תשובות מהרי"ם פה

איסורא דאורייתא. וכמה אחרונים סמכו ע"ז בתשובותיהם ועשאו סניף להקל בה"ע. וה"נ בנידון דידן איכא סניף להקל כיון דאיכא קול הברה שנטבע ליכא איסורא דאורייתא

ועוד יש לצדד להקל עפ"י מה שכתב הגאון בעל ש"א הועתק בס' ב"א סי' מ"ב. וז"ל עוד יש לי פתח גדול להתירא הך איתתא דכיון שנאבד בשעת השריפה שהי' בעיר זה כמה וכמה שנים ונאבד זכרו ולא נשמע ממנו כלל על כה"ג כתב מהר"י בעל ת"ה בפסקיו שלו סי' קל"ט וז"ל דמ"מ איכא להתירא כיון דנפיק קלא דלא פסיק שר' יצחק מת ונהרג או טבעהו ובע"ש הי' ויש לו קרובים הרבה מכמה מדינות וזה כמה שנים נשתקע שמו ונאבד זכרו. ובפרט עכשיו דרים יהודים כמעט בכל מקום. ואלו הי' חי רחוק מאתיים או ג' מאות פרסה הי' נודע ונשמע לנו. וכה"ג מיקרי רובא דשכיחא טובא אף שאין בא אלא מכח סתמא הוי כמו סתם ספרא דדייני מיגמר גמירי ורוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם ואינהו נמי מכח סתמא אתי ונראין הדברים בדמינן אפילו אדם בינוני אם איתא דחיי עדיין הוי לי' קלא טפי מקלא דצורבא מרבנן בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם בכמה מקומו' ע"ש מכש"כ בנידון דידן שנאבד ונעלם שעת השריפה יותר אומדנא דמוכח הוא שנשרף בתוך השריפה גדולה שהי' בעיר כיון שנאבד זכרו מכמה שנים ואפילו באדם בינוני היתר מהר"י מטעם זה ומכש"כ זה שנראה מתיך השאלה שהי' ב"ג ואביו עשיר ואדם חשוב ואילו הי' חי אפילו כמה מאות פרסה הי' נשמע ממנו ואע"פ שאין לסמוך על היתר זה לחוד וללמוד ממנו במקום אחר מ"מ סניף גדול הוא לכל הני טעמי דאמרן. וה"נ בנידון דידן איכא אומדנא דמוכח שזה שני שנים אשר לא נשמע ממנו שום פוצה ומצפצף

מכל הלין טעמי דעתי מסכמת להקל אם יסכים לזה ג"כ כת"ר וה' יהי' בעזרי שלא נכשל ח"ו בדבר הלכ' ואם יסכים ג"כ מע"ל להיתרא אזי ישבו מורי הוראה שלשה כדין הנשאת עפ"י ע"א. ולראי' באתי עה"ח: יעקב מאיר פאדווא: סימן מב שלום תנינא לכבוד הרב המאה"ג חו"ב המפורסם כ"ש מ' משה צבי נ"י הרב דק"ק אנטיפאלי

מכתבו הגיעני ובאתי להשיבו ע"מ שכתבתי בתשובתי. דלפי' רש"י בחולין דף ע"ט אמר ר"א לשמעי' אי מעיילית לי כודנייתא בריספק עיין להני דדמיין להדדי ועייל לי וקאמר שם הש"ס ש"מ סימנין דאורייתא ופי' רש"י סימני אבידה. ומוכרח דס"ל לרש"י ז"ל דסימני אבידה דאורייתא וכתב כת"ר דאין זה ראי' רק לר' אבא דסמך על הסימנים להתיר בכודנייתא. אבל לר"פ ואביי דקאמרי סימנין בר חמרא ובר סוסיא י"ל לומר דסימנין לאו דאורייתא דלא קאמרי להני סימנין אלא להחמיר ולא להקל. והכריח זה. דהא אסיק הש"ס דחוששין לזרע אב מספקא ופרי עם האם אסור. א"כ היכא נתיר להני תרי בר סוסיא בהדדי ע"י אלו הסימנים דלמא א' מהם אביו חמור וא' מהם אביו סוס והוי הפרי עם האם ואסור מספיקא. והאריך מעכ"ת דאין להתיר מכח ס"ס ספק שמא אביהם שוים ואת"ל דאין אביהם שוים שמא אין חוששין לזרע האב וכתב מעכ"ת דלא הוי ס"ס בכה"ג כמ"ש התוס' בנדה פ' המפלת דכל היכי דהס"ס סתרי אהדדי לא מקרי ס"ס והכא יש להתיר כל א' אם ידוע שאביו חמו' מכח ס"ס וכן יש לומ' אם ידוע שאביו סוס מכח ס"ס. ולא אמרינן בכה"ג ס"ס דסתרי. רק לר"א שסמך להתיר מדמדמינן בסימנין ש"מ דס"ל סימנין דאורייתא. זה תמצית דבריו והאריך. ולא הבנתי דבריו כלל. דא"כ תקשי' לר"א גופי' היכי היתר. שמא זה אביו סוס וזה אביו חמור. ורציתי לקיים דבריו עפ"י מה שכתב הרשב"א בחדושיו שכתב וז"ל,. ואיכא דקשיא לי' היכא מוכח מהכא דקסבר דאין חוששין לזרע אב. דלמא ספוקי מספקא לי' משום חומרא בעי דדמיין להדדי ומדקאמרינן אלמא קסבר אין חוששין משמע כלל וכלל לא בין להקל בין להחמיר כו' ומתרצינן עיקר קושייתינו דר"א הכי קאמר לשמעי' כי מעיילת בהמה בריספק שאבי' ואמה סוס ותרצה להביא כודנייתא בהדא עיין בסימני' דדמיין אהדדי. דאי עיילית סוס גמור עיין לעיולי כודנייתא דזוטרן אודני' ורבן זנובתי' וצניף קלי'. ואי חמור גמור קא מעיילית עייל בהדי' כודנייתא דרבן אודני' וזוטר זנובתי' ועבי קלי'. אלמא וודאי מדשרי להביא סוס גמור עם פרד בן סוסי וחמור מפשט פשיטא לי' דאין חוששין לזרע האב כלל להחמיר ולהקל. עכ"ל הרשב"א. ולפי זה אתי שפיר דברי מע"ל אך הרשב"א שם דחה פי' זה בשתי ידים וכתב וז"ל ונראה לי דלשון כי מעיילית כודנייתא עיין דדמין אהדדי אינו מתיישב כלל לפי' זה. דכודנייתא תרתי משמע ועליהם אמר שיהי' דומו' זו לזו ע"ש

הגם כי לדברי מעכ"ת יש ליישב יותר לשין הש"ס דקאמר אלמא קסבר אין חוששין לזרע אב ונתפס הפי' הא כודנייתא עייל בהדי דדמי' להדדי דקאי על כודנייתא גופא להרביע זה בזה כדמשמע פשטות לשון הש"ס. וכמו שכתב הרשב"א שדוחק לפרש לשון הש"ס דקאי על סוס אחר או חמור אחר להרביע בהדי כודנייתא. מ"מ שפיר הוכיח הש"ס דאין חוששין לזרע אב. דאי חוששין לזרע אב. ופרי עם האם אסור האיך יכול להרביע הני תרווייהו בהדי הדדי. הגם שדומין בסימנים שהמה בר חמרא או בר סוסי'. ניחוש שמא זה אביו סוס וזה אביו חמור ופרי עם האם אסור. אלא ש"מ דאין חוששין לזרע אב ופרי עם האם מותר כך יש לקיים לשון הש"ס לפרושי'. אבל האמת אינו כן דמשמע מלשון הרשב"א וכל הראשונים דהא דקאמר הש"ס אלמא אין חוששין היינו מספיקא. דאם הי' וודאי חוששין לזרע אב ליכא כלאים כלל. רק דספק הוא. וכן קימ"ל להלכה דמספקא חוששין לזרע אב וקימ"ל דסמכינן אסימנין

ובאמת נראה לי דפרידה וודאי ניכר שבא מסוס וחמור רק אינו ידוע אם אביו חמור או אביו סוס. או אמו חמורה או סוסיא מקרי' לי' בכל הש"ס פרידה משמע שהיא ניכר ומשונ' מחמור וסוס וידוע שבא משניה' וע"ז נתן הש"ס הסימן אם אמה סוסי' או חמור' כיון דקי"ל דספיק' הוא אי חוששין לזרע האב ודלמ' אין חוששין לזרע האב ועיק' תלי' באם וע"ז נתן הש"ס הסימני' לידע האיך אמה. סוסי' או חמורה ושוב יכול להרביע פרד שדומה לו בסימני אמה ולא חיישינן שמא זה אביו חמור. וזה אביו ואמו סוס ופרי מהם אסור. זה אינו דהא אביו ואמו סוס אינו דומה לפרידה. וכן נראה. מדברי הש"ך בסי' רצ"ז ס"ק י"א כיצד פרד כו' וז"ל הש"ך כלומר פרד הוא בא מסוס וחמור דווקא וא"כ פרידה שאמו חמור ע"כ אביו סוס ולכך מותר להרכיבה על פרידה שאמה חמור שאביו ג"כ סוס. וא"כ יש בכ"א ב' צדדים ולכך כשבודקין וידוע שאמן מין אחד מותרין דאביהן ג"כ ממין אחד דהיינו סוס או חמור עכ"ל הש"ך. וכן נראה להדיא מדברי הרשב"א. אמר ר"א לשמעי' כי מעיילית לי כודנייתא בריספק עיין בהני דדמיין להדדי ועייל. כלומר. שיהי' דומין באודני' או בזנובתי' וקלייהו דאז נודע שאביו ואמו של זה כאביו ואמו של זה. וליכא משום מנהג בכלאים ע"ש

לפי זה לא הבנתי הלשון שכתב מע"ל בשם יש"ש דסימנים אינם רק על האם. דאי סימנים אינם רק על האם. מ"מ. ממילא מוכח דאביו חמור. דהא פרד הוא משונה מסוס וחמור. וכיון דידעינן דאינן מסוס ממילא