורייתא לדעתו ז"ל. לכן יש לנו בגט זה שני תקנות לענ"ד

(א) שלא לכתוב כלל על שם הקודש. רק יהי' נכתב בשם המכונה היינו ליב או ליבעלי' כפי שקוראין אותו דכן דרך כל העולם באחד ששמו יהודא ליב או ארי' ליב אין קורין אותו בשני השמות יחד רק קורין אותו בשם הכינוי שלו היינו ליב או ליבעלי ומסתמא ג"כ באיש הזה ונמצא שהגט כשר מצד החניכה לבד דכשר אפילו לכתחילה לדעת התוס' והרא"ש ולדעת הרמב"ם עכ"פ בדיעבד כשר ולדעת הב"ש בחניכה שהכל קורין אותו כשר אפילו לכתחילה לדעת הרמב"ם וגם ראינו דעת רבינו אליהו ז"ל מווילנא נוטה דעתו לדעת התוס' והרא"ש ושאר פוסקים דבחניכה דהכל קוראין אותו כשר לכתחילה א"כ יש לנו לסמוך ע"ז

(ב) אמנם לדעתי נכון יותר לכתוב בגט שם השני לבד היינו יהודא המכונה ליב וטעמא דידי דהא עכ"פ שם זה עיקר נגד שם הראשון ארי' ליב וכמעט כל הראשונים לדעת התוס' והרא"ש והרשב"א דאם כתב שם העיקר לבד כשר לכתחילה בלא שם הטפל. ולדעת הרמב"ם גם הרבה מאחרונים שדעת' כן אפילו לכתחילה והרבה מאחרונים תופסין בדעתו דעכ"פ בדעבד כשר אם כתב