תשובות מהרי"ם פא

מילתא בעלמא דבצירוף המודעא מועיל אונסי' דנפשי' ולהכי כי ביטל המודעא מועיל כיון דהמודעא בטלה תלינן שנשאר לי' רק אונסי' דנפשי' דאינו מבטל. וכעת מצאתי בס' נתיבות המשפט חולק על דברי בעל קצה"ח דכתב לדעת הרשב"ם לא מהני ביטל מודעא בגט מרצונו וכתב עליו דהוא נגד דברי הפוסקים בא"ע סי' קל"ד ותמהני עליו דיותר הו"ל להשיג דמדברי הרשב"ם גופא מבואר דמועיל ביטול מודעא גם כתב שם טעם השני שכתבתי לעיל בדעת הרשב"ם ע"ש הטיב. מכל הני מילי מבואר דביטול מודעא בוודאי מועיל בגט מרצונו אף דנכתב במודע' שהוא אניס כיון דעדים לא העידו שהוא אנוס רק מה דאומר דה א אנוס בוודאי לענין זה מועיל ביטול המודעא ואין בזה ספק

וגם דברי ה"ה בפ"ו מהלכות גירושין ה' י"ט הכי מתפרשים במה שכתב אחר שפלפל בענין ביטול המודעות והסכים לדעת הרמב"ם ז"ל. סיים וכתב ודע שאין דברים הללו אמורים אלא במי שאינו אנוס. אבל האנוס נתבאר דין זה בגט המעושה סוף פ"ב. דבריו מתפרשים דהיינו בידעינן שהוא אנוס. אבל היכא דרק ע"פ דיבורו ידעינן שהוא אנוס. ובעת הגירושין גירש מרצונו בוודאי מועיל תקנות הרמב"ם והרשב"א ז"ל ומטעמים שכתבנו לעיל. וגם התוס' ב"ב דף מ' כתבו בפשיטות כל היכא דלא ידעינן באונסי' מועיל ביטול מודעא

ועיין בתשובת דברי ריבות סי' ר"ע שיצא להקל הרבה בעובדא בארץ אפריקא באחד שישב בבית האסורי' וידע שיכריחו אותו ליתן גט ומסר מודעא על הגט ועל כל המודעות ועל פיסול עידי מודעא אתם עדים כי לא אוכל לסבול היסורים והמכות שפצעוני ואני מוכרח לגרש ועדים ח"מ כותבים הכרנו באונסו ונכתוב שלא יבטל המודעא עד שיהא נקרע והאריך שם הרבה להקל. ותורף דבריו כי בתיקון ביטל מודעא שנתקן ע"י הרמב"ם והרא"ש והרשב"א בפיסול עידי מודעא מועיל על הכל דהולכין אחרי דברי האחרונים ואף דעידי מודעא הכירו באונסו. מ"מ הרי פסלם וליכא עדות לפנינו כשרים להעיד שהי' אנוס ואף אם נאמינם שהי' א נס יש לנו לומר דבעת שהלך לכתוב הגט נסתלק ממנו האונס ואף ששמרו אותו בעת הליכות גט אנשי משמר מבית הסוהר. סמך הרב ז"ל על מה שהעידו לפניו כי לא בשביל נתינות הגט הי' משמרים אותו. רק בשביל חוב אחד שהי' עליו ע"ש. שיצא להקל הרבה. והביא תשובת רבינו אפרים ז"ל שאם עידי מודעא אינם עידי הגט. הגט כשר והמודעא בטלה. דיש לנו לקיים דברי שתיהן דמתחלה הי' אנוס ואח"כ סר ממנו האונס והגט כשר. אף בלי ביטול מודעא. וכ"ש ע"י ביטול מודעא. וע"ש שכתב שיש לצדד להתיר אשה זו. ולא יחרוך רמי' צידו שעבר על דברי חכמים ע"ש. והרב המבי"ט בתשובה סי' מ"א הביא כל דברי התשובה ההוא וחולק עליו. ותורף דבריו כל היכא דידעינן בוודאי שהי' אנוס וכמו בנידון דידי' שהעידו עדים שהכירו באונסו. ומשמעות. דקאי עדות העדים על מה שאמר שלא יוכל לסבול היסורים והמכות בוודאי אינו מועיל שום ביטול מודעה ופסולי עדים עד דידעינן בבירור שנסתלק ממנו האונס. וכ"ז דלא ידעינן בבירור שנסתלק ממנו האונס הרי עומד בחזקתו הראשונה שהוא אנוס והביא גם דברי ה"ה שהזכרנו למעלה. וגם דברי הריב"ש בתשובה. דכל אלו התיקונים מועיל היינו היכא דלא ידעינן שהוא אנוס אף דנאמן לומר שהוא אנוס בגט מ"מ כל היכא דביטל המודעא יש לנו לומר שסר ממנו האונס ומועיל הביטול אבל היכא דידעינן בוודאי שהי' אנוס אינו מועיל הביטול עד דידעינן בודאי שנסתלק ממנו האונס

ובאמת הוא מחלוקת קדומה הובא בתשובת מהרי"ק סי' ס"ג. אי ידעינן בוודאי שהוא אנוס ואח"כ ביטל מודעא דיש אומרים דמועיל ביטול המודעא ויש אומרים דאינו מועיל ביטול מודעא. כיון דידעינן מעיקרא שהי' אנוס הרי הוא בחזקתו עד שנסתלק ממנו האונס והביא שיצא הדבר בהיתר מרוב חכמי אשכנז. ומהרי"ק בעצמו חוכך להחמיר כל שידעינן בוודאי שהוא אנוס עומד בחזקתו הראשונה עד שיתברר לנו שנשתנה הענין ממה שהי' או שתשש כח האונס במקצת אין לנו לבדות מלבו שהי' אנוס אחר. והביאו ב"י בקצרה סי' קל"ד. וגם בתשובת רבינו בצלאל סי' ט"ו החמיר בזה הרבה כל היכא דידעינן שהוא אנוס אינו מועיל הביטול מודעא עד דידעינן בוודאי. שסר ממנו האונס מכל וכל ע"ש שהאריך הרבה

אמנם כל זה היכא דידעינן בוודאי שהוא אנוס. אבל היכא דלא ידעינן שהוא אנוס רק ע"פ דיבורו אף דנאמן לומר שהוא אנוס מ"מ מועיל ביטול מודעא דתלינן שסר ממנו האונס. וכמו שנתבאר לעיל. מכל דברי הפוסקים בזה ואין בזה ספק

ובהכי א"ש דברי התוס' ב"ב שעמדתי בחבורי ח"ש בקונטרס מודעא ואונס שכתבו אי ידעינן באונסי' ל"מ ביטול ולא גמר ומבטל. ומיהו אי לא ידעינן באונסו ומבטל מודעא מדעתו מהני ביטול. וכתבתי להקשות דממנ"פ אי סברי דביטול מודעא הוא ראי' שסר האונס א"כ אף דידעינן באונסי' תועיל הביטול דמ"מ הביטול ראי' שסר ממנו האונס ואי לא סברי הכי מדוע מהני ביטול מודעא בלא ידעינן באונסו הא ע"י המודעא ידעינן שהי' אונס. וא"ל דהתוס' נחתי בשיטת רבינו יונה ושאר פוסקים דסוברים דהא דקאמר הש"ס אי דגיטא ומתנה גילוי מילתא בעלמא הוא היינו אף דלא אנוס מהני מדין ביטל גט. ואין הטעם משום דאנוס ז"א דמוכח מדברי התוס' שם דנחתי בשיטת רשב"ם ע"ש. ולהאי חילוקא שנתבאר בתשובת מבי"ט ז"ל דהיכא דידעינן באונסי' לא תלינן שסר האונס עד דידעינן בוודאי שסר ממנו האונס אבל היכא דלא ידעינן באונסי' תלינן ע"י ביטול מודעא שסר ממנו האונס א"ש דברי התוס' ב"ב הנ"ל ופשוט

ועתה נבוא לנידון שלפנינו וכפי הג"ע שהועתק אצלי מהרב ומ"צ דק"ק ברעזא. והנה מה שנכתב במודעא שהוא אנוס והעדים לא העידו ע"ז כבר נתבאר מכל הפוסקים דלענין זה מהני ביטול מודעא ולית בה ספיקא

ונידון מה שנעשה ע"י קאמפארמוש כבר הסכים בתשובת מבי"ט דכל הנעשה ע"י קאמפראמוש לא הוי אנוס כיון דהאשה הי' ציית מתחלה לסוף ואח"ז נעשה ע"י בוררים בזבל"א לגמור ולפשר ביניהם ונגמר ונעשה ע"י בוררים מדעת שניהם. ואם ח"ו באנו לחוש לזה לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה. דרוב הגיטין נעשה עי"ז ע"פ זבל"א. ונגמר הדבר בריצוי שני הצדדים ובפרט בנידון דידן שאח"כ הי' הפשר ע"י אבי האשה בעצמה. כי התרעם על בורר שלו. שלא עשה עמו ביושר. והתפשר אח"כ עם אבי האשה בעצמה. א"כ הרי נתרצה בל"ש על הפשרה ובפרט שקודם הגירושין התרה אבי האשה את הבעל. אולי לא נתרצה בפשרה. ובחר יותר בפשרה. א"כ לא הי' אנוס כלל. ובפרט אחרי הכרעת הרמ"א בסי' קל"ד דאונסי' דנפשי' לא מבטל גיטא זולת אם הי' המודעא מקודם וכיון שביטל המודעא נשאר אונסי' דנפשי' לחוד ולא מבטל גיטא. אמנם באמת אין אנו צריכין לכל זה כיון דלא הי' אנוס כלל

ועוד נראה דאף אם ניחוש קצת מה שהי' בתחלה הבוררים על קאמפראמוס לאנוס קצת. מ"מ כיון שהמודעא הי' מקודם שהודיע לו הפשרנים אופן