תשובות מהרי"ם צא

התנאי אף לר"ש בן אלעזר לא צריך ליטול הימנה דמועיל נתינה הראשונ' א"ו אינו מועיל כלל עקירת התנאי כיון דלצעור' קאמרינן. אלא מהני נתינה מחדש. ולכן צריך ליטל הימנה לרשב"א. ולרבי דקיימ"ל כוותיה סגי באומר הרי זה גיטך

ודברי הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ו סי' ד' צ"ע לכאורה שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ח' מה' גיטין וז"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבדה אותו כלי או אותו בגד אעפ"י שנתנה לו, אלף בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד או שיבטל התנאי עכ"ל. הרי שכתב שאף במקום שאין נתינות מעות מועלת ולא מחילה. כיון דלצעורה קא מכווין. אפ"ה ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא הוא דדיבור מבטל דיבור לקיום המעשה הנה נראה מדבריו דהבין בדברי הרמב"ם ז"ל לחלק אף דמחילה לא מהני עקירת התנאי מועיל. והיינו דאין כאן תנאי למפרע. וצ"ע לחלק בזה דמ"ש כיון דלצעור' קמכוין והרי לא ציערה. וכוונת הרמב"ם ז"ל פשוט כמש"כ ה"ה. והיינו דאומר להוי גיטך בלא תנאי והיא מגורשת מחדש רק דסגי באמירה לחוד לרבי דקימ"ל כוותי'. וכן הביא הב"י שם בדברי הרמב"ם גם צ"ע דבתחילת לשון הרא"ש בתשובה הנ"ל משמע דאינו מועיל במידי דלצעורה בביטל התנאי. וכן הבאתי למעלה בדברי הב"י ז"ל שכתב על דברי הטור ולא ביאר רבינו כל הצורך דהוה לי' לבאר דבתנאי שלצעור' אינו יכול לבטל. ואם בטלו אין בדבריו כלום. וכן מהרי"ט ז"ל בתשובה סי' נ"ט נראה שהבין בדברי הרשב"א ובדברי הרמב"ם ז"ל דביטל התנאי מועיל בדבר שהוא לצעור' ואינו כן כוונת הרשב"א והרמב"ם ז"ל רק בדבר שלצעור' מועיל אם אמר ה"ז גיטך בלא תנאי דהוי כמו נתגרשה מחדש ועקירת התנאי בלחוד אינו מועיל כלום

יצא לנו מזה דעיקר המחלוקת שבין הפוסקים ז"ל. היינו דהרשב"א והרמב"ם ז"ל סוברים אף שהתנאי הוא לצעור' ואינו יכול למחול התנאי כיון דבדוקא מתנה. מ"מ מועיל אם אמר לה יהא גיטך זה בלא תנאי והיינו דהוה נתינה חדשה. ולא ס"ל סברת הרא"ש בתשובה דאין לו כח לגרשה מחדש כיון שהיא כבר מגורשת ממנו. אלא שמחוסר תנאי. והרא"ש בתשובה חידש לנו דין חדש כיון דכבר היא מגורשת ממנו אף אם אומר לה יהא גיטך בלא תנאי אינו מועיל דאין לו כח לגרשה עוד כיון שכבר ש היא אינה אשתו

ומה שהקשה הגר"א מוילנא מהתוספתא מדקתני ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז וחזר ואמר לה הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה ויאמר לה הא גיטך מעכשיו ההיא כרשב"א. ואנן קימ"ל כרבי. עכ"פ מוכח בהדיא מהתוספתא דיכול לגרשה מחדש ולא כתשובת הרא"ש ז"ל

נראה לישב בטוב טעם בס"ד דברי הרא"ש ז"ל דהרא"ש לשיטתו אזיל דס"ל אפילו בתנאי מעכשיו יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי כמו שהביא הטור בסוף סי' קמ"ג וכן הביא הגר"א בביאורו דעת הרא"ש בזה. א"כ י"ל עדיין לא ניתק האישות לגמרי כיון דיכול לבטל הגט קודם קיום התנאי. א"כ שם בהתוספתא מיירי בקום עשה אפילו אם אמר מעכשיו מ"מ דעת הרא"ש בתשובה דיכול לבטל הגט אפילו באמר מעכשיו קודם קיום התנאי וכיון דיכול לבטל הגט עדיין אגידא בי' ולא ניתק האישות לגמרי. משא"כ הרא"ש בתשובה דמיירי בתנאי בשב ואל תעשה. א"כ לא שייך שם כלל ביטול הגט דהא כ"ז שלא עברה על התנאי ממילא הגט קיים ואינו יכול לבטל הגט. א"כ סברת הרא"ש ז"ל דניתק האישות לגמרי שוב לא יכול לגרשה מחדש. וישוב זה הוא כפתור ופרח בדברי הרא"ש ז"ל

מיהו באמת לא זכיתי להבין מה שתפס רבינו הגר"א דדעת הרא"ש בתשובה דיכול לבטל הגט אפילו באמר מעכשיו קודם קיום התנאי ונמשך בזה אחר מרן הב"י ז"ל שכתב על דברי הטור שהביא דברי הרמב"ם ז"ל שהיכא דאמר מעכשיו או ע"מ כיון שניתק התנאי הוי הגט למפרע משעת נתינה ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי כיון שהגיע הגט לידה וכתב שם מרן הב"י ז"ל גם ה"ה בפ' הנזכר כתב שכך הוא מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב דאפילו בע"מ יכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר ורבינו בסמוך הזכיר דעת העיטור וכתב שהוא כדעת הרא"ש בתשובה כלל מ"ו ומדכתב דיכול להוסיף על התנאי מכלל דס"ל דיכול לבטל הגט. דאם לא יכול לבטל הגט לא הי' יכול להוסיף על התנאי

ואני בעני לא מצאתי כן בדברי הרא"ש בתשובה שם דלא כתב שם הרא"ש אלא דיוכל לבטל התנאי ולא כתב שם דיוכל להוסיף על התנאי אדרבה בדברי הרא"ש שם בתשובה משמע בהדיא דאינו יכול להוסיף על התנאי והביא שם לשון רש"י ז"ל בגיטין ע"ו ד"ה אמר לה שכתב שם רש"י ולא מסרה לה בפניהם. דאי מסרה לה בפניהם איגרשה לה בהאי תנאי. ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא

ומה שהביא הטור בסוף סי' קמ"ג אחר שהביא תשובת הרא"ש ז"ל סיום הטור וכ"כ בע"ה שיכול לבטלו כ"ז שלא ניתק וכו' לא להשוות לגמרי דברי בע"ה לדברי הרא"ש דבע"ה ס"ל דיכול לבטל הגט ולהוסיף על התנאי וגם לבטל התנאי. ובזה ס"ל לרא"ש ז"ל כבע"ה היינו שיוכל לבטל התנאי. אבל במאי דס"ל לבע"ה דיכול להוסיף על התנאי או לבטל הגט בזה לא ס"ל להרא"ש כן. וכן משמע בהדיא בשטחות לשון הטור ז"ל. שהביא מתחלה דברי הרמב"ם דאינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי היכא דאמר מעכשיו ולא הביא כלל שהרא"ש חולק ע"ז. א"ו כדכתיבנא דהרא"ש מודה בזה דאינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי רק חידש לנו הרא"ש ז"ל מה שמביא הטור בסוף סי' בשמו רק דיכול לבטל התנאי וע"ז כתב וכן כתב בע"ה ולא לגמרי ס"ל כבע"ה כדפרישית. ודברי מרן הב"י ורבינו הגר"א שנמשך אחריו צ"ע ואולי הי' לו איזה נוסחא אחרינא בתשובת הרא"ש ז"ל. ויש לדחוק קצת ולישב ד' התוספתא שלא יהי' סתירה לר"ש ורא"ש. והוא די"ל כיון דהתוספתא בלא"ה לא אתיא כרבי רק כרשב"א כמו שביאר הרשב"א ז"ל י"ל דגם בדין זה דסובר רבי דע"מ כאומר מעכשיו דמי לא אתייא התוספתא כוותי'. וי"ל דהתוספתא אתיא כרבנן דפליגי על רבי וסוברים דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וכיון דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי בוודאי יכול לבטל הגט ולא ניתק האישות ולכן יוכל לחזור ולגרשה מחדש. אבל הרא"ש ז"ל לא מיירי בתנאי דשב ואל תעשה דאינו יכול לבטל הגט דניתק האישות לגמרי לכן יכול לגרשה מחדש אבל באמת הוא דחוק למעיין בתוספתא. דמקודם תנא בתוספתא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ותיכף אח"כ יאמר התוספתא דין אחר דאומר ע"מ לאו כמעכשיו דמי והוא דוחק. אלא צ"ל. אף דהתוספתא לא אתי' כרבי אלא כרשב"א מ"מ בדין זה דסובר רבי דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אתי' כוותי'

נחזור לעינינינו שבנידון שלפנינו יש לנו יסוד להתירא מכח גט השני ולסמוך על דעת רשב"א ורמב"ם ז"ל שבארנו לעיל דמועיל אם מגרשה מחדש וכ"נ לי שהוא דעת רש"י ז"ל בגיטין ד' ע"ו בד"ה אמר לה בפני שנים וכו' ולא מסרה לה בפניהם דאי מסרה לה וגירשה לה בפניהם תו לא מצי לאתנוי' תנאה אחרינא. ומדלא קשיא לי' לרש"י ז"ל אלא הא דלא מצי לאתנוי תנאי