תשובות מהרי"ם צ

דרוצה להפסיד חבירו ובלתי אפשר לו עד שיהי' לו ג"כ הזיק. אעפ"כ אמרינן כיון דיש לו ג"כ היזק לא עביד כי הא מילתא. וא"כ ה"ה בקדושין אם איתא דמשקרת רק רוצית להתקדש לו. כי עיניו נתנה בו. לא היתה אומרת האי מילתא לאסור עצמה על אחרים. אלא וודאי דאמת אמרה ולא ידעתי מהיכא פשוט לך לחלק השווים

ומ"ש על מה שכתבתי בספרי סי' קכ"ד בקונטרוס אות י"ד דיש לדקדק אמאי לא מקשה כן ללישנא קמא. וע"ז כתבת דרש"י מפרש להדיא גם ללישנא קמא וכוונתך מדפירש"י בלישנא ולקמן פריך תרתי ל"ל יפה כתבת בזה. כי הנראה מלשון חבורי שם שאני רוצה להעמיד הדברים גם בשיטת רש"י ז"ל. אמנם אף דרש"י לא פי' כן מ"מ אפשר לפרש כן שיטת הש"ס לפום מאי דמשמע פשטא דמילתא דהש"ס מקשה דוקא ללישנא בתרא. וכתבתי לפרש כן לשיטת הרמב"ם ז"ל. אך כעת נתישבתי דאולי גם לשיטת הרמב"ם ז"ל דכתבתי דללישנא קמא יש לפרש דמיירי בבאו בבת אחת ואעפ"כ הוצרך דוקא שתי נשים להכחיש העד. דאי לא"ה העד נאמן יותר דלשיטת הרמב"ם ז"ל העד הכשר נאמן יותר מאשה. דלכאורה גם זה ליתא לפי מה דנראה מדברי ה"ה פי"ב מהלכות גירושין ה' ך"א דדברי הרמב"ם ז"ל דעד כשר יכול להכחיש האשה אף דכבר נתקבלה בב"ד משום דפסק כלישנא בתרא. כיון דהורע כוחן אצל עד כשר. ה"ה לענין זה הורע כוחן דכשר יכול להכחיש הפסול אף דכבר נתקבלה עדותו. ובזה מתרץ ה"ה דברי הרמב"ם מדברי הירושלמי שהקשו עליו דהירושלמי אתי' כלישנא קמא. א"כ ממילא הך דינא שכתבנו שם לשיטת הרמב"ם ז"ל היכא דבא עד כשר ועד פס ל בב"א דלהרמב"ם ז"ל עד כשר נאמן יותר היינו ללישנא בתרא. א"כ ממילא ליתא מ"ש שם בחיבורי דגם ללישנא קמא צריכין לאוקמא דשתי נשים שאומרת לא נטמאתי באים בזה אחר זה. דאי באו בב"א מאי אירי' שתי נשים אפילו אשה אחת אם היו בא עד הכשר היתה שותה. דללישנא קמא לא הורע כח כלל עד הפסול נגד עד הכשר. א"כ ממילא מוכח גם ללישנא קמא מרישא דרוב דיעות מבטל לגמרי. אך בספר עצי ארזים על א"ע סי' י"ז השיג על לשון ה"ה. וכתב דמוכח בירושלמי דאין דינו של הרמב"ם תלוי בשני לשונות הנ"ל ע"ש. א"כ שפיר יש לפרש סוגיא הש"ס כמו שכתבתי אליבא דשיטות הרמב"ם ז"ל ודו"ק כ"ז ראיתי לטייל קצת באמרותיך הנעימים. ירחם ה' עלינו וירויח לנו העת ואי"ה אטייל עמך ארוכו' וקצרות. ואתה בני חזק ואמץ בתורת ה' הי' לאלפי רבבה. הכ"ד אביך הדוש"ת יעקב מאיר חופ"ק בריסק: סימן מו לאהובי ידידי וי"נ כב"י הרב הגאון הגדול המפורסם בתורתו ובצדקתו סוע"ה מ' י"ט ליפמאן הרב דק"ק מעזריטץ א' ל"ח למב"י תור"ה

מכתב קדשו שו"ת באריכות קבלתי. והנה כבודו ברוב ענותנותו רוצה לדעת דעתי בזה. הגם כי בעוה"ר טרדות רבות סביב עלי. וביחוד כשל כוחי גם אור עיני אין אתי כמקדם. אך למען כבודו הגדול ולרוב חביבותא דאית גבן עיינתי בזה

עובדא הוה באחד שגירש את אשתו ובשעת נתינה אחר שאמר הרי אמל"א. אמר ולא תנשא עד ארבעה שנים. ואין העדים זוכרים אם אמר ולא תנשא בלשון תנאי באופן שלא תנשא. או ולא תנשא ונודע אח"כ שעשה זה בעצת חביריו שהסתהו לצערה והמגרש הוא כהן. עובדא דא הוה כשני שנים ומחצה. וזה כחצי שנה שב המגרש מדרכו לפה וסידרו לו גט אחר בלי תנאי.

הנה דעת הרא"ש שאם אמר לה ע"מ שלא תנשא לפלוני. אין תקנה להשיאה לאותו פלוני אלא יקדשנה המגרש. ואח"ז יגרשנה סתם. וטעמו כיון שנתן הגט בתנאי אינו יכול לבטלו. ובנטילת הגט ממנה וליתנה פעם אחרת אי אפשר כי כבר אינה אשתו דנתן לה גט גמור בלי שיור. אלא שהטיל בו תנאי. והובא בטור וש"ע סי' קמ"ג. ואחרונים נתקשו הרבה בזה חדא ממה שכתב בעצמו בכלל מ"ו ס"ב והביאו הטור בסי' קמ"ג שיכול לבטל התנאי כי אתי דיבור ומבטל דיבור והאריכו האחרונים בזה. ולא זכיתי להבין קשיא זו. דהא הרא"ש בעצמו ביאר בתשובה שם והביאו מרן ב"י שם וכתב על דברי הטור שלא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו שהוא ז"ל ביאר בתשובה הנזכר. דדוקא בכה"ג שהתנאי לא הי' לצערה כמו בתנאי זה שאדרבה הוא לטובתה שאם יבוא תוך הזמן שישוב אלי'. א"א דמחילת התנאי היא בקיומה שהרי נתן לה גט מעכשיו ע"ת זה. והגט הוא לאלתר ומקויים התנאי. אבל אם מחל וביטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה אבל בתנאי שהוא לצערה וודאי אינו יכול לבטלו ואם בטלו אין בדבריו כלום דלעולם צריכה לקיימו וכ"ז שלא קיימתו אינה מגורשת. וכדאסקינא בפירקא אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני ר' זוז וחזר ואמר מחילנא לך אינה מגורשת משום דלצעור' איכוון והא לא ציערה עכ"ל. הרי ביאר לנו רבינו הרא"ש דאופן אם התנאי הוא לצעורה לא מהני ביטול התנאי והכא נמי התנאי הוא לצעורה דאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני. ובאמת ראיתי בב"ש שמביא בשם הב"ח ז"ל לתרץ כן. אך לא ידעתי דקארו לה מאי קארו לה. ולמה הוצרך הב"ש לתרוצים אחרים כיון שהרא"ש מפרש בהדיא כן. ובאמת נראה דבזה ליכא מחלוקת. דלכ"ע בוודאי אינו יכול לעקור התנאי אם הוא לצעורה ולקיים נתינה הראשונה רק הרשב"א ז"ל בחדושיו חידש ואמר דאם אמר להוי גיטך בלא תנאי ודאי ה"ז גט. והא דתניא בתוספתא ה"ז גיטך ע"מ שתתני מאתיים זוז וחזר ואמר לה ה"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה. האי כר"ש ב"א אתיא. אבל לרבי דקיימ"ל כוותיה דאי אם אמר להוי גיטך בלא תנאי א"צ ליטלו ממנה היינו להוי גט מחדש. כיון דאמר להוי גיטא א"צ לחזור וליטול ממנה לרבי דקיימ"ל כוותיה

. והרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין כתב בה' ך"ג ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או עד שיבטל התנאי כוונתו שיכול לומר לה ה"ז גיטך בלא תנאי וא"צ ליטלו הימנה לרבי דקיימ"ל כוותיה. וכ"כ ה"ה שם וכ"כ ב"י בסי' קמ"ג. אבל לעקור התנאי בלא אמירת ה"ז גיטך בוודאי אין מועיל כיון דהגט ניתן לה ע"ת לצעוריה והא לא ציערה. וכן הר"ן ז"ל בכתובות בפ' המדיר בסוגיא דקדשה על תנאי אמה דקאמר הש"ס שם ל"ת טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחלי לתנאי. והאריך שם בביאור הסוגיא. ומביא דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות אישות המקדש ע"ת יוכל לבטל התנאי וכתבו דלא תקשה דגבי גט אמרינן היכא דקאמר ה"ז גיטך ע"מ שתתן ר' זוז וחזר ואמר מחולין לך דאינו גט עד שתתן משום דשם דלצעור' מכוין וכל היכא שמכוין לצעור' הוא. מקפיד בדוקא שיקויים התנאי. וכן משמע גם מהתוספתא דהביא הרשב"א דתניא שם דאם אמר לה ע"מ שתתן מאתיים זוז וחזר ואמר הר"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטול הימנה ויחזור ויתנה לה. והתוספתא אתיא כרשב"א כמו שכתב הרשב"א. מ"מ אם הי' מועיל ביטל