תשובות מהרי"ם צד

האומר אם תתן מאתים זוז תהי' מגורשת והשתא לא הוי גיטא אלא אם תתן ר' זוז ויחול הגט באותו שעה ותקשה דהא מחוסר נתינות המעשה נתינות המעות וכתיב וכתב ונתן ועוד תקשה מהא דיבמות נ"ב האומר כתוב גט זה לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט הא מחוסר מעשה נשואין ודוחק לחלק כיון דבידו לתת גט מהיום בלי תנאי אף שעכשיו הטיל תנאי לא מקרי מחוסר משא"כ היכא דהשתא לאו ב"ג לאו בידו הוא דז"א דלענין הך דרשא דוכתב ונתן דדרשינן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה לא תלי' בדבר שהוא בידו דהא מחובר ג"כ בידו הוא לתולשו ואעפ"כ מיקרי מחוסר מעשה לענין וכתב ונתן וכן הך דרשא שהביא מע"ל מהא דחולין ושפך וכיסה בידו לפדותו ואעפ"כ מיקרי מחוסר מעשה אלא אין בנו כח לדמות דרשות חז"ל להדדי גם י"ל כמש"כ מעכ"ת דלא מיקרי מחוסר אלא בגט עצמו ולא במגרש ומגורשת ויותר מצינו דעת הר"ן דמחוסר הקנאה לא מיקרי מחוסר מעשה וצ"ע מהאי דר"פ כיסוי הדם

ועתה נבוא לגבב הקולות שיש לנו בזה להתירה ע"י גט השני. הראשון שיש לנו לסמוך ע"ד הרמב"ם והרשב"א שכתבו בפירוש דמועיל גט שני בלא תנאי וכן הכריע רבינו הגאון ר"א ז"ל מוילנא דלא כדעת תשובת הרא"ש בזה הגם מי אנכי להכריע. מ"מ מצד הסברא י"ל דלא כדעת הרא"ש בזה. והוא כיון דאמרינן בר"פ המגרש היכא דנתן גט לאשה ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייך אין זה גט דבעינן כריתות וליכא אלמא אף דמגרשה לגמרי רק דהיטיל בה תנאי ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חיי' לא מיקרי כריתות כיון דאגידה בי' לעולם. רק ע"מ שלא תשתה יין למ"ד יום מיקרי כריתות דלא אגידה בי' לעולם. ועכ"פ חזינן דקיום התנאי או ביטלו לא מיקרי כריתות דאגידה גבי' וה"נ כאן כיון שהיטל תנאי בגט עדיין מיקרי אגיד' בי' כ"ז שלא קיימתו התנאי או בתנאי שב ואל תעשה מיקרי אגיד' בי' ועדיין לא ניתק אישות לגמרי ובאמת אם שאר ראשונים ז"ל הי' סוברי' כדעת תשובת הרא"ש ז"ל לא הי' שותקין מלפרש לנו דין חדש כזה אשר הי' מצוי בדור של הראשונים לגרש ע"ת. השני מה שכותב מעכ"ת ג"כ שיש ספק בדברי עדים אם אמר בלשון אם לא תנשא עד ד' שנים או אמר בלשון ולא תנשא. והיכא דאמר בלשון אם לא תנשא עד ד' שנים יש לנו יסוד גדול לסמוך על דברי גדולי הראשונים ואחרונים ז"ל דסוברים דהלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול אפילו בע"מ וכיון דלא כפלי' לתנאו התנאי בטל ובפרט שהחומרא זו לא נמצא רק בתשובת הרא"ש. והרא"ש הכריע דבעינן כל דיני תנאי. בגט אפילו בע"מ ומעכשיו ודעת האחרון הגדול בעל יש"ש בספרו ובתשובותיו דעיקר כדעת הראשונים דבעינן תנאי כפול א"כ כיון דלא כפלי' לתנאו ממילא התנאי בטל. ואם אמר בלשון ולא תנשא עד ד' שנים. הנה הי' דעת מעכ"ת שזה ג"כ הוי תנאי. ואח"ז במכתבו השני כתב אלי דמסתברא לי' דהוי לשון שיור. וכיון דהוה לשון שיור איכא התירא אפי' לדעת תשובת הרא"ש דהא לשון שיור בוודאי מודה הרא"ש ז"ל דמועיל גט שני ממנ"פ אי הוה שיור הפוסל בגט אם כן אין כאן גט ראשון כלל. ואי הוה שיור דלא פסל הגט מכל מקום מועיל גט שני. ומה ששייר גט ראשון התיר השני זה דברי מע"ל. ואני אומר דיש ללמוד דבר זה מדברי הרמב"ם פ"ט מה' גירושין הלכה א' וז"ל המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי דומה לתנאי שהיא מתגרשת כשיגיע הזמן שקבע ואינו תנאי שהמגרש על תנאי הרי גירש וזה עדיין לא גירש עד שיגיע אותו הזמן. לפיכך המגרש ע"ת צריך לכפול תנאו וזה אינו צריך לכפול דברו ולא כשאר משפטי התנאים שבארנו. ושם בהלכה ב' כיצד. האומר לאשתו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאתר שלושים יום אם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך שלושים אינה מגורשת ע"כ הרי ביאר לנו הרמב"ם היכא דאמר בלשון לא תתגרשי אלא לאחר שלושים יום הוא לשון קביעת זמן ולא לשון תנאי ועדיף טפי ג"כ מלשון שיור שכתב מע"ל. אלא שהחילוק הוא דהלשון הרמב"ם דנקט ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום הוקבע הזמן לגמרי שלא יחול הגט אלא לאחר שלושי' יום. וכאן שאומר לא תנשא עד ד' שנים. הותרה בזנות לגמרי רק לענין נשואין דקבע זמן על ד' שנים ולא הותרה לה להנשא רק עד אחר ד' שנים והוי כקביעת זמן או שיור דבוודאי מועיל גט שנו אף לדעת תשובת הרא"ש. אלא מה שאני מפקפק בזה לפי ענ"ד לפי נוסח שאומרים בשעת גט בעת הנתינה הרי זה גיטך התקבל גיטך ובו תהי' מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם.. א"כ כשהשיב זה על הנוסחא ואמר לא תנשאי עד ד' שנים אי אפשר לפרש בלשון קביעות זמן או בלשון שיור כמו שכתב מע"ל דהא קאמר מתחלה עכשיו והרי דבריו סותרים זה את זה. אלא ע"כ דבלשון תנאי הי' כוונתו

ומה שנראה בעיני שיש לקיים היתר זה הוא שזה כלל גדול בגיטין דלעולם הולכין אחר דברים אחרונים ודבריו אחרונים מבטלין דבריו הראשונים. ומשום זה סמכינן על ביטול מודעות. אף שמסר מודעה ומבטל הביטל שמבטל אח"כ מ"מ אחר דבריו האחרוני' אנו הולכי' כמבואר כל זה בראשונים ובאחרונים. ולפי זה הי' נראה דרך משל אם אמר לאשתו הרי זה גיטך מהיום אם מתי והרי זה גיטך אם מתי. דללשון ראשון הוי גט כשימות וללשון השני אינו גט כלל כיון דקאמר הרי זה גיטך אם מתי אין זה גט כלל דאזלינן בתר דבריו האחרונים דדבריו האחרונים מבטלים דבריו הראשונים. ונראה אף דמספקא להש"ס בגיטין דף ע"ב לר' יוסי דאמר זמנו של שפר מוכיח עליו דמספקא לש"ס כי קאמר ר' יוסי בשטרא אבל בע"פ לא. היינו כפי' רש"י שם דהא קמסרו ניהלי ואמר הרי זה גיטך אם מתי הדר מזמן דשטרא ומסי' הש"ס דל"ש והתוס' כתבו שם דלא מספקא להש"ס אלא אי מבטל בדברי הוכחות זמן השטר. אבל אם כתב בו מהיום בוודאי אין מתבטל ע"י אמירה הרי זה גיטך. היינו דשם לא אמר בדבריו שני דברים שסותרים זא"ז אלא דמספקינן אי מבטל בדבורו זמן הוכחות השטר. וע"ז מסקינן דלא מתבטל דיבורו ולא תלינן בחזרה אלא סמך על מה שנכתב בגט. אבל היכא דאמר בדבריו שני דברים שסותרים זה את זה. פשיטא דאזלינן בתר דבריו האחרונים ובכל מקום דבריו האחרונים מבטלים דבריו הראשונים. ולפי זה י"ל לפי הנוסח שלנו הגם דאמר מעכשיו. הרי חזר ואמר הרי את מותרת לכל אדם. בשלמא אם לא אמר מידי אחר דבריו הרי את מיתר' לכל אדם מה שהוסיף עוד הרי את מותרת לכל אדם הרי היא לשופרי דמילי או לברר את דיבורו להתירה גם בזנות כמבואר כל זה בדברי הראשוני' ז"ל אבל היכא דהוסיף בדיבורו אחרי דיבור הרי את מותרת לכל אדם ולא תנשא עד ד' שנים יש לתלות דחזר בו מדיבורו הראשון דאמר מעכשיו. כיון דלשון הרי את מותרת לכל אדם הוא ג"כ לשון גירושין י"ל דחזר מדבורו דאמר מעכשיו ורוצה עתה בדיבור השני. דהיינו לא תנשא בו עד לאחר ד' שנים וקבע הגט בקביעות זמן או בשיור. הגם דיש לפקפק קצת בזה כיון דאמר הלשונו' שאינם שווים אין לנו לתלות בחזרה. אלא אמר לשופרי דמילי או להתירה שלא באישות. מ"מ י"ל כן כיון דהוסיף דיבור אחר הרי את מותרת וקבע זמן יש לנו יותר לתלות בחזרה. א"כ יש לקיים היתר מע"ל. והשתא דאתית להכי אמינא דאין נ"מ בזה כלל אף אם אמר בלשון תנאי דהא אנן מסופקין שלא אמר בלשון תנאי דהיינו בלשון אם