תשובות מהרי"ם צה

לא תנשא עד ד' שנים. א"כ נהי דאמר כן כיון דחזר מדבריו שאמר מעכשיו הוי תנאי בלא מעכשיו דאינו חל הגט אלא כשיגיע הזמן ואם נאבד או נקרע תוך הזמן אינו גט כלל. וכיון דנהיגין ליקרע תיכף אחר הנתינה הרי בטל גט הראשון לגמרי והוי א"א גמורה. דבוודאי יכול גט שני לחול לדברי הרא"ש ז"ל

כללו של דבר לדעתי יש יסודות להתיר גט זה ודעתי נוטה להקל בזה, ומאחר דאתרא דמר הוא אם דעתו נוטה להקל יכול לצרף גם דעתי בזה. וד' יאיר עינינו במאור תורתו ולא יצא דבר שאינו מתוקן מת"י ח"ו וצור ישראל ישמחנו בישועתו בתוך כלל ישראל ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא חופק"ק בריסק: סימן מז לאה' ידידי הרב המאה"ג החו"ב בכל חדרי תורה המפורסם מ' שלמה נ"י הרב דק"ק דובראוונא יצ"ו

מכתבו הגיעני כפעם בפעם. ותשובתי שנשארת מעל. אל יחר בעיני כבודו. כי חלילה אשר נקלה כבודו בעיני אשר אחרתי עד כה. כי כבודו הקשה לשאול בדבר אשר נעלם מאיתי מקומות הרחוקים אשר נעשה פאבריקין מאטקעס. עתה אשר כבודו דרש ממני עוד הפעם. וחפצו לידע חוות דעתי בזה. מוכרח אני להשיבו מחמת כבוד תוה"ק. גם זה אינו בהחלט לדון להלכה למעשה

הנה מאטקעס האלו נתפשט במדינתינו מכמה שנים שעושים מהם טליתים למצוה ובפרט במדינת פולין באין פוצה פה ומצפצף על דבר זה. ונחזי אנן בעיקר דינא אם יש מקום לחוש שמא נתערב בו תערובת פשתן או צ"ג. הנה במשנה פ"ט דכלאים משנה ד' הכרסין והברדוסין וכו' לא ילבש בהם עד שיבדק. ומשמעות כל ראשונים דהחשש הוא שמא תפרו בחוטי פשתן. וכן משמעו' הרמב"ם והש"ע ביו"ד סי' ש"ך. לכן כתבו דהקונה בגדים תפורים מא"י לא ילבש בהם עד שיקרע תפירתו ויראה אם יש בהם תפירה בפשתן או בקנבוס אף דגוף הבגד לא חששו שמא נתערב בהן פשתן. וראיתי לכת"ה שעמד בזה. דהיא גופא קשיא מ"מ לא חששו על גוף הבגד שמא נתערב בהן פשתן

ולפענ"ד נראה לפי מה שאמרו נדה ס"א ע"ב אמר ר"א ברי' דר"י משמי' דמר זוטרא האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דאימרא ונתקי' ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי. מ"ט מדאורייתא שעטנז כתיב. עד שיהי' שוע טוי ונוז. ורבנן הוא דגזרי בהו. וכיון דלא ידע אי נתיק שרי. והכי מסיק הש"ס להלכה. והנה רש"י ז"ל פירש שוע או טוי או נוז. היינו שיהי' הצמר והפשתן שוע וטוי ונוז. והקשה התוס' ע"ז א"כ כלאים בציצית היכא משכחת לה. דהא כ"א שוע לבדו וטוי לבדו. ע"כ פירשו התוס' ור"ת על כל אחד קאי שיהי' הצמר שוע לבד או טוי לבד ונוז לבד. ולכן הוי כלאים בציצית. כיון דכ"א לבדו הוא שוע וטוי ונוז בהתתברו יחד נעשה כלאים דאורייתא. ונחזי אנן בגד צמר הנעשה בפאבריקין. הגם אם יכול להיות אשר ע"י איזה מקרה נתערב בו מועט פשתן. בוודאי לא יהי' התערובת שוע וטוי ונוז. ועוד כיון שעושין כן לבל יהי' ניכר הזיוף. כל זמן שיהי' הפשתן שוע וטוי ונוז יהי' ניכר יותר. וכיון דאין כאן חשש כלאים דאורייתא לא חששו לספיקא. דהא אפילו וודאי נפל פשתן בבגד צמר הקילו אם יכול להיות שנתקו ממנו ומכ"ש לכתחילה אין מחזיקין ריעותא כ"ז שלא נדע אם יש חשש דאורייתא משא"כ על התפירות שפיר חששו שמא תפרו הבגד בחוטי פשתן וזה הוי כלאים דאורייתא. דהא כ"א בפ"ע הוא שוע וטוי וכו'. ועוד יש לסמוך על מה שכתב מע"כת מהך דיור"ד סי' קי"ד דבאומן לא חיישינן לזיופא דלא מרעי' אומנותי'. ועל הך טעמא סמכו הפוסקים בכמה מקומות. ויש לנו יסוד בגמ' מנחות מ"ג. גבי בגד תכלת שמותר ליקח מן א"י אומן

וראיתי למכ"ת שחשש בזה. דהנה לא שייך בזה לא מרעי' אומנותי' דאין עושה זאת לרמאות רק מאיזה טעם שיש לו או שימכר בזול או שיהי' הבגד חזק יותר באשר יתערב בו פשתן. אין נראה לי. דזה ידוע דבגד צמר עולה כפלי כפליים מבגד פשתן. ובוודאי כיון שמערב בו פשתן עושה זאת משום זיוף. וגם אצל א"י יהי' נתפס בזיוף לפ"מ שהקפיד מג"א בסי' צ' דמהך סברא דאין אומן מרעי' בעינין שיתפס בשקר אצל א"י ג"כ כי הם יקפידו ג"כ ע"ז: ש

ובטליתות הנהוגים לעשות מכמה שנים ממאטקעס הנשלחים לפאבריקין יש עוד היתר בזה לפי מה שאמרו כתובת ך"ד ע"ב גדולה חזקה שנ' ומבני הכהנים בני חבי' כו' בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקודש הקדשים עד עמוד הכהן לאו"ת. אמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתים אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן בקדשי הגבול. הרי מצינו דבר שהי' להם חזקת היתר לא יכולנו לאסור להם אף דנמצא ריעותא שלא מצאו כתב המתיחשים. כיון שהוחזקו עד עתה בחזקת היתר אין כח בידינו לאסור להם. וע"ז אמרינן גדולה חזקה

ומ"ש מעכ"ת שיש ריעותא בהם כיון דטליתות שלהם תמיד התכלת במראה השוה. אם נקלט יפה המה כולם במראה אחד ואם לא נקלט יפה ג"כ הם במראה אחד. משא"כ הטליתים הנעשים ממאטקעס בפאבריקין. יש מקומות שאין מראיהן שוה. וזה מורה ע"י שנתערב בם תערובת מפשתן או מצ"ג וזאת גרם להם שאין מראיהם שוה. נראה לי דאין ראי' כלל דאיתא בברכות ט' ע"ב מאי בין תכלת ללבן אילמא בין גבבא דהוי חוורא ובין גבבא דהוי תכלתא האי בלילא נמי מידעי ידעי. אלא בין תכלת שבה ללבן שבו. ופי' רש"י גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות לא עלה שם הצבע יפה. הרי חזינן דבוודאי הם מין אחד צמר ואעפ"כ יקרה באיזה מקומות שלא קלט יפה. אף אם הם ממין אחד

ועוד יש להביא ראיה להיתר. דאמרינן במנחות ד' מ"ב ע"ב תכלת אין להם בדיקה. ואין ניקחות אלא מן המומחה. תפילין יש להם בדיקה. ואין נקחים אלא מן המומחה ספרים ומזוזות יש להם בדיקה וניקחות מכל אדם. ופי' רש"י הטעם לפי שיש להם בדיקה לא חיישינן לזיופא. וה"נ כיון שהדבר יש להם בדיקה לא הוי לן למיחש לזיופא כיון דניכר הדבר אם זיופא או לא. ואין להקשות ע"ז מ"ש מהא דכתבו הפוסקים הלוקח בגדים תפורים מן אינו יהודים צריך לבודקם שמא נתפרו בחוטי פשתן. ולא אמרינן כיון שצריך לבודקם יהי' סמכינן ע"ז דמסתמא נתפרו כדינם דלא שייך שם כלל זה. דהרי בוודאי בגדי צמר אין דרך לתופרם כלל בחוטי צמר אלא בחוטי פשתן או בחוטי קנבוס. ואינו ישראל אינו מקפיד ע"ז אם נתפרו בחוטי פשתן או בקנבוס. לכן צריכים אנחנו לבודקם. הן אמת שבתשובה אחת תמהתי שהרמב"ם השמיט הך דינא דספרים ומזוזות נלקחים מכל אדם. גם הך דינא דתפילין אינם נלקחים אלא מן המומחה השמיט ג"כ הרמב"ם. אף שבמראה מקומות הראה מקום ברמב"ם ז"ל אולם לא נמצא שם. דהך דתפילין אין נקחים אלא מן המומחה אף שלא כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא מ"מ מכללא שמעינן לה מדכתב הרמב"ם בפ' ב' מה' תפילין הלוקח תפילין שלא מן המומחה בודק צבתים צבתים. והוא מגמרא דעירובין פרק המוציא