תשובות מהרי"ם פו

אביו חמור דאם הי' אביו ג"כ כוס הרי הוא סוס ממש ואינו דומה לפרד

שוב מצאתי בספר ראש יוסף שפירש ג"כ דברי הש"ס כמו שפרשתי והביא דברי הש"ך ודברי הרשב"א שנראה בהדי' שמפרש כן. ובס' יש"ש לא מצאתי כעת מה שכתב מע"ל בשמו

ומה שכתב מע"ל להכריע דסימנים דאורייתא מהא דפי רש"י ביבמות קכ"ב במעשה בקולר. ע"כ דמנין הוי סימן כמו באבידה. הנה המ"ב רוצה להוכיח מזה דמנין הוי סימן מובהק. וכבר השיג עליו הט"ז באריכות ובמקום אחר בתשובה הארכתי בזה והבאתי סמוכין לדברי המ"ב מתוס' ביבמות גבי עובדא דשומשמא. ואין להאריך כאן

עוד כתב מע"ל מדמקיפין בריאה ובקנה ע"כ דסימנין דאורייתא. הנה הש"ס לא הזכיר שם מסימנים. ויש לומר דמקיפין עדיף טפי מסימנין אך בלא"ה אין ראי' משם. דהא שם הוא רק איסור דרבנן כיון דנשחטה הבהמה הותרה. ולא מבעיא לדעת הפוסקים דהטעם הוא דבדספק השקול. מדאורייתא מותר ומוקמינין אחזקה רק רבנן החמירו בספק טריפות א"כ אינו אלא מדרבנן דהא מדאורייתא מוקמינין אחזקה ואף בקנה שייך ג"כ חזקת היתר מש"כ התוס' בחולין מ"ג ע"ב ד"ה קסבר עולא דנקיבת הושט שייך ג"כ בחזקת היתר עומדת והארכתי בזה בספרי בטעם הדבר דלא הוי ספק בשחיטה. אלא אפילו לדעת הפוסקים דבטריפה בספק השקול מותר אפילו מדרבנן מטעם דמוקמינין אחזקה. והא דמחמירין בספק טריפות היינו משום דשכיח טפי נראה לי דלא הוי ג"כ אלא מדרבנן דהאי לא שכיח טפי לא הוי רוב גמור וכעין שכתבו התוס' בכתובות בסוגיא דפ"פ דרובא דרצון לא הוי רוב גמור. ועיין מה שכתב הטור בשם הרמב"ם בר"ה טריפות ואין להאריך

ההיתר שהבאתי בתשובתי מכח אומדנא.. ראיתי לבאר קצת יותר. הנה אף שהרמ"א ז"ל כתב בא"ע סי' י"ז דאם אינו ישראל אינו מסל"ת אף שהגיד אומדנות המוכיחות אף שאסורה להנשא. מ"מ סיים הרמ"א ז"ל דאם עברה ונשאת עפ"י אומדנות המוכיחות לא תצא. וכמה פוסקים צידדו להתיר היתר אומדנא לשאר התירים. וכן הועתק בקונטרוס עגונות בסי' רכ"ו בשם תשובת מהר"י מינץ. שהתירו אשת ר"ש מדינא שנטבע בספינה ולא בא שום עדות אך מחמת סברות אומדנא התירה. והראי' שכתבתי בתשובתי מכתובת דאמר לי' ר"י כפה מטתו שאילמלא יהוד' הי' לא ביטל עונתו וכתבתי להוכיח דהאיך לא הי' נזהר לדבר כן. כי ע"י כן יוכל להתיר אשתו כעובדא דר"נ. דאמר אלקים אכלה נברא לחסא. עוד יש להביא ראי' יותר חזקה מהא דמבואר ביו"ד סי' שע"ה ובדברי אחרונים בא"ע סי' טו"ב שאין מניחין לספד אשתו ובניו כ"ז שלא ניתר אשתו דחיישינן לתקלה והאיך צוה לנהוג אבילותו לכפות מיטתו אלא וודאי סמך על אומדנא. וד' יאיר עינינו בתורתו תורת אמת א"ד ידידו הדוש"ת: יעקב מאיר פאדווא: סימן מג להרב הגאון המפורסם מ' יחיאל ני' הרב דק"ק וואלקאויסק יצ"ו

מכתבו לנכון קבלתי בצירוף הג"ע. וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא. ואתא לקדמנא ה"ה מו"ה יהודא מאניע הדר בקאבאק בעיר מאסט. ואשתו מ' גאלדא. והגידו לפנינו בת"ע כד"ת. ביום ה' י"ב ניסן העבר לעת ערב בא לפה בקאבאק איש אחד רך בשנים ושמו לא נודע לנו. אך כמה פעמים נתאכסן פה אצלינו. ושכר פה עגלה לנסוע לפיעסק אצל אינו יהודי אחד ושמו פראנצוש האלעבאק. ונסוע עמו בלילה ההוא. ואמרו שניכר שיש לו על פניו שטופלין. והחליף אצלה מטבע כסף ונתנה לו רעסט סך עשרים ג"פ. היינו שני צעהנר רושיש ושלשה ג"פ. ובן הא"י בעה"ג הנ"ל. ראה שנסעו שניהם לק"ק פיעסק. וצווה לאביו שלא יסע על דרך מעבר הגשר הסמוך לעיר ששם הוא מקום סכנה: ואחר זה כשנתוודע במאסט ביום המחרת שנטבעו שניהם הא"י והיהודי. ספרה האשה הנ"ל לחתן ר' אברהם מענחון משם בזה"ל האיש אשר הי' ביום אתמול בפה הוא אותו האיש אשר הי' בפה בפורים בשנה העברה. אשר דברת אתו בביתו: וביום אתמול בלילה שאל עליך. ונסע מפה לעיר פיעסק עם א"י מפה. ושמעתי שנטבעו בפיעסק. והשיב לה. הוי ידעתי אותו. ידעתי. שם האיש אליעזר יואל מואלקאויסק. חתן מלכה יאחנעס מביאליסטאק ועוד איש אחד מואלקאויסק רצה לנסוע עמו ממאסט. והבעה"ג לא רצה להובילו. והלך האיש לפיעסק על דרך אחרת. והגידה לנו האשה ובעלה הנ"ל שבבואו לפה מאסט הי' לבוש על רגליו שטיוועל. וטרם נסיעתו מפה מאסט לבש עליהם ג"כ וואליקעס. והכריך פארציילע גדולה סביב צווארו עם פאסין. כל זה הגידו לנו בתו"ע כדת. ולמחר בבוא האיש אשר רצה לנסוע עמו ממאסט לפ"ק וואלקאויסק בשמעו כי נטבעו בנהר דפה א"י ויהודי אמר בפה שבוודאי זה הוא האיש אשר רציתי לנסוע עמו ממאסט לפה. והוא בנו של ר' יוסף הנקרא יוסף בערילס מוואלקאויסק הוא הנטבע. ופה עירינו הא"י הסל"ת ששמעו בליל ה'. לערך בשעה י"א קול גדול על הנהר והמה דרים בשפת הנהר והלכו לנהר. וראו שא"י אחד טבע בנהר וצועק בקול גדול הצילו. הצילו. אותי ואת יהודי א' הנוסע עמדי כי יש לו מעות וישלם כל מה שתחפצו. ובתוך כך ראו שעוד אחד עומד על גליד אחד שקורין קריע לאד ומבקש להצילו אותו והי' בתוכם אינה יהודית אחת ושאלה אותו מאין נוסע ואנה והשיב לה שנוסע אני מתאסט לוואלקאויסק על שבת אח"ז נתפוצף הגליד תחתיו ונפל למים. ולא נטבע עדיין ואחז בידו בקוסט לאדע אחד. ושאלה לו אם עומד אתה על קרקעית המים או לאו. והשיב לה שעומד אני ברגלי על הבלאטע. וצעק עוד לה להצילו. ואתן משכורתיכם שלשה רו"כ ואמרה לו אני אלך לקרוא עוד אנשים להצילך ולע"ע אל תטה לשמאלך. כי שם הולך הנהר העיקרית פנה נא לדרך ימינך ותחי נפשך והלכה הא"י לקרוא עוד אנשים ובעלה נשאר עומד שם על שפת הנהר. ושמע קול המים מתהפכים בגרונו (כמו חארחל) כדרך הנטבעים ונעלם ממנו ולא ראה אותו עוד ובחזירת הא"י ג"כ לא ראתה אותו עוד כן הסל"ת כדת. ותומ"י בבוא עוד א"י אשר קבצה הא"י הנ"ל ואנשי עירם אשר באו להצילם לא ראו את היהודי רק את הא"י הבעה"ג ממאסט והוציאו מן הנהר בעודו חי. והכירו כולם את הא"י כי הוא ממאסט ושמו האלעבאק ממאסט ובעוד שהי' הא"י בנהר שאלו איו היהודי שנסע עמך והשיב שהוא כבר איננו. ומיד שהוציאו את הא"י מן הנהר מת תומ"י. אח"ז בבוקר בא בן הא"י ממאסט להכירו ואמר הזהרתיו בישבו על העגלה עם היהודי יחד לנסוע לפיעסק. שלא לנסוע דרך מעבר הגשר הסומך לפיעסק כ"א לסבב דרכו על גשר אחר ולא שמע לקולי והוא המתחייב לנפשו וכאשר שמענו פה שיהודי אחד נטבע. והתחלנו להתהפך בתחבולת לחפש אותו א וחפשנו ומצאנו בנהר שק אחד קטן. ובתוכו מונח טלית ותפילין וסורדוט מלאסט. ובעוד ימים אחדים חפשנו והוציאו מן המים קאזיראק. והכירו אנשי העיר דפה ששלו הוא היינו של ר' אלעזר יואל מוואלקאויסק. וביום ד' א"ח שבועות העבר חפשנו עוד ומצאנוהו במים