תשובות מהרי"ם פב

הפשר. ואמר שנתרצה לזה ובא לק"ק ברעזא וקיבל בפני השליש שלא עשה עמו ביושר. ורצה דווקא החפצים ואח"ז נתפשר עם אבי האשה בעצמה ומחל לו החפצים בלא מעות שוב נתבטל האונס. וכן הוכחתי בספרי בה' מודעא ואונס דאם גירש מרצונו ונתנו נו מעות עבור זה דלא מקרי אפי' אונסי' דנפשי'. ואפילו עם המודעא דקודמת אינו מועיל. וכן מוכח להדיא בתשובת מבי"ט סי' מ"א אחר שהשיג על תשובת מהר"י אדרבי כל היכא שידעינן שהי' אנוס אינו מועיל ביטול מודעא עד שידעינן שנסתלק האונס ואע"פ שפוסל העדים האונס במקומו עומד. וסיים וכתב אלא א"כ נודע שנסתלק האונס כשנתן הגט או שנודע כי אע"פ שאנסו אותו אח"כ הניחו ופייסו אותו בדברים או מעות ונח מ מרוגזו. ואמר שהי' מגרש מרצונו עכ"ל המבי"ט. הרי להדיא כל היכא שיש לנו לתלות שסר ממנו האונס ע"י פיוס מעות תלינן שסר ממני האונס. גם יש לצדד מה שצידד כבוד מע"ל כי אף בלא ביטול מודעא יש לומר דמהני כיון דהמודעא הי' קודם פשר השני יש לנו לומר דלא קאי המודעא ע"ז. ונא עדיף מגילוי מילתא בגיטין דקימ"ל לאו מילתא הוא

כללו של דבר דעתי מסכמת עם כבודו שהגט כשר בלי פקפוק כלל. ולהיות כי הדברים פשוטים ומבואר ובפרט שאינני במזג השלימות לא הארכתי עוד ולאות אמת חתמתי שמי: ידידו יעקב מאיר פאדווא: בשולי המכתב

בסיומא פסקא דדין ראיתי להעיר ולהעתיק לשונות הגאו' בזה אשר ב"י נשען עליהם שבעוה"ר ראיתי אנשי בליעל דחכימו לעשות מסי"מ על גט וחושבין שבזה יצאו מחשבתן הרעה אל הפועל. אבל דגוערין למאן דמסר מודעא על גיטא. והמה לא חששו לזה כי יזמו לעשות כלבם הרעה ויש שהרשיעו יותר ומעמידים עדים או כותבין בכתב מסי"מ שנשבעו שלא ליתן גט עד הזמן וחושבים שבזה יוציאו יותר מחשבתם הרעה לפועל

לכן ראיתי להעתיק לשונת הגאונים בזה להוודע ולהגלות שאין ממש במעשיהם ובמחשבתם הרעה. הנה ידוע מ"ש הב"ח ו"ל בסי' ק"ל שתקנות ביטל המודעות שנהגו בזה לא הי' בימי האלפס והרמב"ם ז"ל. כי הגאונים שאח"ז שראו קלקול הדורות וראו שבנות ישראל יהי' כהפקר חלילה מחמת אנשי הבליעל. ראו לתקן ביטול המודעות בכאוהי"מ. והנני מעתיק לשון הב"ח בתשובות החדשות סי' צדי"ק וז"ל

את אלה ראיתי להוסיף על דברי מר שאם באנו להחמיר בנ"ד להצריך גט אחר א"כ לא נמצא שוב ידינו ורגלינו בבהמ"ד. דבכל גיטין יבואו הקרובים לערער להוציא לעז לומר שמס"מ בעדים קודם כתיבות ונתינות הגט ויעידו עדים על כך או יאמר בפני עדים אני מגרשה ע"ת כך וכך. ויאמרו התלמידים להצריכה גט אחר. ויביאו ראי' מנ"ד כשנצריך אותם גט אחר ואין לדבר סוף שלאחר שיצריכו גט אחר יחזרו ויערערו. אבל הדבר פשוט וברור דאפילו אנן ידעינן בוודאי שמס"מ אונס אפ"ה אם בפני עדים כשרים והי' לו ג"כ איזו הוא מבטל בפנינו אותה מודעה לאו מודעה. כדאיתא פרק האומר משקלי עלי ומביאו הרי"ף פרק השולח ורשב"ם פי' בפרק חזה"ב אמר ר' ששת האי מאן דמסר מודעא מודעי מודעא פשיטא ל"צ דעשיו' וארצי' מ"ד בטולי' בטלי' קמ"ל ואימא ה"נ א"כ נתני וכן אתה אומר בגיטי נשים היו כופין אותו עד. שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטלי' למודעא קמא אלמא דאפילו הי מוס"מ בפי' בפני עדים אתי דיבור דביטול מודעא ומבטל דיבורא דמודעא ולא חיישינן לחומרא להצריכה גט אחר ודבר זה מעשים בכל יום ודכוותי' לגבי תנאי דאפילו הי' מתנה איזו תנאי בפירוש אתי דיבור דביטול התנאי ותבטל דיבור דתנאי דקמאי מעשה הגט וכדכ' הרא"ש בתשובה הנזכר ואצ"ל בנ"ד עכ"ל הב"ח ונ"ל מ"ש הב"ח ז"ל אף אם הי' לו אונס הכוונה מהאונסים שאין פוסלים אלא שבאו לפסול מחמת המודעא שמסר. וכשביטל המודעות שוב אין כאן חשש. אמנם אם הי' אונס שפוסל בגט פשיטא דבלאו מודעא בטל גיטא

וז"ל תשו' רש"ל סי' כ"ה אח"כ מצאתי ראי' לדברי בתשובת מהר"ן מעיל צדק וז"ל אשר שאלת על ראובן שדחקוהו לתת גט לאשתו ונתרצה לדבר בשביל ממון שהי' עני ולא הי' בידו כלום והי' חייב הרבה וכשראה כך שהוצרך לתת גם בשביל עניו הלך ונשבע בעדים ע"ד גיסו שמעון ע"מ שלא יהי' לו התרה שלא יתן גט לאשתו לחה ברצון נפשו כ"א בע"כ וכך אמר בפני עדים דעו לכם כל מה שאני עושה אני עושה בע"כ לכך אני מבטל בפניכם נתינות הגט וגוף הגט מכאן ולהבא. והלך ראובן ונתן גט ובחזרתו אמר ראובן שנתן הגט לאשתו וביטל המודעות אבל לעולם אמר בלבו ובלחש שהי' עושה בע"כ וכו' נראה אם יש עדות שבשעה שנתן ראובן גט לאשתו ביטל המודעות כדינו כאשר דרך לבטל בכל הגיטין אז נראה שכשר הוא אף לכתחילה וכן משמע מתוך פי' רש"י ומפי' ר"י פרק חזקת הבתים וז"ל אי ידעינן באונסא ומבטל מודעא מדעת נראה דביטולו ביטול כ"ש כאן שלא הי' אונס דאי משום עוני אפשר לפרנס עצמו ע"י מזונות כו' ואף כי יש עדים שגירש בע"כ ומס"מ בפניהם כיון ששוב ביטלם הרי הם מבוטלים. מ"ה תיקנו בגיטין שלא לכתוב הגט עד שיבטל הבעל כל המודעות וכן אחר כתיבה קידם נתינה. ועוד דלא הוי אלא דברים שבלב דאינן דברים שהרי מכחיש בפיו מה שבלבו דבלבו אינו רוצה ובפיו אמר רוצה אני הלכך אע"ג דאנן סהדי דאינו רוצה שהרי גילה בדעתו ונשבע על כך מ"מ בתר פיו אזלינן כיון דבעלמא דברים שכלב אינן דברים., וכן אמרינן פ"ב דקדושין ואפילו גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא כאביי פ' השולח ועוד אגב נתינות המעות גמר ומקני כו' עכ"ל. ומדכתב ועוד משמע דאפילו בלא הך טעמא אין שייך אונס בעבור ממון ואף בשאר אמתלות ואפילו בג"ד דאנן סהדי שהרי נשבע על כך מ"מ היכא דביטל מודעא מבטל הכל וכ"ש בנ"ד עכ"ל רש"ל: ועיין בתשו' נו"ב מה"ת אה"ע סי' קכ"ט בא' שנתן גט ואח"כ יצא עירעור וז"ל היות שנתברר לנו ע"פ כמה עדים כשרים שטרם נסיעות הבעל הנ"ל מפה לבית חמיו נשבע בפ"מ בפני רבים עפ"י דת ודין תוה"ק שלא לגרש את אשתו בלתי ידיעות ורצון אביו. וגם מס"מ בפניהם. ומתוך דבריהם ניכר שגם המס"מ הי' בשבועה ובלא"ה מצד השבועה עצמה. הלא תורה אחת לכולנו וכל הדיינים הסמוכים היושבים על כסא הוראה לפניהם ברור הדבר כשתלה מחלוקת הפוסקים הראשונים והאחרוני' ז"ל במי שנשבע שלא לגרש את אשתו ובענין אי עביד מהני ורוב הפוסקים האחרונים ז"ל מסכימים שאפילו לענין ממון הקל הי' ספיקא דדינא וק"ו ב"ב של ק"ו לענין איסור א"א החמיר לזאת לדעתי שלא תנשא לכתחילה האשה הנ"ל עד שתשתדל לה ג"פ מחדש מבעלה הנ"ל כדי להפקיע מאיסור א"א עכ"ל הנו"ב במה"ת. והגאון הנ"ל בעוצם ידו וזרוע כוחו כתב וז"ל ואני אומר גם אני יושב על כסא הוראה ואם שמלה להם קצינים יהיו לי ויראו לי באיזה מקום בכל חיבורים של הראשונים מחלוקת בנשבע שלא לגרש ולא מצאנו בשום קדמון שיאמר בזה שאין הגירושין מועלים. אדרבה להאי גיסא דהיתרא הדבר מפורש בתוס' בתמורה בהסוגיא עצמה שהגירושין קיימים. אבל לאידך גיסא שיפסלו הגט אין זכרון בדברי הראשונים ולא באחרונים המפורסמים