תשובות מהרי"ם עט

כלי אמנם לענין איסורא החמירו רבנן משתגמר מלאכתו הוי כלי גם לר"י כנ"ל להטעים דבריו

אמנם לפי זה לא ידעתי מה פעל דהא קשיות אביי דמקשה למאי חזי שייך ג"כ אם נימא דמדרבנן הוי כלי. ואפשר לדחוק בזה גם מה שהראה מקום בשבת קכ"ד. דפליגי ג"כ אביי ור' יוסף אי ילפינן איסורא מטומאה. המעיין שם יראה דאדרבה דרב יוסף סובר ג"כ סברת אביי דאינו דומה איסור לטומאה. דאביי מתרץ שם דברי ר' יוסף בזה. וגם נראה דהענין דשם אינו ענין לנידן דידן. והנלע"ד לתרץ פסק הרמב"ם דהנה באמת ראיתי ביש"ש על ביצה כתב להוכיח דהלכה כר"מ כיון דסתם משנה זו אתי' כר"מ. אמנם באמת דבריו תמוהים. כאשר ראיתי בס' צל"ח בשם גדול אחד שתמה עליו בזה דהא סתם משנה דפ"ד דכלים כר"י משיצרפן בכבשן. ומאי חזית דאזיל בתר סתמא זו ולא בתר סתמא דכלים. אמנם עוד ראיתי דבר תמוה ביש"ש שכתב וז"ל אכן הרי"ף והרמב"ם ורוב המחברים פסקו כהך משנה וכן נראה עיקר כי מה שמסקינן בלישנא קמא כר"מ אינו יחידאי. דהא לא פליג עליו אלא ר"י. וא"כ הלכה כר"מ דסתם משנה אתי' כוותי'. וללישנא בתרא דמוקי כר"א ב"צ ג"כ אינו יחידאי דהא ת"ק דפליג עליו סבר אפילו בלא פתיחות נר עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד. דהאיך מתרץ בזה דברי הרמב"ם דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפט"ו מה' כלים כר"י. וגם מ"ש דללישנא בתרא ג"כ אינו יחידאי. דהא ת"ק דפליג עלי' סובר אפילו בלא פתיתות נר הוי מנא ומכ"ש בפתיחות נר הוא תמוה. חדא דלפי"ז מוכרחים לומר דת"ק פליג על ר"מ ור"י דלר"מ עכ"פ פתיחות נר בעינן. א"כ יהי' ת"ק דעת שלישי וזה בוודאי לא שמענו. ועוד דלפי"ז יהי' ג"כ פסקי הרמב"ם סתרי אהדדי דפסק בפט"ו מה' כלים כר"י ופסק בפ"ח מה' משכב ומושב כת"ק דראב"צ. א"כ יהי' תרתי דסתרי אהדדי. דלר"י אפילו פתיחת נר אינו מועיל ודוקא כשיצרפו בכבשן ולת"ק לא מבעי דלא בעינן צירוף בכבשן דאפילו פתיחות כלי לא בעינן. ועוד כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק כת"ק דראב"צ הו"ל לפסוק אפילו בלא פתיחות נר אסור ביו"ט. ובדברי הש"ס יש לדחוק אף דקאמר הש"ס מאן תנא דראב"צ הוא משמע דלת"ק הוי כלי בלא פתיחה. יש לומר דכוונת הש"ס דבוודאי אין לדמות הך מילתא דאין פותחין את הנר להך דאלפס. הגם דת"ק סובר דשם הוי כלי בלא פתיחה היינו משום דראוי למילתא משא"כ הכא בנר בלא פתיחה לא חזי' כלל. אלא מה דקאמר הש"ס ראב"צ היא היינו משום דעכ"פ מראב"צ מוכח דעכ"פ חקיקה משווי' לי' מנא דהא סובר דטהורת באוהל המת אלמא דלאו מנא הוא ואעפ"כ חקיקה משווי' לי' מנא. ומת"ק לא שמעינן כן צריכין לפי' רש"י. והמעיין בלשון רש"י יראה דכיון לזה דפרישית

אמנם דברי היש"ש נראה דהבין דלת"ק אפילו בלא פתיחה הוי מנא ופליג על ר"מ ור"י הוא דבר תמוה אצלי אמנם הנלע"ד ברור לפרש סוגי' הש"ס לשיטות הרמב"ם ז"ל דהנה היש"ש כתב על דברי הרמב"ם בפ"ד מה' יו"ט שכתב לפרש הך דאין פותחין את הנר שכתב וז"ל כלים שהם מחוברין בתחלת עשייתן כגון ב' נרות או ב' כוסות אין פותחין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי וכך פי' בפי' המשנה. אבל סוגי' דשמעתתא לא מחוורתא לפי' עכ"ל. אמנם נלע"ד דפי' הרמב"ם מוכרח מאוד וברור בפי' הסוגיא. דהנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ"ב מעדיות מ"ה כתב לפרש הך משנה שהביא הש"ס דביצה הנ"ל וז"ל ולפסין אירוניות מחבתות עושין אותן מזדווגות וכשנשלם בשולם חולקין אותם באמצע ונעשין שתי מחבתות כמו שעושין בכוסות הזכוכית וקודם חלוקן סבר ר' יהושע בן מתיא שהן מתטמאות במשא הזב ר"ל כשנשא אותן הזב ונידנד אותן. ואינן מתטמאות באוהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו לפי שנאמר וכו' ובשביל אלה העיקרים אמרנו באלו הלפסין קודם חלוקן כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאין מטמאו' באוהל המת ומתטמאות במשא הזב אמר ר' אליעזר בר' צדוק שהן ג"כ אינם מתטמאות במשא מצד אחר וזה כי אעפ"י שלא נחוש לאויר בהיסט הזב מ"מ נצרך שיהי' כלי שנגמרה מלאכתו. וזה לא נגמרה מלאכתו הואיל ונשאר בו שום דבר לעשות אחר הבישול והוא לחלק אותן ואין הלכה כראב"צ כו' ע"ש. והנה לפי' הרמב"ם ז"ל בהך דאין פותחין וכו' עולה סוגיות הש"ס יפה יפה דהש"ס הוכיח דהמשנה אתי' כראב"צ דלדידי' כל זמן שלא נחתכו לא הוי כלי ולכן אינו מטמא במשא הזב. ומשום זה איכא איסורא ביו"ט דנגמר המלאכה ביו"ט. משא"כ לת"ק דסובר דמטמא במשא הזב דסובר דכבר נגמרה מלאכתן משעת בישולן. וכיון דכבר נגמר הכלי שוב אין איסור לחתוך לשנים ביו"ט. ולהך לישנא דמוקי כראב"צ מוקי המתניתן באמת שכבר נצרפו בכבשן ולא מחוסר בישולו רק נחסר החתיכה לשנים והוא דומה ממש לאלפסין וכו'. ולפי' רש"י צריכין לדחוק בזה הרבה מה דמוקי הש"ס כראב"צ כאשר כתבתי למעלה. ולפי' הרמב"ם הסוגי' פשוטה מאוד וללישנא קמא דהש"ס דמוקי כר"מ ולא כר"י מפרש המשנה דאין פותחין דמיירי שעדיין לא נצרפו בכבשן. ולכן הוכיח מזה דאתי' כר"מ דווקא דלר"י לא הוי עדיין כלי כיון שלא נצרפו בכבשן נמצא דלפי"ז אין נפקא מיני' בין לישנא קמא ללישנא בתרא. אלא בפרושא דמתניתן דלישנא קמא מפרש המשנה דמיירי שעדיין לא נצרפו בכבשן ומשום זה הוכיח דאתי' כר"מ ולא כר"י דלר"י עדיין לא נגמרה מלאכתו. וליכא איסורא בי"ט כיון דעדיין לא נגמרה הכלי. וללישנא בתרא מוקי המשנה דמיירי שכבר נצרפו בכבשן ולא מחוסר אלא חתיכה לשנים. ומשום זה הכריח דהמשנה אתיא כראב"צ דסובר דטהורת במשא הזב כיון דמחוסר חתיכה לא הוי כלי ולכן איכא איסורא ביו"ט דגומר הכלי משא"כ לת"ק ליכא איסורא ביו"ט כיון דכבר נצרפו בכבשן ומה דמחוסר חתיכה לא הי חסרון דמשום זה סובר דמטמא במשא הזב דמקרי כלי. ולפי"ז ליכא איסורא ביו"ט. זה פי' הסוגיא לשיטות הרמב"ם ז"ל

ועתה איישב פסקי הרמב"ם ז"ל בזה דלא יהי' הפסקי' סותרים אהדדי. דהנה ידוע מחלוקת הראשוני' הובא בפ"ק דע"ג ובכמה דוכתי היכא דאיכא דאמרי בש"ס דקצת ראשונים סוברים כל איכא דאמרי בש"ס הוא טפל ללשון ראשון וקימ"ל כלשון ראשון וקצת ראשונים סברי דהוי ספקא ובשל תורה הלך אחרי המחמיר ובשל סופרים אזלינן לקולא והר"ן ז"ל בפ"ק דע"ג הביא בשם הרשב"א שכתב בשם רב אלפס ומקצת גאונים דבשל תורה הלך אחרי המחמיר. בשל סופרים הלך אחר האחרון ע"ש. והנה הגם דהביאו בשם ר' אלפס דפסק בשל תור' הלך אחר המחמיר מצאנו לרב אלפס ז"ל בשבת פרק כירה גבי מלח אינו כתבלין דפסק כא"ד להקל בשל תורה. והטעם מבואר שם בר"ן דיש לנו למפסק כלישנא בתרא כיון דקם לי' ר' נחמן כוותיהו וכן מבאר שם בתוס' ורא"ש דמה"ט יש לנו למפסק כלשנא בתרא הרי היכא דאיכא טעמא למיפסק כלישנא בתרא פסקינן כלשנא בתרא והכא וודאי נראה דיש לנו למיפסק כלישנא בתרא דללישנא קמא דמוקי המתניתין כר"מ ולא כר"י א"כ סתרי סתמא דמשנה אהדדי כיון דסתם רבי במשנה דאין פותחין את הנר ביו"ט היינו כר"מ והאיך סתם בפרק ד' דכלים כר"י עד שיצרפו בכבשן ולכן מוטב לנו למפסק כלישנא בתרא