תשובות מהרי"ם פ

ומיירי המשנה שכבר נצרפו בכבשן א"כ לא סתרי משניות אהדדי. וכ"ת דאכתי סתרי משנה זו דסתם כראב"צ ממשנה דעדיות דסתם כת"ק דראב"צ אף דקתני מחלוקת ראב"צ אכתי חשיב לי' סתמא וכדמוכח בריש ביצה דקאמר הש"ס גבי שבת סתם לן תנא כר"ש. אף דאיכא שם פלוגתא דר"י פליג וכדכתבו התוס' בשבת ובריש ביצה בזה יש לנו לומר כיון דהשני דינים הם לחומרא יש לנו לומר דהאי תנא ספוקי מספקא לי' ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא. הגם דללישנא קמא דסתרי משניות אהדדי יש לנו תירוץ מה דמתרץ הש"ס בדוכתי טובא מעיקרא הי' סבר רבי כן ואח"ז חזר בו ומשנה לא זזה ממקומה: מ"מ זה התירוץ דמספקא לי' לרבי עדיף טפי לשנוי ואזיל הכא והכא לחומרא. משא"כ התי' משנה לא זזה ממקומה הוצרך הש"ס לתרץ היכא דליכא לשנוי בע"א וללישנא בתרא השני משניות דסתרי אהדדי אזיל הכא והכא לחומרא ולכן משום זה פסקו הרי"ף והרמב"ם כלישנא בתרא. ובפרט לפמ"ש לעיל אין נפקותא לדינא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא בפירושא דמתניתן: ומשום זה אתי' פסקי הרמב"ם ג"כ שפיר אף דפסק כסתם מתניתן דאין פותחין את הנר דהיינו כראב"צ. מ"מ פסק בפ"ח מה' מו"מ כת"ק דראב"צ כסתמא דמשניות ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא כנ"ל ברור א"ד ידידו דו"ש באהבה יעקב מאיר פאדווא: סימן מ שלום לאה' ידידי הרב המאה"ג הח"ו בחדרי תורה אי"א המפורסם מה' יצחק אלחנן ני' הרב דק"ק ברעזא זה נוסח השאלה

עובדא הוה באיש אחד מסעלץ ושמו ר' יהודה בר' יצחק כ"ץ שנשא אשה מקאברין ושמה פעסיל בת ר' אלי' וזה ערך שבע שנים אשר אין מיתדר בין זוב הנ"ל מחמת שהי' למוהר"י הנ"ל חולי שגעון רח"ל קודם הנשואין שלהם ואחרי זה הקרה לו חולי הנ"ל אחר הנשואין ג"כ ונשתפה ע"י השתדלות הרבה רפואות. והמעות של זוג הנ"ל הי' נמצא ת"י שליש אחד ע"י שני שט"ש כנהוג. ואת"ז כשראה הבעל שלא יכול לכוף אותה לדור עמה נתרצה הבעל לגרשה. ובנידון המעות קיבל עליו לעשות פשר עפ"י זבל"א וזבל"א ושליש מכריע כפי המבואר בקאמפראמוס שת"י אשה הנ"ל ומבואר בו שסומכים על הפשרנים רק לריחוק. ונגמר הפשר ע"י הסכם מבורר שלו ג"כ שחתם ע"ז בח"י שאשה הנ"ל מחוייבת ליתן לבעלה שמנה מאות זהו'. אך בעלה מחויב להחזיר לה מהחפצים שנשאר ת"י בערך תשעים ז"ה. כשקויים כנ"ל מחויב ליתן לאשתו ג"פ כדת. ומי שלא יקיים כנ"ל יתן השליש סך המושלש מעובר למקיים והודיעו הפשרנים ע"י שליח לר"י הנ"ל אופני הפשר איך נגמר. והשיב בכתב שמוכן לקיים הפשר. רק באופן שיביא השליש סך המושלש לברעזא ושתבא אשתו לברעזי לקבל הג"פ כדת ובאו האשה והשליש עם המעות לברעזי והודיעו לר"י הנ"ל שיבוא ג"כ ולהביא החפצים הנ"ל ובא לברעזי ביום ד' י"ז אייר ולא רצה ליתן החפצים. וטען נגד הפשר בענין החפצים הנ"ל ואמר שהבורר שלו הבטיחו שלא יצטרך ליתן החפצים ולא רצה לגרשה. ונמשך הדבר עד שהתפשר בעצמו ביום הטעם אבי האשה הנ"ל שימחול לו החפצים הנ"ל וגם רצה שישליש השתנה מאות וה' הנ"ל ביד שליש א' מסעלץ שהי' בפה עד אחר הגט. וכן הושלש ת"י השליש ההוא ומחמת שהי' נחשד אצלינו שאולי מסר מודעה. לכן קודם שהתחלנו לסדר הגט התרה אותו אבי האש' הנ"ל והאש' הנ"ל לפנינו בעלי הורא' שבא' רצונו שיהא פשר בפנינו על כל הענין הן במיתדר שלהם והן בנידון המעות אזי הרשות בידו ויומחל לו הקנס מקאמפר אמוש. והשיב מענה שאינו רצונו רק כפי שהתפשר בעצמו. וגם הושלש וועקסיל בח"י לקיים על נזשש מ"מ וגם נשבע בנק"ח שלא עשה שום מ"מ ולא תנאי ולא שום פסול על הגט. ואחר זה ישבנו לסדר הגט ונתן לה הג"פ בהכשר לפנינו ב"ת ועד שלא קיבל המעות בא לפה איש א' מסעלץ והגיד לנו שהמגרש מסר מודעא על הגט בסעלץ בפני ב' עדים לפני בואו לפה ביום ג' ט"ז אייר והובא לפנינו העתק ממסירת מודע' כפי שמבואר בהעתק מענ"ד ע"כ לשון השאלה הבא לפני: וזה אשר השבתי

מכתבו קבלתי בנידון השאלה אשר עשה איש הבליעל מודעה על הגט. ומעכת"ה יצא בכחא דהתירה כאשר מצווה עלינו להציל בנות ישראל אל מאנשי בליעל. באמת גם דעתי נוטה פשוט דהגט כשר בלי פקפוק כלל והוא דבוודאי מה שאנחנו נוהגין לבטל המודעות וכפי המורעת וכפי שסדרו רבותינו הקדושים הרמב"ם והראש והרשב"א ז"ל כא, כפי שיטתו ז"ל וכפי דעתו הרחבה אשר זה מועיל יותר לבטל כל המודעות. שוב אין מקום כלל לדבר מזה. וחלילה עוד להרהר אחריהם אשר עמלו ויגעו לגדור גדר בפני עולי עושה. ולא יהי' ח"ו בנות ישראל כהפקר

אמנם לכאורה כל התיקונים והמודעות שתיקנו. היינו בגט המעושה כדין רק אם מכל מקים מסר מודעה אגיטא. גיטא בטיל ולזה בעינן ג"כ ליבטל ג"כ המודעה וכמבואר בערכין. ובזה תקנו רבותינו סדר לבטל המודעת כ"א לפי דעתו הרחבה. אך היכא דבא לפנינו ומגרש מרצונו. ואח"כ בא לפנינו מודעא ונכתב שם דהוא אנוס. הגם דעדים אין מכירין מאונסו רק ניכתב במודעא שאמר זר לפני עדים שהוא אנוס לכאורה לא הי' מועיל ביטול מודעא. כיון דאמרינן ב"ב דף מ' ע"ב אי דגיטא כו' גילוי מילתא בעלמא הוא. ושיטת רשב"ם דנאמן לומר בוודאי דאנוס הוא. א"כ כיון דע"י מודעא נאמן לומר דאנוס הוא א"כ שוב לא הי' מועיל הביטל מודעא. ונהי דמבטל המודעא. והמודעא בטל. מכל מקום האונס נשאר. ונאמן לומר דאניס הוא. ושוב הגט פסול. דהוי כמו גט מעושה שלא כדין

אך ז"א דהא בוודאי אף לדעת הרשב"ם מועיל ביטל מודעה בגט וכמבואר בפי' רשב"ם בדף מ' ע"א ד"ה וא"צ לומר כתבו וכו' והיינו דכתבינן ביטל מודעא כו' דמעתה לא תועיל המודעא וכו'. הרי הרשב"ם בעצמו סובר דמהני ביטל מודעה. וכבר נתקשה בזה המרח"ש בקונטרס מודעא ואונס ובס' קצות החושין בסי' ר"ה כתב באמת לדעת הרשב"ם אינו מועיל ביטל מודעא רק בגט מעושה כדין ובזה מועיל ביטל מודעא: וכבר השגתי עליו בספרי מקמ"ח ח"ש בקונטרס מודעא ואונס. דבמח"כ נעלם ממנו לשון הרשב"ם במקומו דמבואר בהדיא דמועיל ביטל מודעא וכתבתי שם שני טעמים על זה חדא דיש לומר דע"י ביטול מודעה יש לנו לומר שסר ממנו האונס כיון דלא ידעינן האונס רק ע"י המודעא יש לנו לומר שבעת ביטל מודעא סר ממנו האונס וכמדומה דלזה נתכווין בתשובת הרשב"א שהביא בב"י סי' ר"ה מחודש ט' ע"ש בלשונו. ועוד כתבתי טעם אחר. דהא לשיטת רשב"ם כמו שביאר הריב"ש בתשובה סי' רל"ב דיש אונס דאם לא הי' מוסר מודעא לא הי' בכח אונס זה לבטל הגט רק בצירוף המודעא הקודמת והיינו אונסי' דנפשי' דכנוי' על שיטת רשב"ם בסוגיא דמתנה טמירתא ולפי"ז י"ל דלהכי מועיל ביטל מודעא שם דבאמת יש לומר דיש לו אונסי' דנפשי' רק מ"מ פריך שפיר גילוי