תשובות מהרי"ם עח

אמנם כאשר ראיתי שכבודו שוקד על דלתותי אמרתי מוכרח אני להשיבו מפני רוב אהבתינו מאז ועתה

הנה בנידון כתיבות שם טאבא כתבתי לכבודו שדעתי נוטה להסכמת בעל טיב גיטין לכתוב טאבא באלף וכן עשיתי הלכה למעשה כי לפי המורגל בקריאתינו נוטה הקריאה לקמץ כמו שם גאלדא אמנם כבודו הרמה גילה דעתו במכתב השני שכתב טויבא בוי"ו ויו"ד וחרד על זה לא ידעתי מה החרדה הזאת הלא ס' טיב גיטין לפניו ושם בעצמו מסיק היכא דכתב שם כמקדם דהיינו טויבא כשר בדיעבד רק לענין לכתחלה קיימינן והנה הרב ז"ל לא ביאר טעמו בזה כאשר כתב שבתשובה האריך ולא זכינו לתשובתו בזה ונראה טעמו מה דמכשיר בדיעבד הגם דהקריאה הוא בקמץ וקמץ מושך אחריו אלף מ"מ כשר בדיעבד כיון דידוע דשם טאבא נמשך ממלת יונה וראינו בכל ספרי תנ"ך הנדפסים בלשון טייטש נדפס טויב גם רגילין לכתוב כן בשטרות וחתימות וכיון דהונח שם זה מתחלה בוי"ו ויו"ד אף עתה שנשתנה הקריאה באלף מ"מ הכל יודעים ששם זה הונח מתחלה לכתוב בוי"ו ויו"ד אף שעתה נשתנה באלף מ"מ אין חשש לעז בזה ויש לדמות זה לשם הירש דאנו כותבים הירש כמו שקורין הירש אף דקריאתינו בעי"ן והי' הראוי לכתוב הערש בעי"ן ובאמת הי' דבר זה קשה בעיני עד שמצאתי בס' טיב גיטין באות נו"ן שכותב טעם לזה וז"ל באות ה' הנה במדינתינו כל קריאות הירש קורין הה"א בסגול וא"כ הי ראוי לכתוב הערש בעי"ן ובזמנם הי' נראה שהי' דוחקים הה"א בחיריק וכן עוד היום במדינת ליטא מדגישין החיריק ושפיר כותבין היו"ד אבל במדינתינו אין מי יקרא החיריק בדגשות וכן לחיה בעצמה שעל שמה מכנים לצבי קורין במדינתינו הערש בעי"ן ובריבוי קורין הערשין וא"כ מהראוי הי' לכתוב הערש בעי"ן אך לפי ששם המצוי הרבה וטובא איכא מגדולי הדור שאף במדינתינו ובזמנינו הם חותמין הירש ביו"ד ואחריהם כל אדם ימשך בקסת לתומו באגרת ובשטרות לא אחד בהם שיכתוב בעי"ן אפילו ההמונים הא קמן דעיקר הנחת השם ביו"ד רק מחמת שיגרא דלישנא משתנה בפי המדבר לסגול לכן אין כאן חשש לעז כלל כיון שהרואה בגט כתוב ביו"ד אם יבוא לקרותו יקראנו בסגול כאשר רגילים לבטא בשפתים שם זה ולכן אפילו אם הוא איש שאינו יודע לחתום כלל אין להקפיד, ע"ש בטעמו ולכן מטעם זה הכשיר כאן בדיעבד עכ"פ כיון דידוע דהוא משם יונה ובספרי תנ"ך הנדפסים מפורסם להניח התיבה בוי"ו ויו"ד וכן רגילים לחתום א"כ הנחת שם זה מתחלה בוי"ו ויו"ד אף עתה שנשתנה הקריאה וראוי לכתוב טאבא מ"מ הכל יודעים דשם זה הוא כנ"ל בטעמו

ובנידן שם גינעשא אשר לפי הברתינו במדנה זו בשין ימנית וכתבו הגט בסמך אם כשר בדיעבד בזה מנעתי עצמי להשיב בזה כי הוא ענין חמור מאוד ומה לו להכניס עצמי בזה כי בוודאי נראה שהגט פסול בדיעבד דיש שינוי גדול במבטא בין סמ"ך לשי"ן ימנית ואף שהס' גט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק ל' כתב בשמות שנהגו לכתוב בסמ"ך וכתבו בשי"ן וכתב דיש צדדים להחמיר ומ"מ דעתי נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק עכ"ל וכן ראיתי תשובה אחת נדפס מהגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל מבראד בספר אחד באשה ששמה סערקא בסמ"ך וכן חותמת עצמה וכתב בשין דיש להכשיר בדיעבד וסמך עצמו על דברי הג"פ הנ"ל אמנם דחילוק גדול יש היכא דכתב שי"ן במקום סמ"ך דיש לומר דהוא שי"ן שמאלית ואינו שינוי במבטא משא"כ להיפוך דכתב סמ"ך במקום שי"ן דבוודאי הוא שינוי גדול במבטא וכמדומה לי שגם כבודו העיר בזה במכתב הראשון ששלח לי וכעת המכתב הזה אין בידי הנחתיו בספר ושכחתי אי' א"כ בוודאי נראה דפסול בדיעבד

אמנם היכא שהוא עיגון גדול ואם לא נכשיר גט זה תשב עיגונא כל ימי' ומצינו לחז"ל שחששו על תקנות עגונות אפשר לצדד קצת להכשיר אמנם ח"ו איני כותב דרך הלכה למעשה כי הוא ענין חמור בלתי אם יסכימו לוה כמה מגדולי הדור הנה הב"ש באות א' גבי שם אושעי' כתב באותיות המתחלפים כשר בעת הדחק אפילו ניכר במבטא כן הביא בשם ס' שמות ועכצ"ל דלא תקשה לפי זה מהא דגיטין פרק התקבל גבי ההיא דהוי קרי' לה נפאתה אזיל סהדי כתוב תפאתה דקאמר שם הש"ס דהגט חספא בעלמא הוא אף דהם מאותיות דטלנת שהם ממוצא אחד וידוע דאותיות שהם ממוצא אחד מתחלפים לפעמים ועכצ"ל לסברא זו שהביא הב"ש ז"ל דסובר כמו שכתב המבי"ט בתשובה הובא בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ק"ל דשם הי' ידוע שהי' אשה אחת ששמה תפאתה אבל היכא דהשם אחד הוא וידוע דליכא שני שמות רק במדינה אחת קורין שם זה בסמ"ך ומדינה אחרת קורין שם זה בשי"ן וידוע דליכא בזה ב' שמות רק מתחלף השם בשינוי המבטא ממדינה למדינה כל היכא דהוי מאותיות המתחלפים כשר בשעת הדחק ולא הוי שינוי שם גמור וכן הביא בס' גט פשוט באות קכ"ט מתשובת מהריב"ל שדקדק מדברי מהרי"א בת"ה מדפסל גט שנכתב גרשון וידוע שהי שמו גרשום דלא הוה גט כיון דנמצאו בתורה שני שמות אלו הוי שינוי השם גמור משמע דאלו לא נמצא בתורה שני שמות אלו לא הי' שינוי השם אף שנרגש במבטא כיון שמתחלפים לפעמים אף שאינם ממוצא אחד ממש רק הם מסייעים זה לזה בעזר הנחירים כידוע למדקדקים ועוד יש היתר לזה כיון דהשינוי תלוי במבטא שם המדינה והכל יודעים שהוא שם אחד רק השינוי תלוי במבטא וכמו שכתבו כמה תשובת האחרונים ז"ל לפרש דברי המרדכי בפרק המגרש בענין בוריש ואנו קוראין באיירש ובתשובת מהרח"ש ז"ל ובכמה תשובות תלו עצמם יסוד בזה היכא דהשינוי הוא רק מחמת קריאות שם המבטא במדינות לא הוי שינוי שם גמור והכל יודעים שהוא שם אחד רק הדבר תלוי במבטא אמנם קשה מאוד להקל בזה כאשר כתבתי למעלה אם לא בהסכם כמה מגדולי הדור והוא מקום עיגון גדול ולא כתבתי דבר זה להלכה כאשר כתבתי בפתיחות דברינו

נידן מה שהעיר מע"ל בביצה ל"ב שפסק הרמב"ם כסתמא דמתניתין אין פותחין את הנר ופסק נמי כר"י עד שיצרפו בכבשן והוא תרתי דסתרי אהדדי לפי ס סוגי' הש"ס וכת"ר תי' קשיא זו דלכאורה קשה בהא דקאמר הש"ס א"ל אביי ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ וכו' וקשה דאין זה סוגית הש"ס כלל דבשלמא אם הי' אביי מקשה ממאי דילמא ע"כ לא אמר ר"י וכו' הוי שפיר אבל אביי מקשה ע"כ לא קאמר ר"מ. א"כ מתניתן אמאן תרמי'. ואין זה דרך הש"ס ע"כ נ"ל דאביי ורבא לשיטתייהו אזלי לעיל פ"ק דף ז' ע"א מאן תנא מן השלל של בצים טהור אמר ר"י דלא כר"י וכו' א"ל אביי ממאי וכו' הנה ר"י ס"ל דילפינן איסור מטומאה ואביי ס"ל דלא ילפינן איסור מטומאה. והשתא הכי פריך אביי לר"י לסברתך דמדמה איסור לטומאה לעיל והכא ולפיכך אמרת דמתניתן דאין פותחין אתי' דווקא כר"מ א"כ ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ וכו'. וא"כ מתניתן אמאן תרמי'. אלא מזה מוכח דלא ילפינן איסור מטומאה. ואתי' מתניתן כדברי הכל

דבריו צריכין תבלין דהא דשייך לחלק בין איסור לטומאה היינו במידי דרבנן דאפושי טומאה לא מפשינן ובאיסור מחמירין אבל לא במידי דאורייתא וצ"ל דכוונתו דיש לנו לומר הגם דר"י סובר עד שיצרף בכבשן היינו מדאורייתא לא הוי כלי אלא עד שיצרפו בכבשן. מ"מ מדרבנן מקרי כלי משנגמרה מלאכתו. רק, דרבנן לא החמירו בטומאה. ור"מ סובר דמדאורייתא מקרי