תשובות מהרי"ם עב

על דאומרת גרשתני דדייקא ומנסבא דלא תוכל להעיז דזה אינו כיון דהבעל יהי' מודה שנכתב הגט ומסר לשליח רק שנכתב שלא לשמה בוודאי תוכל להחזיק דיבורה שתאמר שהגט נכתב לשמה ולא שייך בזה העזה כיון דהבעל אומר דהגירושין אמת: וכמבואר ברמב"ם פ' י' מה' גירושין היכא דהבעל מסייע לדברי האשה שוב אינה נאמנת דיכולה להעיזה. וה"נ כיון דהבעל יהי' מודה בעיקר הגירושין שוב תוכל להעיז וזה ברור

והנה לא אמנע מלהודיעהו מה שיש לי' תמי' גדולה בסוגיא דכתובות שהבאתי דאמאי פריך שם והא אמר רב המנונא. והא מרא דאוקימתא שם בכתובות הוא רבא ורבא פליג בהדיא על רב המנונא וכמבואר בסוף נדרים שהבאתי לעיל. והרא"ש ז"ל בסוף נדרים נסתפק אם רבא פליג באמת על רב המנונא או דחוי' הוא דקא מדחי ואם נימא דרבא פליג על ר"ה וכמו דמסיק הרא"ש ז"ל וכמו דמשמע פשטות הסוגיא בוודאי צע"ג מסוגיא דכתובות שהבאתי. והנה מצאתי בתוס' יבמו' קי"ו העתיקו הסוגיא דנדרים הנ"ל רבה בשם רבא. ובהגהות מהר"י ברלין הרגיש שם דבנוסחאות שלפנינו איתא רבא והי' נראה דהתוס' דהכריחו דע"כ רבה גרסינן מסוגיא דכתובות שהבאתי. אך נוסחאות כל הקדמונים בסוף הסוגיא דנדרים הוא רבא וצע"ג כעת. שוב ראיתי בתוס' זבחים דף ט' ע"ב ד"ה איתבי' רב משרשי' לרבא ע"ש בתי' השני. יש ליישב קצת תמי' זו ע"ש הטיב ודו"ק הטיב

ולאשר כתבתי סברא חדשה ומילתא חדתא הוא לי דאליבא דהלכתא גם בגט סמכינן על אשה דייקא ומנסבא אמנם נלע"ד דבר זה מוכרח בשיטות הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים. דהרמב"ם כתב בפ' יוד מה' גירושין ה"ב בא הבעל ועירער ואמר לא גרשתי מעולם וגט שהובא לך מזוייף הוא יתקיים בחותמיו ואם. לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר והובא בש"ע סי' קמ"א סעיף י"ג ומזה משמע דהיכא דהבעל טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא. וכמש"כ הב"ש בסי' קמ"א קמ"ב ופליג על הש"ך שהשיג על תשובת ר' אביגדור ז"ל דהיכא דבע"ד טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא והש"ך ז"ל השיג עליו. והב"ש השיג על הש"ך דנעלמו ממנו דברי הרמב"ם הנ"ל והפוסקים דהביאו דבריו להלכה דמוכח מדבריהם דמדאורייתא צריך קיום היכא דבע"ד טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא. וכבר נתקשו בזה כל האחרונים. דהא בש"ס ריש גיטין קאמר הטעם דלהכי המנוהו לשליח דמדאורייתא א"צ קיים דדבר תורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן דמי משמע היכא דמדאורייתא בעי קיום לא הי' מהימן השליח והא לדעת הרמב"ם והראשונים הנ"ל מדאורייתא צריך קיום היכא דבע"ד טוען מזוייף ואעפ"כ סמכינן על נאמנות השליח. ובספר פני יהושע בגיטין כתב ליישב דאחר דקאמר הש"ס שליח מידק דייק מועיל גם אי מדאורייתא צריך קיום כמו בעדות מיתה הוא דוחק כמו שכתב בעצמו דמשמע מדברי הגמרא דסמך ג"כ על הא דד"ת א"צ קיום דאם הי' צריך קיום מדאורייתא לא הי' סמכינן על הני סברות. וכן כתב בתומים סי מ"ו דמשמע בהדיא מדברי הש"ס דעיקר סמכינן על הא דד"ת א"צ קיום והנה באמת בסוגיא דריש גיטין גופא לא הי' קשה מידי על הרמב"ם דיכולני לפרש דבאמת אי אתי בעל ומערער אין מועיל אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ כלום כיון דמדאורייתא צריך קיום ואמירת השליח אינו מועיל אלא היכא דלא אתי בעל ומערער. והא דקאמר הש"ס האי קולא חומרא הוא דאי מצרכת לי' תרי לת אתי בעל ומערער חד אי אתי בעל ופסיל לי'. היינו דזה גופא קושיית הש"ס כיון דאי אתי בעל ומערער צריך קיום מדאורייתא ולא מועיל אמירת בפ"נ ובפ"נ נגד מדאורייתא. וע"ז משני הש"ס כיון דאמר מר בפני כמה ניתנים לו וכו' מעיקרא מידק דייק ולא אתי לאורעי נפשי' היינו דמסתמא ידקדק השליח הטיב כי ירא לנפשי' ושוב לא חיישינן דאתי בעל ומערער. אבל באמת אי אתי הבעל ומערער אינו מועיל אמירת בפ"נ ובפ"נ כיון דמדאורייתא צריך קיום כך הי' יכולים לפרש הסוגיא דריש גיטין לדעת הרמב"ם וסייעתו. אך עיקר התמי' על הרמב"ם מהך סוגיא דלקמן דף וא"ו ע"ב ואי עבדת אהני דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בי' ופסקה הרמב"ם ז"ל גופא בפ"י מה' גירושין. ולפי"ז. יקשה אמאי לא משגיחינן בי' כיון דמדאורייתא צריך קיום וכן בספ"י העמיד עיקר התמי' שתמה על הרמב"ם מהך סוגיא דקאמר דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בי' משמע דמסוגיא דריש גיטין לא קשה דיש לפרש כמ"ש. שוב ראיתי בש"ך בשם הר' אביגדור ז"ל דאי בע"ד טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא וכתב הש"ך דמה שפי' הר' אביגדור דהך דריש פ"ק דגיטין היינו משום דהשתא ליכא הכחשה לא נהירא דהא איתא להדי' בדף וא"ו ע"ב דאפילו אי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בי'. וכן הוא עוד בש"ס בסוף פ"ב דגיטין דף כ"ג עכ"ל וע"ש עוד. ולפמ"ש נתיישב לי הטיב שיטת הרמב"ם ז"ל והפוסקים ההולכים בשיטתו. דהא דהוצרך הש"ס להך סברא דמה"ת א"צ קיום ולכן נאמן השליח ולא קאמר הש"ס דסמכינן על אשה דייקא ומנסבא והי' מועיל אפי' בדאורייתא כמו דמועיל בעדות מיתה היינו משום דסוגיא דשם קאי לרבא ורבא גופא לא ס"ל הך חזקה דאין אשה מעיזה א"כ לא שייך דייקא ומנסבא דלעולם תוכל להחזיק דיבורה ולכן הוצרך הש"ס להך סברא דד"ת א"צ קיום ומיירי שלא בפניו. ובאמת אי אתי בעל ומערער לא הי' מועיל אמירתו כיון דמה"ת צריך קיום והא דמבואר לקמן דף וא"ו ודף ד"ג דאפילו אתי בעל ומערער לא משגיחינן היינו אליבא דהלכתא דקימ"ל כרב המנונא דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה א"כ גירושין דמי למיתה כיון דאינה יכולה מכחשתו היכא דליכא דמסייע לה וכדמדמה הש"ס בהדיא בכתובת שהבאתי לעיל א"כ סמכינן על הך סברא דדייקא ומנסבא ממש כמו בעדות מיתה ולכן מועיל אפי' אתי בעל ומערער לא משגיחינן אף דמדאורייתא צריך קיום סמכינן על הא דאשה דייקא ומניסבא ומועיל כמו בעדות מיתה. והא דמועיל אמירת בפ"נ ובפ"נ שלא בפניו דיכולה להעיז היינו דכיון שלא בפניו מה"ת א"צ קיום ומועיל נאמנות השליח. וממנ"פ מועיל שלא בפניו מטעם דמדאורייתא א"צ קיום שסמכינן על אמירת השליח. והיכא דאתי בעל ומערער דמדאורייתא צריך קיום מועיל מכח דייקא ומנסבא כיון דאינה יכולה להעיז בפניו כמו בעדות מיתה. ודו"ק הטיב והוא כפתור ופרח לענ"ד בישוב שיטות הרמב"ם והפוסקים ההולכים בשיטתם

והנה לפי מה שכתבתי דאליבא דהלכתא אמרינן בגט דייקא ומנסבא מיושב קושית ה"ה על שיטת הראב"ד דהאיך מועיל אמירתה בפ"נ ובפ"נ. כיון דבלא אמירתה אינה יכולה להנשא. והיא נוגעת בדבר. ולפי"ז לא קשה דסמכינן על אשה דייקא ומנסבא כמו דהיא נאמנת לומר מת בעלי אף דהיא נוגעת בדבר אף דיש לפקפק בדבר דהא לשיטת הראב"ד ז"ל הך דינא הוא דינא דמשנתינו דאשה נאמנת להביא גיטה ובלבד שתאמר בפ"נ ובפ"נ. ולפי מה שכתבתי הטעם דהיא נאמנת ולא אמרינן דהיא נוגעת בדבר משום דסמכינן על אשה דייקא ומנסבא וזה אליבא דהלכתא דפסקינן כר"ה א"כ תקשה על המשנה למאן דלית לי' דר"ה האיך הבין המשנה דמאן דפליג על הך חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה לא אמרינן דייקא ומנסבא א"כ תקשה ממתניתין