תשובות מהרי"ם פח

טעמים חדא מחמת שנמצא הארבע כנפות עליו ומבואר באחרונים דאר"כ הוה מכלים דלא מושלי אינשא. וגם מה שנמצא החשבונות ומבואר בש"ת פנים מאירות דשטרות לא מושלי אינשי. ובפרט שכאן לא הי' שטרות רק חשבונות שהי' עם אנשים והאנשים יודעים ומכירים שהם החשבונות שהי' להם עם ר' יואל מוואלקאויסק. ומה שייך בכאן חשש שאלה. למה לאיש אחר החשבונות שלו. גם הפאס אשר נכתב שמו הוא מכוון כמו שנכתב בהאיסקאזקא ופרימעטין שהיו שטופלען על פניו. ובוודאי לא שייך בכאן חשש שאלה. וכן ראינו לגדולי זמנינו שהתירו משום פאס בלבד דלא שייך בזה חשש שאלה כיון שנצרך בכל מקום בואו: עדיף טפי מכיס וארנקי גם המטבע שנמצא מכוון במנין שקיבל רעשט שני צעהנר רושישע ושלשה ג"פ והוה מנין סימן. וסימן אמצעי בוודאי הוה. ולדעת המ"ב בתשובה הוה סימן מובהק ממש. והט"ז חולק עליו דהוה סימן אמצעי. וכיון דעכ"פ דהוה סימן אמצעי כבר נפקא מאיסור א"א דאורייתא כמו שהביא הב"ש בניסת בסימנים אמצעים לא תצא בדיעבד. ועוד יש לצדד ולומר דמנין כזה לכולי עלמא הוי סימן מובהק. דבאמת מטבע גופי' יש בה סימן איזה מטבע היא. דהא אין מטבעות שוות רק דאמרינן בפ' אילו מציאות דאין סימן למטבע דהרבה יוצאת בהוצאה. אמנם בהצירוף עוד סימן מנין ואמרינן דלא הוי סימן מובהק דילמא אתרמי מנין כזה אמנ' למיחש דאתרמי עוד סימן כזה ממש מכוין עם המטבעו' הללו הוה חששא רחוקה ביותר. ואפשר דזה הוי סימן מובהק לכ"ע. כל זה דעתי נוטה להתיר. ואם דעת כת"ר להקל. יכול לצרף גם דעתי הקלה בזה ויצרף עוד רב מובהק בהוראה ולאמטוי' שיבא מכשורא. ויתירו בישיבת שלשה מורי הוראה כדת. וה' יצילנו משגיאו', ויאר עינינו במאור תורתו לכוון האמת בתורה דכתי' בה אמת: סימן מד שלום לאהו' ש"ב הרב המאה"ג חו"ב יראתו קודם לחכמתו מ' אהרן שלמה זעליג הרב דק"ק קאדני יצ"ו

מכתבו קבלתי. שמחתי בשמעי משלומו הטו'. והנני להשיבו כפי ענ"ד הגם כי אינני בקו הבריאות. לכבודו פניתי מעט לעיין בדבריו. ע"ד שהעיר בספרי בסי' ק"ה בדיני כבוש דכתבתי ראי' דלא כדעת המ"א והח"ד דבהתירא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל מההיא דפסחי' מ"ד דקאמר הש"ס מבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שריא מבשל בשולי' אסור. ואם איתא דבהתירא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלא מצינו דוגמתו בהיתרא בלע וכמו דדחי הש"ס לעיל מיני' דמצינו דוגמא בכלאי' ומעכת"ה השיב על ראי' זו וכתב לפרש הפשט בגמ' דקאמר הש"ס דלכאורה מאי קאמר הש"ס דחידוש הוא דכבוש מותר בבב"ח ובשאר איסורין אסור הא אי לאו ילפותא מבב"ח ה"א דטעם אפילו מבושל מותר. וכ"ש כבוש. וא"כ איך קאמר דבב"ח שאני מכל איסורין ואדרבא באמת נילוף דבכל האיסורין יהא כבוש מותר אע"כ דה"פ דאם נילף מבב"ח דטע"כ לא היינו יכולין למילף קולא מבב"ח דכבוש אפילו נ"ט מותר דלא מסתבר לחלק בהכי כיון דנ"ט מ"ל ע"י כבוש מ"ל ע"י בישול רק בב"ח גזירת הכתוב דקאמר רחמנא לא תבשל דרך בישול אסרה תורה. וכיון שכן לא מצינו למילף כלל אפילו איסורא. וכתב מע"ל לפרש דלפ"ז סברת הפוסקים דבהתירא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל דהטעם דכבוש מותר בבב"ח משום דהתירא בלע וילפינן כל היתרא בלע מבב"ח וה"פ בגמרא תחלה ר"ל הטעם דבב"ח הוי חידוש דכל חד וחד לחודא שריא ובהדדי אסור ופריך דאינו חידוש דגם בכלאים הוא כן. אלא דזה חידוש דכבוש מותר משום דבהתירא בלע ולכן גם האיסור לא ילפינן. וא"כ חמץ ילפינן מבב"ח דגם חמץ הוי היתרא בלע דכבוש מותר ובישול אסור ושאר איסורים לא ילפינן מבב"ח רק חמץ ילפינן מבב"ח. זה תורף דבריו והאריך בזה. ולא ידעתי כוונת מע"ל האיך קריא לה מע"ל בב"ח היתרא בלע. כיון דבעת הכבישה נאסרו. רק הש"ס קאמר דכל חדא וחדא שריא ולא היתרא בלע. ולא מיקרי היתרא בלע אלא אם בעת הכבישה לא בא זמן הא האיסור רק אח"כ כמו חמץ בפסח ושביעית דבעת שנבלע האיסור לא הי' האיסור רק אח"כ בא האיסור. גם לפי דברי מע"ל דבחמץ בפסח נוכל למילף מבב"ח תקשה רבנן דר"א דכותח הבבלי דלית להו טעם כעיקר ועיין ברש"י שם בסוף הסוגיא דרבנן דכותח הבבלי ס"ל דמשרת להיתר מצטרף לאיסור ודברי איסור ס"ל דחידוש הוא ואם לפליטת איתא לסבר' מע"ל הלא חמץ בפסח ילפינן מבב"ח דהוי ממש דוגמתו א"ו ליתא לדברי מע"ל בזה כי גם חמץ בפסח לא נוכל למילף מבב"ח רק חמץ בפסח דמיא לשאר איסורים והפוסקים הוא שחידשו מדעתם דבהתירא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל ובעיקר פי' בגמרא שכתב לפרש דדחיות הש"ס כך הוא דאי ילפינן טעם כעיקר ממילא גם כבוש אסור והכא כבוש מותר עיין בספרי בח"א סי' צ"ח סק"ח שכתבתי דיש לפרש כן לשיטת רש"י אבל לשיטת התוס' דחלב הנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו. שפיר יש לפרש כפשוטו דהחידוש הוא דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי וכו' היינו מה שמותר ע"י כבוש אף הבשר. ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר הו' טעמו וממשו. ועיין בספרי שהארכתי בזה. ואגב אזכיר מה שפרשתי דברי התוס' במ"ק דף ח' ד"ה נפקא לי' בסוף דבריהם. וק"ק אליבא דר"י שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמאו אין ללמוד ממנה אלא דכוותי' אמרינן בפרק כל הבשר. בשר בחלב חידוש הוא ופי' רבינו יעקב דאי תרו לי' כולא יומא בחלבא שריא וכי מבשל לי' אסור וחידוש אינו מן האיסור דבהדי' אסור והאי לחודא שריא דהא כלאים נמי כל חדא שריא ובהצטרפות אסירי כדמסיק בפרק אלו עוברין. משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא עכ"ל. נראה ביאר דבריהם דהכי הוא הצעת דבריהם. דרצה להביא ראי' דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא. והא דמצינו כה"ג גבי בשר וחלב דרצה למילף חומרא דטעם כעיקר אסור בשאר איסורים מבב"ח. ודחה הש"ס דחידוש הוא. אף דשם הקולא חידוש ולא החומרא אעפ"כ אין ללמוד הימנו חומרא אף דיש בקולא חידוש ולא בחומרא. וה"נ מצינו לומר להיפוך היכא דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא ותרוויהו שקולים הם כמו דהיכא דמצינו בקולא חידוש אין ללמוד הימנו חומרא וה"נ היכא דחומרא חידוש אין ללמוד ממנו קולא. ומה שכתבו בסוף דבריהם משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא לא קאי אסוגיא דכל הבשר דשם הוא להיפוך דהקולא הוא חידוש ואין למידין הימנו חומרא אלא קאי אסוגיא דשמעתין דהחומרא הוא חידוש ואין למידין הימנו קולא כנ"ל ברור בס"ד כוונת התוס' והמהרש"א ז"ל נתקשה בדבריהם וע"ש כי אין דבריו מובנים. וגם תמי' לי לפי הבנתו דמ"ש דכשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא קאי אסוגיא דכל הבשר הלא דבריהם סותרים תכ"ד דמעיקרא כתבו דהחידוש אינו מן האיסור אמנם כונת התוס' ברור כמ"ש בס"ד. אח"ז מצאתי בנ"ב מה"ת בהשמטות לחלק יו"ד הביא דברי המהרש"א והאריך להשיג עליו בהגהות בן המחב' ע"ש. ואפס הפנאי לעמוד על דבריו אמנם כפי הנראה גם הוא ז"ל לא עמד על עיקר דברי התוס'. כ"ז ראיתי לטייל קצת. ומחמת חלישת כוח לא יכולתי להאריך עוד וד' יה בעזרי ובעזרתו לתת לנו כח לעשות חיל חילנו לאורייתא א"נ ידידי דוש"ט יעקב מאיר פאדווא: