תשובות מהרי"ם עז

ונשבע שלא ידור עמה חל הנדר ולענ"ד דהנה לכאורה יש תימא יותר דמוכח בהדיא בגמרא דנדר חל ע"י כעס. דאמרינן בש"ס דנדרים דף ט' על שמעון הצדיק מימיו לא אכל אשם נזיר טמא אנא אחד וכו' כדמפרש שם בש"ס שראה נזירות שלו לש"ש. ומפרש שם בש"ס מ"ש אשם נזיר טמא דלא אכל דאתי על חטא כל אשמות לא ליכול דעל חטא אתי' א"ל ר' יונה ה"ט כשהם תוהין נוזרין וכשהם מטמאים ורבין עליהם ימי נזירות מתחרטין בהם ונמצאו מביאין חולין לעזרה ופי' רש"י כשהן תוהין מתפחדין כמו ופחדת לילה ויומם ומתרגמינן ותהית כשהם כועסים נודרין שאינם נודרין לש"ש אלא לשם כעס מנזרין עצמם. הרי מוכח בהדיא דהנזירות ע"י כעס חייל. דהש"ס לא קאמר הטעם אלא דאח"כ מתחרטין ולכן חשש לחולין בעזרה ואף זה כתבו דלא ממש חולין בעזרה אלא כעין חולין בעזרה. א"כ מוכח בהדיא דנדר ע"י כעס חייל. הן אמת דהר"ן והרא"ש לא פירשו כפי' רש"י ז"ל. והיינו דפירשו כשהן תוהין היינו שמתחרטין על עוונותיהם ומהרהרין תשובה בלבם א"כ אין ענין כלל לכעס. אמנם לענ"ד פי' רש"י ז"ל מוכת בהדיא בירושלמי וז"ל הירושלמי סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפדה הם נודרים מכיון שנודרים מתוך הקפדה סופו לתהות מכיון שהוא תוהא נעשה קרבנתו כשוחט חולין בעזרה הרי בהדיא כפי' רש"י דנודרים מתוך כעס לכן נראה לענ"ד בזה דנדרים שאני מענינים אחרים. ובנדרים גילה רחמנא בהדיא דדרך כעס הוי נדר וכוונתי למה דאיתא בנדרים דף ך"ב ע"א מימרא דשמואל אעפ"י שמקיימו נקרא רשע אמר רבי אבהו מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהי' בך חטא ויליף חדלה כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז ומשמע התם דגז"ש גמורה הוא. וע"ש בפירוש הרא"ש אע"פ דהאי חדלה כתיב באינו נודר מ"מ כיון דכתיב גבי נדר חדלה ילפינן ג"ש. וע"כ הא דנקרא רשע בנודר איירי וכיון דילפינן ג"ש מחדלה דכתיב גבי רשעים שם רשעים חדלו רוגז. הרי גילה לנו התורה דאף ע"י כעס הוי נדר כמו שם דכתיב רשעים חדלו רוגז היינו כעס וזה נ"ל ברור לענ"ד

הגם דהאי קרא כתיב גבי נדרים ה"ה בשבועות דכל מילי ילפינן מהדדי כמו ידות דלא כתיב בשבועות בהדיא אלא ילפינן מנזירות ונדרים. וכן נדרי שגגות ילפינן משבועות דגילה רחמנא האדם בשבועה פרט לאנוס. וכמבואר בדברי הראשונים ז"ל

ולפי זה לק"מ קושית הת"ח. דבכל דוכתא אינו מועיל דיבור ע"י כעס לבד בנדרים ושבועות וכמש"ל דגלי קרא דע"י כעס מועיל וממילא מיושב גם מהא דמביא הת"ח מהא דבאפי נשבעתי והדרני בי אף שדחיות מע"ל שפיר הוא. מ"מ נראה דלא נעלם מזה מבעל ת"ח. וכוונתו נראה הגם דאצל הקב"ה לא שייך ח"ו כעס ושינוי רצון ח"ו מ"מ כיון דהתורה דברה בדרך לשון ב"א וכדמצינו בכמה מקומות דדברה התורה לשבר האוזן. וכמו ברוח אפך נערמו מים וכמו בכל דוכתא. וכיון דהתורה דברה כן בלשון אף מוכח דגם אצל ב"א מועיל נדר ע"י כעס ולפמ"ש א"ש הכל. ודו"ק הטיב

יצא לנו דדין של הרמ"א ז"ל יש לו יסוד גדול ושפיר נוכל לצרף היתר זה באיתתא דא אמנם לענ"ד בלא"ה יש היתר בזה כי נראה אף אם נימא מה שאדם מדבר ע"י כעס שפיר מועיל. מ"מ נראה מה דהשליח כעס היינו שלא רצו ליתן לו ממון כפי מה שחפץ א"כ מה שאמר בזה הלשון האלט אייך גאר טוט אייך וויא איר ווילט מיט דעם גט איך וויל שון גאר נישט. כל הדיבור הזה הי' לזרו העוסקים בהגט שיתנו לו כפי מה שחפץ. וזה דמיא לנדרי זריזין שהתירו בר"פ ארבעה נדרים כיצד הי' מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והוא אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל. שניהם רוצים בשלשה דנרים. ומותרים מאליהם בלי שום היתר חכם. וכתבו הראשונים ז"ל ואע"ג דכל דברים שבלב אינם דברים. ואם יאמר הנודר כך הי' בלבי כשנדרתי לא אזלינן בתר מחשבתו. היכא דמוכח מילתא כהכא שכן מדרך כל מוכרים ולוקחים לעשות כן אזלינן בתר דברים שבלב. וה"נ אנן סהדי אם הי' נותנן לו כמו שחפץ לא הי' מבטל שליחותו ודיבור זה מה שמדבר הוא כדי לזרזם להוסיף לו מעות. ואם נתרצה אח"כ בנתינות המעות בוודאי לא ביטל שליחותו מקדם ואזלינן בזה בתר מחשבתו. ואף שבש"ע יו"ד סי' רל"ב מבואר בשם רבינו ירוחם ז"ל דאין למידין מדין נדרי זריזין למקום אחר. מ"מ נראה דהיינו ממש דומה לנדרי זריזין. וגם הוא לסניף לשאר היתרים

ועוד נראה לי לצדד להקל בזה כי עיקר יסודו של מעכת"ה להסתפק היינו ע"פ סברת הפוסקים דגילוי דעת קודם הגעת הגט ליד השליח מילתא הוא. הגם דכן דעת הרבה פוסקים וכן נראה דעת הט"ז בא"ע סי' קמ"א והביאו הב"ש שם ס"ק צ"ח. מ"מ נראה דלא כ"ע מודים לזה. ומדברי התשב"ץ שהביא הב"י בסי' קל"ד גבי מה שאמר אני מגרש בכח. נראה דפליג על זה הסברא ע"ש הטיב בדברי תשובתו וגם קשה לי לכאורה על סברת מהרח"ש ז"ל דגילוי דעתא קודם אמרינן מה שעשה אח"כ על דעת הראשונה הוא עושה ולכאורה יש לדמות סברא זו להא דאיתא בזבחים דף מ"א ע"ב גבי פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ ר"מ אומר פיגול וחייבים עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר ומפרש הש"ס טעמא דר"מ משום שנתן הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה וקסבר ר"מ כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר משום דלא אמרינן על דעת הראשונה הוא עושה וקיימ"ל כחכמים נגד ר"מ א"כ לכאורה סתירה לסברת מהרח"ש ז"ל אך יש לדחות דשם כיון דעושה באיסור לא אמרינן על דעת הראשונה הוא עושה אך יש לפקפק בזה דגם זה איסורא הוא לבטל גיטא ויש לעיין בפרט זה הרבה אך אינו נצרך כ"כ לענינינו

יצא לנו דיש הרבה צדדים להקל חדא אף אם ביטל השליחות בפירוש נראה הסברא דמועיל אם שוב נתרצה בשליחותו וכמו שהארכנו לעיל וחדא משום דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא וגם מה שאדם אומר דרך כעס אינו מועיל וגם הדיבור הי' כדי לזרז את העוסקים בגט ודברים שבלב בכה"ג הוי דברים ומזה נראה לענ"ד דיש להקל במקום עיגון אם יסכים עוד גדול אחד בצירוף מעכת"ה: ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא סימן לט ב' ט' למב"י תר"ג שלום לאהובי ידיד ה' וי"ל הרב המאוה"ג החו"ב בכל חדרי תורה המפו' מוה' אלחנן נ"י הרב דק"ק באריסוב

מכתבו הגיעני כפעם בפעם לא חשתי להשיבו כי הטרדות רבו למאוד ולידע אינש בנפשו גם לדעתי הי' טעם בדבר מה שעכבתי תשובתי בזה כאשר אגוד למע"ל לא כאשר חשב מע"ל ח"ו עלי דברים הנוגעים לכבודי ח"ו לא בי הוא.