תשובות מהרי"ם צב

אחרינא ולא קשי' לי' האיך יוכל להתנות תנאי אחרינא ולבטל תנאי הראשון דאם היא מקיימת תנאי השני אף שלא קיים לתנאי הראשון הגט גט והאיך מצי לבטל תנאי הראשון כיון שכבר גרשה וניתק האישות א"ו סובר רש"י ז"ל כדעת הרמב"ם והרשב"א דאם אמר לה הא גיטך יכול לגרשה מחדש כיון דהגט קיים יכול לומר הא גיטך ומועיל ביטול התנאי

אמנם גט הראשון י"ל בוודאי אינו מועיל אף לדעת הרמב"ם והרשב"א כאשר בארנו לעיל דאף הרמב"ם והרשב"א לא קאמרי אלא באמר הא גיטך ונתגרשה מחדש אבל עקירת התנאי בוודאי אינו מועיל כיון דהתנאי הוא לצעורה ודברי הרא"ש בתשובה שהבין בדברי הרמב"ם שמועיל עקירת התנאי צ"ע כמש"ל

וראיתי לכת"ר שהאריך לפלפל אי אמרינן האיך דנתן גט השני בלא תנאי א"א גלוי' מילתא למפרע שעוקר התנאי וגם הגט הראשון הגם שבנ"ד אין נ"מ כ"כ כאשר כבר ביארנו שאפילו בפירוש עוקר התנאי לגמרי אינו מועיל אם לא שאומר הא גיטך דנתגרשה מחדש ובנידן זה כבר נקרע הגט עכ"ז ראיתי לפלפל קצת בדבריו הנעימים באשר חביבין עלי ביותר

הנה כת"ר הביא הא דפסקינן ר"פ החולץ דהחולץ למעוברת לא שמי' חליצה דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וה"נ לא אמרינן אגמלמ"פ שוב הביא מעכ"ת דברי הנמ"י דפירש שם טעמא דלא אמרינן אגמלמ"פ משום דחיישינן שמא בשעת חליצה וולד מעליא הוי וראוי היה לצאת לאויר העולם ואח"כ הוא דאתחיל בי' חלישתא שוב קשיא לי' למעכ"ת על דברי הנמ"י דהא משמע בש"ס דאף לקולא לא שמי' חליצה דהא הש"ס מקשה אמאי פסלה לכהונה ולדברי הנמ"י קשה דלהכי נפסול לכהונה דלמא בשעת חליצה כבר הי' נפל והוי חליצה מעליא ותירץ מעכ"ת משום דאיסור חליצה הוא דרבנן ובאמת אין תירוץ זה מספיק על הנמ"י נהי דקימ"ל חליצה דרבנן ואם עבר ונשאה ספק חליצה א"צ להוציא אבל לכתחילה אסור לישא ספק חליצה אליבא דכ"ע א"כ שייך שפיר דפסלה לכהונה דהוי ספק חליצה

ואעתיק לכת"ר מה שכתבתי בזה בחדושי לישב דברי הנמ"י בזה וז"ל וקשה לי טובא על דברי הנמ"י כיון דהא דסובר ר"ל דחליצת מעוברת לאו שמי' חליצה הוא מטעם דספיקא הוי דילמא באותה שעה ראוי' היתה לילד וולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל הא אילו ידעינן בבירור דמעיקרא לא הי' ראוי' הולד לילד בוודאי היה חליצה מעליא א"כ מאי פריך הש"ס ר"י לר"ל דקתני אין הוולד של קיימא וכו' ופסולה מן הכהונה דאי אמרינן חליצת מעוברת לא שמי' חליצה אמאי פסלה מן הכהונה והא מן הדין הי' ראוי להיות פסולה מן הכהונה דילמא ההוא עיבור מעיקרא לא הי' ראוי' להיות בר קיימא וגם לר"ל הוי חליצה מעליא ומספיקא פסולה לכהונה ואמאי איצטרך ר"ל לדחוקי מדרבנן ולחומרא בעלמא, והיינו כפי' רש"י דלמא לא ידעי דהיא מעוברת הוי הא מספקא ראוי להיות פסולה לכהונה ולכאורה נראה בדעת הנמ"י דהא דכתב הנמ"י סברא זו היינו להך לישנא דאי בעית אימא סברא דקאמר הש"ס אליבא דר"ל אגלי מילתא למפרע לא אמרינן וקשיא לי' להנמ"י דבכמה דוכתי' אמרינן אגמלמ"פ וע"ז הוצרך הנמ"י סברא זו לחדש משא"כ אליבא דהך לישנא דפליגי בקראי דר"י סובר ובן אין לו והא לית לי' ור"ל סובר בן אין לו עיין עליו וי"ל דס"ל להנמ"י דלהך לישנא דפליגי בקראי ס"ל לר"ל דכ"ז שיש עיבור אינו מועיל החליצה ואפילו העיבור זה מעיקרא אינו ראוי להתקיים מ"מ לא הוי חליצה ולפ"ז יש לומר דהש"ס דקאמר דאיתבי ר"י לר"ל אזלא להך לישנא דבקראי פליגי

ועפ"ז מובן היטב הסוגיא דש"ס דקאמר שם א"ד איתבי' ר"ל לר"י אין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' וכו' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמי' חליצה היינו דקתני ופסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני א"צ חליצה מן האחים אלא לדידך א"צ חליצה מן האחים מיבעי' לי' וכו' ולכאורה אינו מובן מאי פליגי א"ד אלישנא קמא דאקושי' שהקשה ר"ל לר"י דאמאי קתני א"צ חליצה מן האחים הך קשיא קשיא אליבא דידי' דאמאי פסלה מן הכהונה ואצטרך לתרץ לפום לישנא דלעיל מדרבנן ולחומרא בעלמא וללשון זה לא קשיא כלל זאת ויותר יש לדייק דלעיל קאמר לתרץ מדרבנן ולחומרא בעלמא משמע הלשון מן הדין אינו פוסל כלל רק מדרבנן ולחומרא בעלמא ובא"ד קאמר בזה הלשון היינו דקתני ופסלה מן הכהונה ולחומרא משמע דחשש חומרא פסלה לכהונה מטעם ספק אתינן עלה ואזלינן לחומרא ולפי מה דפרשתי עולה הסוגיא יפה יפה דלישנא קמא אזיל אם נימא דפלוגתא דר"י ור"ל בקרא ולפי"ז לר"ל אפי' מתחלה לא הי' העיבור ראוי להוליד מ"מ לאו חליצה הוא דקרינן בי' עיין עליו ולפ"ז היה הקושיא מר"י לר"ל אמאי פסלה מן הכהונה וליכא בזו בית מיחוש לפוסלה מן הכהונה ואיצטרך ר"ל לתרץ מדרבנן ולחומרא בעלמא והיינו משום מראית העין דלא ידע דהיא מעוברת ואתי למישרי חליצה לכהונה והלשון א"ד אזיל אם נימא דפליגא ר"י ור"ל בסברא ולפ"ז גם לר"ל אלו היה ידעינן דמעיקרא אין עיבור זה ראוי להולד היתה חליצה מעליא ולפ"ז לא קשיא לר"ל דפסולה לכהונה מטעם ספיקא דילמא מעיקרא לא הי' ראוי להיות בר קיימא והיינו דאמר ר"ל בשלמא לדידי דאמינא וכו' היינו דקתני ופסולה מן הכהונה ולחומרא והיינו דמספיקא אסורה לכהונה והוא נכון בעזה"י לפרש הסוגיא לפי שיטת הנמ"י

. אמנם העיקר נראה לענ"ד די"ל בדעת הנמ"י דלפי מה שכתבו הראשונים והביאו הפוסקים בטוי"ד סי' פ"א לחלוק על סברת התוס' שכתבו לאסור הגבינות מבהמה שנמצאה טריפה ולא אמרינן דמעמידין הבהמה, בחזקתה דהשתא היא דנטרפה דהוי חזקה שלא נתבררה והראשונים חלקו ע"ז נהי דהוי חזקה שלא נתבררה מ"מ הוי חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות אינן טריפות הוי חזקה מעליא וי"ל דהשתא הוא דנטרפה כיון דאיכא רובא מעליא וה"נ י"ל בסברת הנמ"י כיון דרוב נשים וולד מעליא ילדן כדאמר הש"ס והשתא דהפילה ספק אם מתחלה לא היה הוולד בר קיימא או דמתחלה היה בר קיימא והשתא ע"י איזהו סיבה הפילה וי"ל דהוי חזקה דאתיא מכח רובא כיון דרוב נשים וולד מעליא ילדן י"ל דמתחלה ג"כ היה בר קיימא והשתא ע"י איזהו סיבה גרם לה שהפילה ולפ"ז מקשה שפיר הש"ס לר"ל דלא ליפסול לכהונה ולא קשה מה שהקשינו דלמא פסלה לכהונה מספיקא דמתחלה לא היה בר קיימא והוי חליצה מעליא זה אינו דאזלינן בתר רוב וולדות דהוי בר קיימא ויש לומר דהשתא הוא דהפילה ע"י איזה סיבה ומתחלה היה בר קיימא וסברת הש"ס שפיר דלא פסלה לכהונה עד דאיצטרך ר"ל לתרץ דמדרבנן לחומרא בעלמא היינו משום מראית העין כדפי' רש"י

מה שכתב מעכ"ת לחדש סברא חדשה דדווקא גבי חליצה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ותוכן דבריו כיון דאין תנאי בחליצה משום דליתא בשליחות והביא, מעלתו בשם תשובת בשמים ראש הובא בשם הרא"ש ז"ל דטעמא דמילתא דליתא בשליחות כיון שהפעולה נקשרת בבעליו עד שאין כח בדבר להמסר לשליח וכ"כ אין באפשר להטיל במעשה כזו תנאי להיות המעשה תלוי' ברפיון אלא כיון שעשאה כתקונה עושית פעולתה ואין ספק ורפיא נתפס בה א"כ אף אנו נאמר דהא מילתא דאגמלמ"פ לא מהני