תשובות מהרי"ם פט

סימן מה י"ג חשון תר"ג. שלום לאהובי בני חביבי המופלג החריף ושנון השלם מ' ראובן זאב וואלף שי'

ת"ל החוה"ש. מכתבך קבלתי בחג הסוכות העבר לא השיבותיך עד כה וכו'. בשבוע העבר קבעתי דירתי פה נאיישטאט. שמתי לבבי בחידושי תורתו הנעימי' ומשמחים לבי ראיתי להשתעשע באמרותיך. פתח דבריך יאיר לתרץ קושיות הראשונים על הרמב"ן בסי' קפ"ה ביור"ד. דס"ל דאם הוחזקה נדה בשכנותי' אף אמתלא אינו מועיל. ומ"ש מאומרת טמאה אני לך דמסיק הש"ס בכתובת ך"ב דמועיל אמתלא. ותירצת בדרך זו. דלכאורה קשה. למה נאמנת לומר טמאה אני לך הא קיי"ל ביור"ד סי' קכ"ד דעד אחד אינו נאמן נגד חזקה ואשה בחזקת טהורה עומדת. ואף בשעת ווסתות קיימ"ל כמ"ד ווסתות דרבנן. ולמה נאמנת נגד חזקה, וכ"ת דהתורה הימנה דכתיב וספרה לה. א"כ נילוף מיני' דעד אחד נאמן נגד חזקה. וכ"ת דאסורה משום דשוויתי' נפשה חתיכה דאיסורא והא היא משועבדת לו. ותירצת. עפ"י המבואר ביו"ד סי' קכ"ז הנ"ל דהיכא דהעד יש לו ג"כ הזיק כמו מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לאסור הס"ת. והכי נמי הרי היא מונעת עצמה ג"כ ומתוך כך נאמנת לאסור עצמה על הבעל. ובזה חלקת דהיכא דהוחזקה נדה בשכנותי' ובעלה הי' לוקה עלי' משום נדה משום דהיא בחזקת טמאה. אינה נאמנת אף באמתלא. דהא אף דנותנת אמתלא לא הוי רק בעד אחד (והאמתלא מועיל דלא הוי חוזרת ומגדת) ואינה נאמנת נגד החזקה משא"כ באומרת טמאה אני לך דאין בעלה הי' לוקה עלי'. ואינה נאמנת רק מטעם עד אחד וכו' א"כ כי נותנת אמתלא והוי עתה עד מחדש נאמנת באמתלא דהא חזקת טהרה מסייע לה. ובזה תרצת מהא דסימן א'. גבי טבח שעשה סימן בראש הכבש דמועיל אמתלא. מטעם דבהמה כי נשחטה בחזקת היתר עומדת עכ"ד בקיצור. אהובי בני דבריך נאמרים בהשכל. ואעפ"כ אינו עפ"י האמת דבו דבוודאי אם היא אומרת טמאה אני לך דמהימנא אם בעלה בא עלי' אח"כ הי' לוקה משום נדה. דכל איסור שהוחזק מכבר הן עפ"י עד אחד הן עפ"י עצמה. אם כבר הוחזק האיסור היו לוקין ע"ז וכמבואר ברמב"ם פ' י"ו מהלכות סנהדרין ובשארי מקומות. רק אשמועינן בקדושין ד' פ' רבותא דאפילו אינה אומרת בפירוש רק דהחזיקה נדה דמלקין אותו דהיו לוקין ושורפין על החזקות וכמבואר שם

אולם בגוף סברתך דהיכא דמשועבדת לו אינה יכולה לעשות ע"ע חתיכה דאיסורא. אין כן דעת הראשונים ז"ל ודווקא לענין נדר אמרינן כיון דלאו כל כמיני' להפקיע שעבוד הבעל. ודבר זה מוכח בהדיא מר"ן סוף נדרים גבי ג' נשים. דלמשנה ראשונה נאמנת לומר טמאה אני. ולמשנה אחרונה אינה נאמנת דנתקשו שם הראשונים ז"ל כיון דמדינא נאמנת מטעם דשוויתי' חתי' דאיסורא האיך יכולים חכמים להפקיע האיסור הרי דס"ל לראשונים ז"ל דזה מיקרי שוויתא אנפשה חת' דאיסורא ואינו מועיל מה דמשועבדת לבעל. וכן מבואר בתוס' שם ע"ש. ואגב אבאר לך מה דפרשתי דברי הר"א מובא בתוס' שם וז"ל טמאה אני לך אמאי אינה נאמנת הא שוויתי' אנפשה חתי' דאיסורא כדאמרינן האומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך. היא אסורה בקרוביו ותירץ הר"א דלא מצינו זונה שאסורה לכהן דוודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינה מוזהרת עליו הלכך גם לדברי' אינה אסורה עליו וקשה דהא אמרינן בפרק יש מותרת כל היכא דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרת ונלענ"ד דלא נעלם זאת מהר"א. אלא סברת הר"א. דבודאי היכא דהוא מוזהר עלי' היא נמי מוזהרת עליו רק הכא שאני דבאמת אינה נאמנת לומר טמאה אני להפקיע עצמה מבעל והבעל אינו מוזהר רק דנימא דאסור כיון דהיא אסורה עליו דשוויתי' אנפשה חתי' דאיסורא וע"ו בא סברת הר"א נכונה כיון דהוא אינו מוזהר עלי' מטעם דאינה נאמנת להפקיע עצמה. אף עלי' אין איסור אף דשוויתי' אנפשה חתי' דאיסורא. וזה ברור. מיהו הר"ן כתב שם בשם י"א דמשנה ראשונה לאו דינא קתני דמדינא וודאי אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע מבעלה דמשעובדת לו. אלא משום דהך מילתא דטמאה כסופא לה תקנו במשנה ראשונה דנאמנת ומשנה אחרונה העמידו על דינא ע"ש וזה נוטה לסברתך אך יש מקום לחלק דסוברים נהי דאמרינן בכל דוכתא שוותי' אנפשה חתי' דאיסורא ואדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים. מ"מ כיון דמשועבדת לו לאו כל כמיני' לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה משעבודא לגמרי משא"כ היכא דאומרת טמאה אני לך באיסור נדה דאינה מפקעת עצמה לגמרי מבעלה דיש תקנה בטבילה. וכוין דאינה מפקעת עצמה לגמרי בוודאי מועיל הך דשוויתי' אנפשה חתי' דאיסורא לאסור עצמה על בעלה כל שעה שאומרת טמאה אני לך. כי השיעבוד אינה נפקע בזה. וזה ברור. ועוד נלע"ד בדין זה אף דאמרינן בכל דוכתא דאשה יש לה חזקת טהרה כמו דאמרינן בריש נדה טעמא דב"ש דדיין שעתן משום חזקת טהרה. ואף לב"ה דקאמר שם הש"ס כיון דחזיא מגופא לא אמרינן אשה זו בחזקת טהרה עומדת. כתבו הראשונים ז"ל דהוא חומרא בעלמא לענין קדשים אבל מדינא דיין שעתן מחמת הך חזקה חזקת טהרה היינו דנולד לנו הספק היכא הי' המעשה וע"ז מועיל חזקת טהרה דידה אבל לא לענין נדה היכא דאומרת טמאה אני דנימא דאינו מועיל דבורה דידה דהוה נגד חזקה. דאטו לעולם לא תראה. הא בוודאי אשה זו תראה דם. אלא דאין זמן קבוע לזה. למ"ד ווסתות דרבנן. דנימא דאשה תראה דווקא בימי ווסתות דידה. אבל לענין זה בוודאי אינו מועיל חזקת טהרה דנימא דאינה נאמנת לומר טמאה אני. דאטו לעולם לא תראה. וסברא זו מוכח. בדברי תוספת גיטין ב' ע"ב ד"ה ע"א נאמן באיסורין וכו' ע"ש בסוף דבריהם. וא"ת מנ"ל דע"א נאמן באיסורין. וי"ל דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר וספרה לה לעצמה וא"ת א"כ אפילו אתחזק איסורא. וי"ל דאינו בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברה שבעה ממילא טהורה ולא אתחזק איסורא וגם בידה לטבול. ועיין במהרש"א בביאור דבריהם הרי חזינן דהתוספת הוצרכו לומר דאינה בחזקת רואה תמיד דנימא דאינה נאמנת לומר טהורה אני משום דהיא בחזקת רואה. אלא דהיא אינה בחזקת רואה. אמנם עכ"פ אינה בחזקת טהרה תמיד. וכשאומרת טמאה אני אינה סותרת החזקה. דאינה בחזקת טהרה תמיד דאטו לעולם לא תראה. ומ"ש על קושית הט"ז ביור"ד סי' קכ"ז על הא דאמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לאסור על חבירו. והקשה הט"ז מהא דקדושין היא אומרת, קדשתני והוא אומר לא קדשתיך. אף דאוסרת נפשה אינה נאמנת לאסור על האיש ואמאי לא אמרינן מתוך שהיא אוסרת נפשה נאמנת ג"כ על אחרים וכתבת דלא הבנת קושיא זו. דכיון דהוא רוצה להתקדש לו ואי אפשר שלא תאסור בקרוביו. א"כ לא הפסידה כלל ומאי תמות נפשי עם פלשתים שייך התם. ולכן אפשר דמשקרת. משא"כ הכא. לא הבנתי דבריך בזה. דהא דע"א אינו נאמן משום דחשדינן לי' לשקר ואמאי נאמן להפסיד חברו אפשר הוא משקר ורוצה להפסיד חבירו בחנם. אלא דאמרינן כיון דהוא יש לו ג"כ היזק חזקה דלא עביד אינש לשקר ולהפסיד חבירו כיון דיש לו ג"כ היזק. ואף