תשובות מהרי"ם צג

אלא היכי דתנאי מועיל אבל בדבר שאין תנאי מועיל לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דכ"ה דתנאי מועיל להתברר הדבר ע"י תנאי ה"נ אמרינן אף שבשעת עשייתו לא היה מועיל רק שמתברר אח"כ נמי מועיל אבל בדבר שאין תנאי מטיל בו ספק משום דאחר עשייתו אזלינן בזה לא אמרינן אגמלמ"פ כיון דבשעת עשייתו לא היה מועיל

וקשה לי על דבריו דהא מוכח בהדיא דגם בענין חליצה אמרינן אגמלמ"פ זולת בחולץ למעוברת מחמת סברת הנמ"י הנ"ל דהא אמרינן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שתשהא ג' חדשים ומפרש הש"ס הטעם משום דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה אעפ"כ פסקו כל הפוסקים דבדיעבד אם חלצה תוך ג' חדשים א"צ חליצה אחרת אחר ג' חדשים וכדמשמע פשטא דברייתא יבמות ד' מ"א ע"ב וע"כ מטעם דאמרינן אגמלמ"פ ויש לקיים סברתו לפי שיטת רמ"א ז"ל דפסק שם דכל שחלצה תוך ג' חדשים הוי חליצה פסולה וכתב שם הב"ש דלדעת רמ"א ז"ל אם אין אחים אחרים יחלוץ הוא אחר ג' חדשים ועיין תוס' יבמות ד' ל"ה ע"ב ד"ה נמצאת מעוברת

ובעיקר חקירת מעכ"ת שחקר א"א דמועיל ביטול התנאי של גט השני על גט ראשון ותלה לה מעכ"ת בהך דאמרינן אגמלמ"פ נראה דאינו ענין לזה דהך מילתא דאגמלמ"פ היינו היכא דמספקינן היכא היה המעשה בזה אמרינן אגמלמ"פ ואף דבשעת עשיית הדבר לא היה הדבר מבורר אמרינן אגמלמ"פ והדבר דומה למה שאמרו בש"ס בעירובין דף ל"ז ובש"ס ביצה אר"י וכבר בא חכם והיינו דלא שייך שם ברירה כיון דכבר בא החכם למזרח או למערב אלא שהוא לא ידע בזה אמרינן אגמלמ"פ ובין השמשות כבר היה החכם במזרח ומועיל עירובו אבל בדבר שמספקינן היכא היה דעתו אם היה דעתו לבטל התנאי מגט הראשון או לאו אין לו ענין לאגמלמ"פ וחקירת מעכ"ת יש ללמוד מחולין ל"ט ע"ב א"א הוכיח סופו על תחילתו דשם ג"כ מספקינן היכא היה דעתו מתחלה אמרינן הוכיח סופו על תחלתו או לא ה"נ יש לתלות הענין זה א"א הוכיח סופו ע"ת שביטל התנאי מגט הראשון ויש לחלק משם ויש להעמיק בזה הענין טובא אלא לפי שאין נ"מ בזה הענין לדידן לדינא כ"כ דכבר כתבתי לעיל דאף אם ביטל בפירוש התנאי מבט הראשון אין לו יסוד להתירה זולת בגט השני שוב עיינתי עוד במכתבו וראיתי שלא הביא הך סוגיא דיבמות לענין החקירה שחקר אם מועיל ביטל התנאי בגט השני על הראשון אלא לענין סברת מהרי"ט דכשעברה על תנאי אגלאי תילתא למפרע דא"א הוא ובזה שייך שפיר הך סוגיא דיבמות

ראיתי עוד להעיר בדברי מעכ"ת ולהשתעשע באמרותיו הנעימים דמהרי"ט ז"ל תמה על תשובת הרא"ש הנ"ל אמאי לא יכול לגרש עוד הפעם בזה הגט כיון דאם תעבור ע"ת הראשון ותנשא לפלוני א"כ הגט הראשון בטל למפרע והוי א"א גמורה א"כ תועיל גט השני דהא היתה בת גירושין והקשה מעכ"ת דזה דוקא אם גרשה באותו גט פעם אחרת אבל לכתוב לה גט אחר יש לחוש דהא אמרינן ביבמות נ"ב כתב גט לאשה דעלמא לכשאכנסה אגרשנה אינו גט משום דאין בידו לגרשה וה"נ הרי עכשיו אין בידו לגרשה לפ"ד הרא"ש דכבר אינה אשתו ונהי דדעת הרמב"ם שפי' הטעם הא דאין בידו לגרשה משום שנכתב שלא לשם גירושין ואין לומר בזה אגמלמ"פ אבל לדעת התוס' והרא"ש דכתיב' הגט אינו מועיל ל משום דכתיב' הגט בעי שליחות וכיון דאין אדם מקנה דשלב"לע כמו כן א"י לעשות שליח ע"ד שלב"לע כמבואר כ"ז ברא"ש שם דכל דמחוסר מעשה ולא הוה בידו הוי דבר שלב"לע. א"כ ה"נ כיון דעכשיו א"י לגרשה ואין בידו לגרשה עד שתנשא לפלוני ויחול בה דין אישות דעכשיו לאו אשתו היא כמש"כ הרא"ש לא מהני כלל מה שמתברר אח"כ כשנשאת לפלוני שהיתה ב"ג דסוף סוף בשעת גט היתה צריכה עדיין למעשה נשואין וזה הערה חזקה

ואני מוסיף על דבריו דגם לדעת הרמב"ם לא יספיק זה דהא השתא לאו ב"ג היא רק כשנשאת לפלוני יתבטל גט הראשון ותהיה א"א למפרע לא מיקרי לשמה דהא צריכין לברירה אם נתברר הדבר למפרע ועיין גטין דף כ"ה בסוגיא דברירה וברש"י ד"ה כי מיית הוי גיטא ומה שחילק שם רש"י דבתנאי דעלמא לא שייך ברירה דבידו לקיימו משא"כ בתנאי אם מתי דאין בידו ומ"ש מעכ"ת מהא דיבמות פ' כיצד בקידש אחת משתי אחיות נותן גט לזו וגט לזו ושם לא שייך דין ברירה רק דמספקינן על כל אשה דילמא לאו אשתו היא וזה שפיר מיקרי לשמה דאם יבוא אליהו ויאמר אשתו היא מיקרי לשמה דהא אין דנין שם על שעה דלמפרע רק על שעה דעכשיו משא"כ כאן דאנו צריכין לדון על נתינות הגט דלמפרע שפיר תלי' בדין ברירה וקימ"ל בדאורייתא אין ברירה ויש לקיים דלשיטת הרמב"ם ז"ל דטעמא משום שלא לשמה היה מועיל בכאן גט אחר לפי מה שהביא הר"ן ז"ל בפ' כל הגט לקיים הך פיסקא דקימ"ל מהיום אם מתו הוי גט וכן ע"מ שירצה אבא קימ"ל דהוי קידושין וכתב בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ דפלוגתא דברירה דוקא במתנה על שני דברים כגון האומר לאיזה שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה ע"ז ועל זו וכן האומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ה"ה תרומה שהוא מתנה על כל שני לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה ע"ד אחד בלבד כגון האומר כתוב גט לפלונית אשתו אם תצא מפתח תחלה וכן האומר אם בא חכם למזרח יהא עירובו עירוב וא"ל יהא בטל אפילו למאן דלית לי' ברירה מהני וה"ט דגיטא דש"מ דמהני וכיון בנידן דידן דלא הוי רק על דבר אחד אמרינן ברירה ובעיקר דברי הרמב"ם ז"ל שכתב הטעם משום שלא לשמה יש לעיין קצת א"כ אמאי מועיל גבי שיחרור דמהני היכא דלקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו כמבואר בקדושין דף ס"ג וביבמות נ"ב ע"ב דהא גם שטר שיחרור בעינן לשמה והשתא לאו בר שיחרור הוא לדידי' דהא אינו עבדו ונראה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל בעינן טעמא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא טעם הרמב"ם ז"ל שכתב דמיקרי שלא לשמה דהא השתא לאו ב"ג היא מיני' דהא אם ישאנה היא בת גירושין מיניה ויהי' מיקרי לשמה וצ"ל כיון דהשתא לאו בת גירושין מיני' דהא אין בידו לישא אותה וא"ש הך דשיחרור כש"כ התוס' דרבי ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל ונקרא ג"כ לשפה אלא דבזה תקשה לן דהא עכ"פ צריכין לברירה דהא בעינן לומר הוברר הדבר למפרע דב"ג היא ורבי ס"ל אין ברירה בגיטין מ"ז ע"ב וזו סיוע לסברת הרמב"ן ז"ל שהבאתי דהיכא דמתנה ע"ד אחד לא שייך ברירה:

אמנם מה שהעיר עוד מעכ"ת לחדש דבר דין חדש דהך דרשא שדרשו חז"ל וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה וקציצה ונתינה וה"נ אשה זו כיון שנתן לה גט דמיא לאשה דעלמא ושוב אינה אשתו וכתיבת גט שני דידה לא הוי לשם גירושין אלא שאנו מכשירים אותו ע"י מעשה נשואי פלוני ומחוסר מעשה הנשואין אחר הכתיבה ופוסל בגט ומביא מע"ל דברי הש"ס פ' כיסוי הדם דאין כיסוי הדם נוהג במוקדשין ומוקי לה בקדשי ב"ה לר"ש דשחיטה שא"ר לאו שמי' שחיטה ואע"ג דקדב"ה אונס בכלל העמדה והערכה וראוין לפדיון ומצוה לפדותן נמי משום הפסד קדשים וכל העומד לפדות כפדוי דמי אפ"ה אין כיסוי הדם נוהג בהם משום דכתיב ושפך וכסה מי שמחוסר שפיכה וכיסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדי' וכיסוי וכה"ג אמרינן ר"פ ראשית הגז אינו נראה לי דלדבריו תקשה על כל תנאים דעלמא ובפרט בתנאי דאם בלא מעכשיו למשל