תשובות מהרי"ם עא

ע"כ מועיל אמירת בפ"נ ובפ"נ. והנה הריב"ש ז"ל שם רוצה לייחס סברא זו גם לרש"י ע"ש בלשונו והי' נראה להביא ראי' לדבריו דאם נימא כן לא תקשה מה שהקשיתי לעיל על פי' רש"י בהא דעבד מביא גיטו. דשפיר הוצרך רש"י לפרש כן ומבואר הוא למבין. ולשיטות הראב"ד ז"ל יהי' ראיות בעל נוב"י כחומה דבלא אמירה דיד' אינו מועיל כלום הגט אף בלא עירעור ותקיים בחתומיו ואמירה דידה הוא דמועיל דא"צ להתקיים בחותמיו והא היא נוגעת בדבר אלא וודאי דנוגע כשר לעדות אשה. אח"ז ראיתי בה"ה פ"ז מה' גירושין הקשה זאת על שיטות הראב"ד וז"ל דאם איתא דהי' צריך לקיים הגט בחותמיו האיך תהי' היא נאמנות לומר בפ"נ ובפ"נ וכוונתו דהיא נוגעת בדבר. הרי דה"ה הקשה זאת על הראב"ד ז"ל ולשיטות הרמב"ם ורוב הפוסקים ניחא וכמשכ"ל. דהיא אינה נוגעת בדבר א"כ הרי חזינן בהדיא דשיטות ה"ה דנוגע פסול לעדות אשה. ותמהני על הנוב"י האיך הי' ממנו בהעלם דברי ה"ה

אמנם לשיטות הראב"ד מוכרחים לומר דנוגע כשר לעדות אשה. ומה שהביא ראי' הנוב"י מהא דחמש נשי' נאמנות להעיד בחו"ל אף דלא מצי לקלקלה מ"מ הא נגיעה היא דבוודאי בצרה רצה להפרידה מבעלה בשביל להרבות אהבתה אינו יודע אם זה מקרי נוגע בעדות שוב ראיתי בתשובת רעק"א סי' רכ"ב האריך הרבה בענין טעם חמש נשים דאינם נאמנות אם עיקר הטעם דרוצים לנקום נקם או דחששו בטובת עצמן. והוכיח דעיקר הטעם משום דרוצים לנקום נקם. דאי תימא דעיקר הטעם משום דחששו לטובת עצמן. א"כ אמאי נאמנות בחו"ל נהי דאינה יכולה לקלקלה. מ"מ חששו לטובת עצמן להפרידה מבעלה וע"ש עוד מ"ש בזה ויצא לנו דדברי התוס' וה"ה מפורשים בהדיא דנוגע פסול לעדות אשה וכל ראיות הבעל נוב"י במח"כ בטלים לשיטות רוב הפוסקי' וכמו שבארנו זולת לדעת הראב"ד. יהי' מוכרח דסובר דנגיעה כשר לעדות אשה

אמנם יש לי דרך חדתא בענינים אלו אשר גם לדעת הראב"ד לא יהי' מוכרח דין זה. דהנה מה שהחליט הנבו"י דבגט לא שייך דייקא ומנסבא דמשום זה הוכיח דנגיעה כשר בעדות אשה. מדהיא נאמנת להביא גט ולומר בפ"נ ובפ"נ דבשלמא במיתה דהיא נאמנת לומר מת בעלי דסמכינן על אשה דייקא ומנסבא. אבל בגט אשה לא שייך דייקא ומנסבא. דהא לא אמרינן טעם זה בגיטין אלא משום עיגונא אקילו בה רבנן ולא קאמר הטעם משום דייקא ומנסבא. אלא ע"כ דבגט לא שייך דייקא ומנסבא. דבשלמא במיתה אין לה שום המלטה להמלט מהא דמחמירין עלי' בסופה דהרי הבעל בא לפנינו. אבל בגט לעולם תוכל להחזיק בדבורה. הנה דבריו לכאורה ברורים ומוכרחים דע"כ דבגט לא שייך לומר דייקא ומנסבא כמו במיתה. ועיין בהרשב"א בחידושיו בריש גיטין. אמנם לפענ"ד יהי' מוכרח לשיטות הרמב"ם ורוב הפוסקים דלפי האמת גם בגט אמרינן דייקא ומנסבא כמו בעדות מיתה

דהנה לכאורה יש לתמוה טובא אמאי דלא אמר הש"ס בגט דייקא ומנסבא. וע"כ צ"ל כסברת הנוב"י דבגירושין יכול להחזיק דבורה ויש לתמוה ע"ז מגמרא דכתובת דף ך"ב ע"ב קאמר שם רבא לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר"י דבריו של ר' מנחם בר"י בגירושין ולא במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחשתו גירושין יכולה מכחשתו ופריך הש"ס מי חציפא כולי האי והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעל' גרשתני נאמנות חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה. ומשני הש"ס ה"מ היכא דליכא עדים דמסייע לה אבל היכא דאיכא עדים דמסייע לה מעיזה ומעיזה. א"כ חזינן בהדיא דסברת הש"ס לדמות גירושין למיתה דגם גירושין אינו יכולה להכחישתו כמו מיתה אם לא היכא דאיכא עדים דמסייע לה מעיזה והנה לשיטות רוב הפוסקים בעד אחד דמסייע לה לא אמרינן מעיזה. ועיי' ב"ש בא"ע סי' קמ"ב ס"ק פ"א. א"כ תקשה אמאי לא אמרינן דייקא ומנסבא בגט כמו במיתה דהא בש"ס מדמי להדדי והכא ליכא דמסייע כ"א עד אחד. ואינה יכולה להעיזה. ואין לתרץ תמי' הנ"ל דהא בכתובת שם צ"ל דהש"ס קאי אפילו שלא בפניו אינו מעיזה דאל"ה לא פריך הש"ס מידי והאמר ר"ה וכו' דהא לע"ע אין הבעל לפנינו. והאיך נוכל לסמוך ע"ז לע"ע אלא עכצ"ל דהש"ס שם קאי למ"ד אפילו שלא בפניו אינה מעיזה. וא"כ ניחא הסוגיא דגיטין דקאי אליבא דהלכתא דקימ"ל שלא בפניו מעיזה. וא"כ להכי לא סמכינן על דייקא ומנסבא דז"א דהא אחר שתירץ הש"ס בדין הוא דלא לבעי כלל דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצרכו. והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן. ופריך הש"ס האי קולא חומרא דאי מצרכת לי' תרי לא אתי בעל ומערער ופסול לי' חד אתי בעל ומערער ופסיל לי', וע"ש בתוס'.. א"כ כיון דמסתבר לי' להש"ס דבלא אתי בעל ומערער שפיר סמכינן ע"ז משום עיגונא רק היכא דאתי בעל ומערער ע"ז יש לנו לסמוך על הא דדייקא ומנסבא דבפני הבעל אינה יכולה להעיזה. ולכאורה הי' נראה ליישב תמי' זו לפמ"ש התוס' ב"מ דף י"ח ע"ב ד"ה אין הבעל מודה לא יחזיר אע"ג דנאמנת לומר גרשתני הכא אינה נאמנת דמעיזה פני'. כיון דהגט מסייע לה עכ"ל. וה"נ י"ל דיכולה להעיזה כיון דהגט מסייע לה. אך נראה דלא דמי דשם הבעל אין טוען מזוייף אלא ממנו נפל. וכיון שהגט הוא נכתוב שלא בזיוף שפיר יש לנו לומר דמסייע לה הגט. משא"כ היכא שהבעל אומר מזוייף ולא כתבתי גט זה מעולם לא שייך כתב מסייע לה כיון דלפי דברי הבעל מעולם לא כתב גט זה. גם נראה דסברת התוס' אינה מוסכמת להלכה לשיטות הרא"ש בגיטין בסוגי' דשליש דלפי' הרא"ש הא דקאמר שם הש"ס ומודה ר"ה דאי אמרה קמאי דידי לגירושין יהבה נהלי' מהימנא במגו דאי בעי אמרה לדידי יהבה נהלי' ופי' שם הרא"ש דאפילו הגט ביד שליח מהימנא מטעם שאשה אומרת גרשתני נאמנת וכיון דלא מסייע לה אלא שליש לחודא אינה מעיזה ולמה לא לימא דיכולה להעיזה כיון דהכתב מסייע לה. אלא ע"כ דהרא"ש לא סבירי לי' סברת התוס' הנ"ל והדרה התמי' לדוכתא והנה לשיטות הפוסקים בא"ע סי' י"ז דכל היכא שהתחילה להעיזה שלא בפניו שוב אינה נאמנת אח"כ אפילו בפניו דעביד כן להחזיק דבורה הראשין. הי' מקום ליישב קצת התמי' הנ"ל. אך לשיטות החולקים והוא הרשב"א בתשובה. הדרא תמי' לדוכתא

אמנם אחרי העיון קשיא זו לק"מ דהא בסוף נדרים פליג רבא בהדיא על רב המנונא וסובר דזמנין דתקיף לה גברא מעיזה ומעיזה. א"כ שפיר פריך הש"ס על רבא גופא דסובר הטעם דאין עדים מצויין לקיימו אמאי המנוהו לחד וליכא למימר דסמכא אדייקא ומנסבא. כיון דיכולה להעיזה לא דייקא וסומכת שלעולם תוכל להחזיק דבורה. והוצרכו הש"ס לומר משום עיגונא אקילו בה רבנן ומשום דשליח מעיקרא מידק דייק. אבל לדידן דקימ"ל כרב המנונא דאשה נאמנת לומר גרשתני דאינה יכולה להעיזה שפיר יש לומר דגם בגט אמרינן דייקא ומנסבא דאינה יכולה להכחיש ממש כמו במיתה כיון דהגמרא דכתובת משוה ממש להדדי וכמשכ"ל. ועל רבה דסובר הטעם שאינו בקיאים לשמה בוודאי פריך הש"ס שפיר אף דמסתמא רבה סובר כהילכתא דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה. א"כ יש לומר הטעם דדייקא ומנסבא דז"א כיון דחיישינן דהגט נכתוב שלא לשמו. אמנם האמת הוא שהבעל מסר לו גט זה וכיון דערער הבעל יהי' שהגט נכתב שלא לשמה בוודאי לא סמכינן