תשובות מהרי"ם עה

סימן לח ה' י"ט למב"י תר"ג שלום לאהו' ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם מ' משה יוסף נ"י רב ור"מ דק"ק מאהלוב

מכתב ידו הגיעני קודם חג העבר ומרוב טרדות העתים לא יכולתי להשיבו. גם כעת טרדות רבות סבבוני בל אוכל השמט. אך מפני כבודו הרמה פניתי מעט לעיין בדבריו ולהשיב בתקנות עגונות. אשר שקדו חז"ל על תקנות ב"י

על דבר השאלה שבא לפניו בנידון שליח שהביא גט ממרחקים. ובבואו רצה השליח אצל האשה סך מעות בעד הוצאות וש"ד. וכמה אנשים צווחו עליו. בתוך כך כעסי השליח ולקח הגט והרשאה והשליך על השולחן. ואמר בזה"ל האלט אייך גאר מאכט אייך וואש איר ווילט מיט דעם גט איך וויל שון גאר ניט ויצא מהבית. ויש מקום עיגון בדבר. ועלה ע"ד רומע"ל להסתפק אם יש בזה ביטול לשון השליחות ושוב אינו יכול לחזור ולהיות ועיקר יסודו של מעת"ה להסתפק. כיון דקיימ"ל כאביי דגלוי דעתי' בגיטא לאו מילתא הוא ולפי מה שכתב הב"ח ז"ל בסי' קל"ד טעמא דמילתא דג"ד בגיטא לאו מילתא הוא משום דלבתר כתיבות הגט ונתינה ליד שליח מקרי מעשה ואין כח באומדנא וג"ד לבטל כח המעשה כתיבות הגט והנתינה ליד שליח. ואע"ג דכתבו התוס' בריש פרק השולח דכ"ז שלא הגיע הגט ליד האשה לא מקרי מעשה מ"מ נגד ג"ד דאמרינן לאו מילתא חשיב כמו מעשה קצת. ולא אתי כח ג"ד לבטל המעשה. אבל היכא דגילה דעתו קודם כתיבת הגט אמרינן דמילתא הוא. וכעין זה כתב בקונטרס מהרח"ש ז"ל בדיני המודעות דהיכא דהג"ד בא לבטל מעשה שכבר עשה אז לאו מילתא הוא אבל היכא דהג"ד בא לבטל מה שעתיד לעשות אזי מילתא הוא משום דאית לן למימר דמה דעושה מעשה אח"כ עושה אדעתי' מה שג"ד מתחלה. ולפי"ז צידד מע"ל לומר דזה הסברא דג"ד לאו מילתא הוא שייך דווקא גבי בעל דעושה מעשה כתיבת הגט והנתינה ליד השליח. אבל השליח דאינו עושה מעשה רק שלקח הגט מיד הבעל ונתרצה ליתנו לאשתו לא דמי כלל למעשה דבעל שהוא מעשה רב כתיבתו ונתינתו ליד השליח וכיון דלא דמי מעשה זו למעשה דבעל. אין בידינו לומר בלי ראי' דג"ד לאו מילתא. ולפי"ז צידד מע"ל בעובדא דידי' להחמיר דהוי עכ"פ ג"ד ונהי דלא ביטל השליחות בפירוש מ"מ ג"ד הי'. ואפשר דבשליח אמרינן דג"ד מילתא הוא. ושוב פשט מע"ל ספיקו מהא דגיטין פרק התקבל דף ס"ב באשה שעשאה שליח להובאה. ובא השליח להבעל ואמר אשתך עשאני שליח לקבלה והוא אמר הילך כמה שאמרה אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת משום דמימר אמר דעקר שליח לשליחותו לגמרי. ואמר לקבלה הוינא להולכה לא הוינא. והרי שם לא ביטל השליחות בפירוש אלא דאנן אמרינן דרוצה להיות שליח לקבלה כי סבור הי' שהבעל יכול לעשות שליח לקבלה ואית לן למימר דמ"מ לא בטל שליחותו אם אי אפשר בקבלה יהי' בהולכה דהרי לא ביטל בפירוש שליחות הולכה שלו ואדרבה מתחלה נתרצה להיות שליח להלכה. אעפ"כ אמרינן כיון דגילה בדעתו שרוצה להיות שלית לקבלה אמרינן דביטל שליחות הולכה שלו ועקר לשליחתו. וזה לא הוי רק כמו גילוי דעת דהא לא ביטל השליחות בפירוש. ומזה נשמע דבשליח ג"ד מילתא הוא והאריך מע"ל בזה: תשובה

לפענ"ד משם אין ראי' כלל דשם אנו דנין על תחילת שליחותו אם נעשה שליח להולכה או לא ורצה הש"ס למפשט דאדיבורה דידי' סמוך מדאמר ר"נ יכול אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דאדיבורא דידי' קאסמיך דאי אדיבורה דידה קאסמיך מכי מטי גיטא לידה מיהא תגרש וע"ז דחה הש"ס דשאני התם דעקר שליח לשליחותי' דאמר שליח לקבלה הוינא שליח להולכה לא הוינא וכיון דהשליח גילה בדעתו בתחלת שליחותו דרצונו דווקא בשליחות לקבלה. נהי דלא בטלה בפירוש שליחות הולכה דידי'. מ"מ כיון דגילה בדעתו בתחילת שליחותו דרצונו דוקא בקבלה גם הבעל סמך על דברי השליח ולא עשאהו כלל שליח להולכה כיון דחזי' הבעל דרצונו דווקא בשליחות לקבלה גם הבעל לא עשהו שליח להולכה. ולעולם בעלמא אדיבורה דידה קאסמיך ושאני הכא כיון דעקר השליח שליחתו ורצונו דווקא בשליח לקבלה גם הבעל לא עשהו לשליח להולכה אבל בנידון מה דנסתפק מע"ל אם כבר נעשה שליח להולכה ואח"ז גילה בדעתו דאין רצונו להיות שליח להולכה יכול להיות דגילוי דעת לאו מילתא ולא ביטל עדיין לשליחתו. וזה נכון

ויש לי להביא ראי' ברורה לזה הסברה מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גירושין הי"ג וז"ל הבעל ששלח גט לאשתו בא השליח ליתנה לה ולא נטלתו אלא אמר בפני עדים יהי' גט זה פקדון אצלך או שאמרה לו הרי את שליח לקבלה, ה"ז מגורשת מספק עד שיגיע גט לידה. ומשיגיע הגט לידה תיגרש וודאי. והוא נובע מסוגי' דריש התקבל גבי לא חזרה שליחות אצל הבעל ע"ש ולענין מה שכתב הרמב"ם משהגיע גט לידה מגורשת כתב ה"ה שפשוט הוא. וכן העתיק בש"ע א"ע סי' קמ"א והט"ז ז"ל בא"ע שם כתב דיש לו תימה רבה על דין זה מה מועיל מה שיגיע הגט לידה כיון שכבר נתבטל השליחות של שליח הבעל במה שניתק משליחותו בשעה שקיבל עליו להיות שליח האשה לקבלה. דהא א"א להיות בפעם אחת שלוחו ושלוחה. א"ו דחזר משליחות הבעל כמ"ש רש"י בהדיא. וא"כ ממי תתגרש בהגעת הגט לידה אח"כ כיון שאינ' מקבלת לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו. וזה דומה ממש למ"ש בסי' ק"מ סעיף ח' בעשאתו שליח להבאה ואמר שהוא שליח לקבלה דאמרינן עקרי' שליחתו לגמרי ולא מהני אפילו הגיע הגט לידה. וה"נ ממש הוי כן כיון דלפי דעתו עקר שליחותי' דבעל ונתבטל השליחות כמ"ש רש"י בהדיא. ודחק ליישב דהרמב"ם מפרש דמ"ש בגמרא לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו שלא ניתק השליחות של הבעל כלל דהוא לא קיבל דברים דלא כפי' רש"י ומסיים בקושיא דהא איתא ס"פ שני דכל שלא חזרה שליחות אצל הבעל אפילו מטי' גיטא לידה אינו מגורשת. ע"ש דף ד"ד ע"ש הטיב. ולפמ"ש דברי הרמב"ם ז"ל על נכון. נהי דקיבל דברים להיות שליח לקבלה מ"מ לא בטל לגמרי השליחות אלא הוי כמו רק ג"ד בגיטא ולאו מילתא הוא. ועדיין יכול להיות שליח להולכה אם רוצה ושאני התם בסי' ק"מ כיון דבתחלת שליחותו גילה לבעל שרצונו דווקא להיות שליח לקבלה הגם דלא בטל בפירוש שליחות הולכה של האשה. מ"מ שליח להולכה בבעל תלי' מילתא והבעל לא עשהו שליח להולכה כיון דגילה בדעתו שרצונו דווקא בשליח לקבלה משא"כ ההיא דלא חזרה שליחות הבעל כיון שכבר נעשה שליח הבעל אלא שאח"כ עשתו האשה שליח לקבלה אמרינן דג"ד לאו מילתא הוא ועדיין לא חזר משליחות הולכה שלו וכי מטי' גיטה לידה תגרש. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הט"ז על הרמב"ם מהא דס"פ המביא תנינא דקאמר התם דכי אמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטי' התם הוי שליח