תשובות מהרי"ם עו

לקבלה וקבלי את גיטך דפריך התם הש"ס מהא לא חזרה שליחות אצל הבעל דאפי' מטיא גיטא לידה לא מגרשה דשאני התם דהבעל לא עשה אותה שליח להולכה אלא עד דמטית להתם ובבעל תלי' מילתא וכיון דהבעל ביטל בפירוש שליחות להולכה שלו כאשר יגיע להתם מה מקום לומר דמשהגיע הגט לידה מגורשת

ובלא"ה לא זכיתי להבין קשיות הט"ז כלל כי אף לפי דרכו שמפרש דברי הרמב"ם ז"ל דהרמב"ם מפרש לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו שלא ניתוק השליחות של הבעל כלל דהא לא קיבל דברי'. והקשה ע"ז מס"פ המביא תנינא הנ"ל וכמו שזכרנו. ואינו מובן לי כלל מה שייך לומר שם דלא קיבל דבריו להיות שליח לקבלה דהכל בבעל תלי' מילתא כיון דהבעל לא עשה אותה שליח להולכה וביטל שם שליחות להולכה בשלמא בההיא דהרמב"ם ז"ל דהאשה בעצמה בלי ידיעו' הבעל עשהו שליח לקבלה אמרינן דהשליח לא קיבל דברי' ונשאר שליח להולכה אבל היכא דהבעל בעצמו לא עשה אותה שליח להולכה כי מטית להתם מה מקום לזה וצ"ע על הט"ז ז"ל

ולפי"ז יצא לנו מזה דבוודאי לדעת הרמב"ם מוכח בהדיא דגילוי דעתא בשליח לאו מילתא הוא רק לדעת הט"ז דסובר אפילו מטי' גיטא לידה לא מיגרש מוכח דסובר דגילוי דעתא בשליחות מילתא הוא וכיון דדעת הרמב"ם ז"ל הוקבע להלכה בש"ע סי' קמ"א והאחרונים ז"ל לא דברו כלל מזה וסתמו כוותי' הכי נקטינן להלכה

והאמת אגיד כי לפענ"ד הי' נרא' אף אם ביטל השליחו' שלו בפירוש בלי ידיעת הבעל אם נתרצה שוב בשליחות הולכה שלו. יכול להיות עוד שליח להולכה כל זמן שלא ביטלו הבעל אף אם הוא בעצמו ביטל השליחות. למה לא יוכל אם נתרצה עוד בשליחות שלו דעדיין נשאר כח הבעל בתקפו שעשהו שליח ומה הוי שביטל השליחות שלו בלי ידיעות הבעל אם נתרצה הרי הוא שליח כמעיקרא. כיון דחזינן דהבעל עשהו מתחלה שליח הרי הוא נתרצה בשליחות הולכה שלו. והאמת אגיד כי חפשתי בראשונים ולא מצאתי שידברו בזה רק בסדר הגט הנדפס איתא בסדר גט שלישי אות ך"ו ישאל אותו עוד אם הוא לעצמו לא ביטל השליחות בין בפני הבעל בין שלא בפניו ויאמר לא עכ"ל. והנה אם בפניו ביטל שליחות שלו יש מקים להקפיד כי מסתמא גם הבעל ביטל שליחות שלו אבל שלא בפניו אם ביטל השליחות אין טעם ברור מה פסול יש בזה. ובאמת מסדר הגט אין לעמוד על דעתו. אי גם בדיעבד הקפיד דמצינו כמה חומרות בסדר הגט מה דבדיעבד אין קפידה בזה כלל. וראיתי במשנה למלך פ"ו מה' גירושין הלכה י"ו שנסתפק אם שליח ראשון מבטל שליח שני אי מועיל. מי אמרינן נהי דיש לו כח למנות שליח מ"מ כולהו מכח בעל קא אתי ואין לו כח לבטל השליח דומיא היכא דמת שליח ראשון דמתגרשת ע"י שליח שני כדאיתא בפרק כל הגט דף ך"ט. א"ד שאני מת מהיכא דביטל השליחות בפירוש וסיים דין זה בספק ומביא תשובת מהר"ם פאדווא בסדר הגט שכתב משביעין השליח שאם נעשה השליח שלא יבטלנו. וסיים דעדיין הדבר צריך תלמוד. והיינו מסדר הגט אין ראי דכמה חומרות איתא בסדר הגט מה דאינו מעכב בדיעבד. ובאמת בדין של המשנה למלך הסברא פשוטה נראה דלא מצי לבטל השליח. כיון דמכח הבעל קאתי. וכמו כן דין זה נראה ג"כ כיון דעדיין נשאר כח הבעל אף אם ביטל השליח בעצמו שליחתו. כיון דעדיין נשאר כח הבעל יכול להיות שליח כשירצה

ובינותי בספרי האחרונים וראיתי בס' בית מאיר עמד על סדר הגט מהר"י מרגליות וחקר הרבה אם ביטל השליחות בפירוש אם יכול לחזור משליחתו. והביא ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל והט"ז שהבאנו לעיל. וע"ש מה שהאריך ומשמעות דעתו נוטה שיכול לקבל השליחות עוד אף אם בטלו בפירוש כיון דעדיין נשאר כח הבעל. וכתב דלדעתו אינו יכול לחזור כלל משליחתו דהוי דבר האבוד. ומצאתי ג"כ להרב בעל גט מקושר ז"ל בסדר הגט שהאריך ג"כ בזה וסיים דלדעתו הדבר ברור אף אם ביטל השליחות בפירוש יכול לחזור ולהיות שליח כ"ז שלא ביטלו הבעל בפירוש אלא שסיים שקשה לו להכריע בדינים אלו לחומר הנושא ובאמת גם אנכי מיראי הוראה חלילה להקל בדינים אלו אך היכא שהוא מקום עיגון גדול ויש בזה סניפים להתיר וכמו שיתבאר אפשר לצדד ולהקל

הנה כבודו העיר עוד מה שיש להקל בזה מדברי הרמ"א בעה"ב שאמר לפועל בפני שנים לך מעמדי פטור הפועל בלי מחילה וי"א שאם אמר לו דרך כעס שאינו פטור הרי לדיעה זו כל מה שאדם עושה דרך כעס אינו כלום ואף שאין לדברים כאלה בזמנינו כח בפועל מ"מ נוכל לקחת מזה ראי' כי גם בנ"ד אין דברי השליח כלום. אלא שכבודו חשש לדעת התיח בר"פ ג"פ ובסוף פ' חלק שדחה לגמרי דיעה זו. הגם מי יכריע בין הרים גדולי' אלו. אמנם לא כאשר חשב כבודו שקושיית הת"ח עצומה מאוד. כי לענ"ד יש ליישב ג"כ דיעות הפוסקים אלו כי הנה מה שהקשה מהא דחגיגה דף יו"ד ר"י אומר היתר נדרים יש להם על מה שיסמכו שנאמר אשר נשבעתי באפי וחזרתי הרי בהדיא אף שנשבע באפו בעי התרה. ובזה יפה כתב מע"ל דאצל הקב"ה לא שייך לומר בן דבאדם אמרינן כעסו אנסי' ולא אצל הקב"ה חלילה ופשוט הוא. אמנם יותר הקשיות שהקשה בעל ת"ח אשר חשב כבודו שבשביל זה נדחה דיעה זו לגמרי. ולענ"ד יש לדחותן דמה שהקשה מההיא דפ' ג"פ דקאמר שם אתרי דכהני הוי ומקפדי טובא ומגרשי נשייהו. מוכח דגירושין שאדם עושה בכעסו מהני ולא אמרינן דאין דעתו מיושבת עליו בעת כעסו. בזה כבר כתבתי בחידושי דלא קשה מידי וז"ל בחידושי ולענ"ד נראה בזה דבוודאי דיבור בעלמא אמרינן דעביד לומר דיבור דרך כעס ואינו מכוון שיהי' בלב שלם. אבל מעשה לא תלינן דעביד דרך כעס. ובאמת בשו"ע שם לא נזכר רק מענין מחילה ופשיטא בגט בוודאי מועיל אפילו דרך כעס. עוד נלע"ד דלא קשה מידי ניהו דנימא דהגט אינו מועיל להכשיר מ"מ ריח הגט הוא לפוסלו מכהונה דהא דאדם עושה בכעסו תלינן כמו דאינו שפוי בדעתו ובשוטה גופא היכא דסמי' בידן הגט פסול ופוסל לכהונה עיין בא"ע סי' קכ"א סעיף ב' ועיין ב"ש סק"ג מה שהביא דברי הב"י במה שמחלק בזה בדעת הרמב"ם. וגם בלא"ה לדעת הרבה אמוראי בריש כל הגט אף היכא דהגט בטל מדאורייתא כמו שלא לשמה מ"מ ריח הגט הוא לפסלו מכהונה ואפשר לכוין בזה לשון הרשב"ם ד"ה ומגרשי נשייהו וכו' כדכתיב ואשה גרושה מאשה לא יקחו עכ"ל והוא תמו' למה כתב זאת הרשב"ם אטו עד האידנא לא ידעינן דגרושה אסורה לכהונה אלא די"ל דכוונת הרשב"ם דס"ל דמה שעושה דרך כעס אינו גט מעלייא אבל מ"מ ריח הגט הוא לפוסלו מכהונה. והיינו דהביא רשב"ם הך קרא ואשה גרושה מאישה לא יקחו דמזה דרשינן גיטין פ"ב וביבמות דאפילו ריח הגט פוסל לכהונה ודו"ק

ואם נימא דמה שאדם עושה דרך כעס הוי כמו אנוס בדבר א"כ יש לדמות להיכא דכופו על הגט שלא כדין דהוי ריח הגט לפוסלה מכהונה כמבואר בגיטין פרק המגרש ובחזקת הבתים דגט מעושה שלא כדין ע"י ישראל פסול ופוסל לכהונה ומה שהקשה הת"ח עוד על דיעה זו מהא דאיתא בש"ע יו"ד סוף סימן רל"ד שכתב שם האשה שבקשה מבעלה שלא יתייחד עמה ובעלה כעס