תשובות מהרי"ם פז

על שפת הנהר. והי' לבוש בפלאסן גיוואנט קרוע. ותחת הפלאסץ הי' לבוש קאפאטע ותפור תחתיו בעירות כבשים. ומוכרך סביב צווארו פאטציילע גדולה עם פאסין ויארמילקע ווארשעווער על ראשו וקאמזיל ממארע וולטנא וארבע כנפות מפליצינקע ובאונטר קאפטיל גיארבעטיר מצמר. ושלייקעס. ועל ידיו הי' הענטציקעס מזעמש. וואליקעס על השטיוועל שעל רגלו. ושאלנו את אשתו טרם מצאו באיזה מלבושים הי לבוש קודם נסיעתו לדרכו. ואם ידעת על בעלך איזה סימן. והשיבה אשתו מ' סי' מבייאליסטאק שאינה יודעת שום סימן על גופו רק סימני המלבושים הגידה לנו וכן מצאנו ועמדה בעת הוציאהו מן המים והכירה את כל בגדיו בט"ע. ומצאנו גם שארי הנשים העירנו אשר הכירו את בגדיו. כי הן המה אשר הי' לבוש בחיים. גם נמצא בקעשענא שלו תכריך שטרות צעטלען. מהם הי' חשבונות הקונים מכמה וכמה עירות גם פנקס קטן רשום בתוכו כל החשבונות מהמסחר שלו הידוע לכל ומהוצאות הדרך. וגם חשבון שהי' לו עם מ' חיים מטיקטין על כמה מאות רובל כסף וגם רשום שם החשבון מבעלי החניות דפה שהי' להם שיודעים ומכירים חשבונותם עם האיש ר' לייזיר יואל מואלקאויסק. גם מצאו בתכריך הנ"ל פאס עם פרעמעטין ושמו אליעזר בר' יוסל העליר נכתוב באיסקאזקע בעיר אמסטיבווע. ושם השני יואל לא נזכר. וידוע כי כן הוא נכתב באיסקאזקע ונכתב בה פרימעטין שהי' גישטופעלט על פניו וכן הי'. ובעת שהוציאו הי' פה ר' נחום יואל מזאלקאויסק. והכיר שהשלייקעס קנה ממנו. והראה סימן על השלייקעס. והכירם בט"ע והי' גם ר' יהודא. מאני' בעל אכסני' ממאסט והכיר את הפאטציילע אשר לבש שם בקאבאק טרם נסעו משם בלילה. ובקעשענא מקאמזיל מצאנו שני צעהנר רושיש ושלשה ג"פ הרעשטע שנתנה לו אשת ר' יודל מאני' הנ"ל. ולהפצרת האשה ת' חי' העלובה במר נפשה כי אשה קשת רוח היא כתבנו וחתמנו בח"י את קושט דברי אמת אשר שמענו אשר הגידו לנו הן עפ"י גב"ע כדת והן במסל"ת. וכל אשר ראו עינינו להיות לאות ולראי' ביד האשה מ' חי' הנ"ל. ובאנו עה"ח יום א' סיוון בהתר"ה לפק"ק פיעסק

שבתי בהרב מוה' ארי' ליב הרב דפק"ק. נא' אליעזר בא"א מוה' שמואל זצ"ללה"ה. ונא' שלמה צבי באאמ"ו מוה' יוסף זצ"ללה"ה בפנינו ב"ת הח"מ הסיח לפי תומו הא"י רודזאק הנזכר בהגב"ע שעמד בעת ובשעה שטבע האיש בליל השייך ליום ו' עש"ק י"ג ניסן העבר. וכפי המעשה הנזכר בג"ע אשר בידהו כהיום הסיח עוד הא"י הנ"ל לפ"ת שעמד וראה יותר משעה אחת לאחר שנפל למים ולא ראהו יוצא מן המים עוד. כן הסיח הא"י הנ"ל לפ"ת לפנינו הח"מ היום יום א' א' מרחשון שנת תרי"ג לפ"ק פייעסק. נא' שבתי בהרב מוה' ארי' ליב זללה"ה רב מפיעסק ונא' אלעזר בא"א מוה' שמואל זצלל"ה"ה. ונא' שלמה הלוי בלא"א מוה' יוסף זלה"ה: עד כאן לשון הגיע שקבלתי

תשובה בשריותא דהאי איתתא. אף שאנכי בעוה"ר חלש מאוד. ב"ה אשר הקימני מחליי ונתקיים בי יסור יסרני ד' ולמות לא נתנני אמנם. עדיין מזגי רפה מאוד וקלני מראשי וכו'. אמנם מחמת תקנות עגונת אשר שקדו חז"ל. לקחתי לי המצוה הזאת לעיין בדינים אלו ולכתוב בקיצר בלא פלפל כדרכי בעז"ה. ורק לרשום בפשיטות ההתירים מה שיש בנידן דידן. ולדעתי הקצרה ניחא להתירה בפשיטות. ראשין יש להתירה אף בלא סימנים כלל כפי מה שנכתב בסוף הג"ע שהעיד הא"י במסל"ת שראה יותר משעה אחת תחת המים. כבר נפקא מאיסורא דאורייתא ורוב אחרונים חולקים אשיעורא דמהרי"ט שהחמיר בענין עד שתצא נפשו שיעור שתי שעות אלא משערינן כזמן שחונקין אותו בסודר. ולזה הוה זמן מועט וגם יפה כתב הגאון מוהר"ח מוואלזין בתשובה הנדפס בספרי מקור מים חיים מדלא נתנו חז"ל שיעור כמה יהי' עד שתצא נפשו אלמא דאין שיעור לזה אלא משערינן לפי אומדנא דעתינו בחלישת מזגו ולפי כוחו. וכאשר מבואר בנ"ד בג"ע וכפי הנראה עמד איזה עת על הקריהע. ואח"כ כאשר נשבר הקריהע עמד במים על רגליו איזה עת. ובפרט שהא"י העידה ששמעה כמו חארחיל דהוה רובם למיתה בוודאי כבר נחלש כוחו מאוד ולכ"ע משערינן בשיעורא זוטא. ובפרט שהא"י העיד במסל"ת שעמד יותר משעה ולא ראו עולה מן המים שהוא שיעור גדול. וודאי יש לסמוך על אומדן דעתינו בכח שכלינו דוה מקרא עד שתצא נפשו וכיון דנפקא מאיסורא דאורייתא יש לנו לסמוך להתירה אפילו מדרבנן כפי מה שהעידה הא"י במסל"ת שעמדה על שפת הנהר ושמעו קול המים המתהפכים בגרונו כמו חרחאיל והם סימני מיתה ורובן למיתה. וודאי יש לסמוך באיסורא דרבנן. ודוגמא זו ממש היתר הגאון מוהר"ח מוואלזין בתשובה הנ"ל. אך מה שיש לנו ריעותא בזה בכל מה שאמרו במסל"ת הא"י והאינה יהודית אינם אומרים בבירור כי זה האיש שיצא משם. רק אומרים שמכירים את הא"י שנסע עמו. ואומרים שהי' עמו עוד איש ואומרים מה שאומרים על האיש הנ"ל כמבואר בג"ע. א"כ יש בזה חששא לדעת הרמב"ם ז"ל דחיישינן שמא אליעזר בעל האשה ערק ואזיל לעלמא. ואיש הנטבע עם הא"י הוא איש אחר. אך הרא"ש בתשובה מובא בב"ש סי' י"ז ס"ק י"ח כותב דאמרינן שהאיש שהלך מכאן הוא שמת דאמרינן כאן נמצא כאן הי'. ובתשובת בן לב ובתשובת רש"ך ובתשובת מ"ב פסקו כהרא"ש יש לנו סניף גדול בהיתרא דהאי איתתא. וגם נראה דכאן עדיף טפי כיון דהאינה יהודית הסיחה לפ"ת ששאלה להיהודי מאין נוסע. ואנה נוסע והשיב שנוסע ממאסט לואלקאוסק על ש"ק. לע"ע לא נשמע משום איש ממאסט חסר ואף בלי חיפוש אפשר בנידן זה גם הרמב"ם מודה. ועוד אפשר לומר סברא בזה כיון דחזינן דעוד איש אחד רצה לנסוע עמו ולא רצה לקבל כמבואר בהג"ע אלמא חזינין דהא"י הזה לא רצה לחזור מדבריו לקבל אחר במקום זה. וליחוש דילמא האיש מעצמו הלך משם וקיבל הא"י איש אחר זה חששא רח קה וכולי האי לא חיישינן. ועתה ארשום ההיתר שיש לנו מכח הסימנים כפי המבואר בג"ע. הסימנים הראשונים המבואר בג"ע מה שלא מצאו על גופו. תלי' במחלוקת הפוסקים דעת הב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט אינו מועיל דווקא כשנמצא על גופו או בידיו. אבל כשנמצא חוץ לגופו אינו מועיל. ושאר אחרונים חולקים ע"ז ומביאים ג"כ מתשובת מ"ב שהיתר כהאי גוונא כשנמצא סמוך לעגלה לא על גופו ממש. אמנם בנ"ד אין אנו צריכין להכניס במחלוקת זה כי נמצא על גופו ממש שהי' לבוש בלאסק גיוואנט וחחת הפלאסץ הי' לבש בקאפאטע ותפור תחתיו בעורת כבשים ומוכרך בצווארו פאטציילע גדול' עם פאסין ויארמילקע ווארשעווער על ראשו וקאמיזול ממארע וועלענע וארבע כנפות מפלאציינקע ובאונטרקאפטין גיארבעט מצמר ושלייקעס ועל ידו הענטצין מזעמש וואליקעס על שטיוואל שעל רגליו. והיא כיונה מתחלה אותן סימנים. והכירה את כל הבגדים בת"ע. גם שארי אנשים הכירו הבגדים. שוב אין צריכין אם הוה סימנים מובהקים שהכירה בט"ע רק איכא חשש שאלה. הגם דרבותינו בעלי הש"ע החמירו בחשש שאלה. אמנם רבותינו מגדולי האחרונים הקילו בחשש שאלה. כמו הגר"א מווילנא. והגאון מהרי"ל מפראג נדפס בש"ת גאוני בתראי. והגאון בעל מגיני שלמה הקילו בחשש שאלה. והתירו בהלכה למעשה. אמנם בכאן אזיל חשש שאלה מכמה