תשובות מהרי"ם ע

אני כי היכא דנאמן בקיום הגט בזה יש לחלק שבקל אנו מכשירים שטר החתום בעדים דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ת שלא נחשדו ישראל על הזייוף אבל אין להאמינו ע"פ לומר שליח אני מטעם דמהימן אקיום הגט. והאריך עוד בזה וסיום דבריו. אבל דקדקתי ומצאתי מסייע טוב ובר סמכא ר' יצחק בר' אשר ז"ל והביא שם הסוגיא דריש גיטין ופי' שם התוס' דאתויי' בי' תרי היינו דהבעל שלחם דמזה הוציא הך דינא דנאמן על השליחות. וכאשר כתב ג"כ בפסקיו בזה בריש גיטין וכוונתו נראה דאם נימא דאינו נאמן על השליחות ובעי עדים על השליחות שוב א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ. כיון דוודאי הבעל שלחו לא חיישינן שעשה הבעל פסול בגט לקלקלה בידי שמים כמבואר בירושלמי. אלא וודאי דנאמן על השליחות זה כוונתו בתשובה ובפסקיו. ועכ"פ משמע בהדיא דהרא"ש סובר דבא"י אינו נאמן על השליחות כאשר סיום בתשובה שם לקיים הך סברא דכתב מתחלה דלאו בר סמכא הוא ואח"כ חיזק סברא. ובהך סברא מבואר בהדיא דבא"י אינו נאמן על השליחות

אמנם לענין נידן שאלתינו בוודאי אין כאן בית מיחוש דכבר הסכימו הב"ש שם בדעת הרמ"א שהחליט כפסק הרמ"ה דאף בא"י נאמן על שליחותו וכן החליט התומים בסי' נ"ו כדעת הרמ"ה ופשיטא לפי מנהגא דידן דהמנהג בכל ענין לומר בפ"נ ובפ"נ דמועיל אף לפי דעת הרא"ש אף באופן דא"צ לאמירה דידי' מ"מ מועיל אמירתו לענין נאמנות השליחות וכמ"ש בתחלת דברינו. ודי בזה

אמנם מה שיש לעיין בנידן זה מה דהותנה עמו שאם יצא הגט בהכשר יטול סך מה והוי נוגע בעדות וכאשר הרגיש מע"ל והביא הנוב"י שכתב בפשיטות דנוגע בעדות כשר לעדות אשה ולדידי יש לעיין בהך פסקא הנה דעת התוס' בריש פ' שני דגיטין דנוגע בעדות פסול לעדות אשה והנוב"י הרגיש בזה וחילק בחילק דק מאוד לענ"ד כאשר הדבר הי' פשוט בעיניו דנוגע בעדות כשר לעדות אשה ולדידי אין ראיותיו ברורים והנה טרם ראיתי בס' נ"ב הרגשתי בעזה"י בראיותיו שהביא אמנם אחר העיון יש לדחותן הנה הנוב"י קמא ריש תק"ע הביא ראי' להכשיר נוגע בעדות אשה דהא אשה עצמה נאמנת לומר מת בעלי ומי נוגע בעדות יותר ממנה ודחה זאת דסמכינן על אשה דייקא ומנסבא אבל היכא דעד נוגע בדבר הוא אינו מועיל דייק דידה ובמהדורא תנינא בחלק א"ע בסי' קכ"ח הוסיף בזה ידו החזקה וכתב דאף לענין עדות מיתה לא רצה להתיר נוגע בעדות דאין לו ראי' ברורה כ"כ נגד דעת מהריב"ל והמ"ב שמחמירין בזה היינו לענין עדות מיתה שזו צריכה עדות מה"ת וחכמים הוא שהקילו להכשיר קרובים ושאר פסולים ובזה הוא דיש להסתפק אם הכשרו גם נוגע או דנוגע פסול בזה אבל להביא גט אשה ולומר בפ"נ ובפ"נ אשר מדאורייתא א"צ עדות כלל כי העדים החתומים על השטר כמו שנחקרו עדותן בב"ת בזו וודאי נוגע כשר לומר בפ"נ ובפ"נ ובזו ראיתי קושי' כחומה נשגבה כי מי לנו יותר נוגע מהאשה עצמה והרי האשה עצמה כשירה להביא את הגט ובלבד שתאמר בפ"נ ובפ"נ ובזה אין לדחות כמו שדחיתי במיתת הבעל שהטעם משום דייקא ומנסבא. בשלמא במיתת הבעל אין לה שום המלטה להמלט מכל מה שבסופו. מתוך כך דייקא מתחלתו אבל בגט לעולם תוכל להחזיק בדבורה לכן לא מצינן בריש גיטין בנאמנת של שליח לומר יחידי בפ"נ ובפ"נ שיאמר בגמרא הטעם דדייקא ומנסבא אבל אמרו משום עיגונא אקילו בה רבנן וא"כ אין הטעם משום דדייקא ואעפ"כ היא נאמנת אע"פ שהיא נוגעת בדבר וא"כ ה"ה השליח אף שנוגע בדבר נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ועוד שהרי עבד נאמן להביא שטר שחרורו ולומר בפ"נ ובפ"נ ומה דייקא שייך בעבד ומה חומר יש בסופו אדרבה הוא מכשיר בניו דקימ"ל עבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. וא"כ מ"ט נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ ואין לך נוגע גדול יותר מעבד בעצמו ששחרר עצמו מיד רבו אלא וודאי שגם נוגע כשר לעדות אשה

ולענ"ד אין מזה ראי' דהרי בש"ס דגיטין סוף פ' שני פריך הש"ס הא דצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ אשה מכי מטי גיטא לידה אגרשה לה ומסיק הש"ס דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוויי' שליח להולכה וקבלי את גיטך מיני' ועכצ"ל דלא ידעינן כל זאת כי אם עפ"י דבורה דאי ידעינן בעדים שכך אמר לה הבעל שוב ידעינן דהבעל עשאה שליח להולכה ושוב א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ וכמ"ש התוס' והרא"ש בריש גיטין דאי אתוי' בי' תרי ואמרו שהבעל שלחם שוב א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דידעינן דנעשו שלוחי' אין הבעל חשוד לקלקלה בידי שמים אלא וודאי דלא ידעינן כל זאת כ"א ע"פ דבורה א"כ אין כאן נגיעה כלל דהאי אי בעי לא אמרה כלל שעשה הבעל שליח להולכה היתה מגורשת בלא אמירת בפ"כ ובפ"נ ואדרבה משום אמירה דידה גרעתי' דצריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ועכ"פ חשש נגיעה לא שייך כלל בזה כיון דיכולה לומר שלא נעשה שליח להולכה והיתה מגורשת בלא אמירת בפ"נ ובפ"נ ועיין בר"ן שכתב שם בסוגיא דקמ"ל מתניתין שאע"פ שאלו רצתה האשה לומר כבר נתגרשתי בגט שבידי לא היתה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ אפ"ה כל שהיא אומרת שנעשה שליח צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ ולא מיפטרא במיגו דאי בעי אמרה נתגרשתי עכ"ל הרי כתב בהדיא כמ"ש דאמירתה בזה שאמרה שנעשה שליח להולכה מגרע שבשביל זה צריכה שתאמר בפ"נ ובפ"נ וקמ"ל המשנה דאינה נאמנת במיגו ועכ"פ חשש נגיעה כבר חלף והלך דאי בעי לא אמרה כלל שנעשית שליח להולכה וזה ברור

וכן מה שהביא ראי' מעבד כוונתו אהא דאמרינן בגיטין דף ח' ע"ב ת"ר עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנויין לך וכו' וכתב שם רש"י ד"ה עבד שהביא גיטו ממדה"י וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ כאשה המביאה גיטה דאמרינן במתניתן אחד גיטי נשים וכו' ומזה מביא ראי' דנוגע כשר דאין לך נגיעה יותר מזו שמשאר עצמו. ולפי מה שכתבתי אין ראי' כלל. דהא כמו דהקשה הש"ס על גט אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה ולמה צריכה לומר בפ"נ ובפ"נ. כמו כן תקשה על גט שחרור מכי מטי' שטר שחרור ליד' אשתחרר. וצריכין לומר כתירץ הש"ס שאמר שם על גט דאמר לו הרב דיהי' שליח להולכה עד דמטית להתם. א"כ שוב העבד נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ דאין חשש נגיעה כלל כיון דאי בעי העבד אמר דלא נעשה שליח להולכה. ומכי מטי שטר שחרור לידו נשתחרר. וא"צ לאמירות בפ"נ ובפ"נ כמו גבי אשה רק משום אמירה דידי' דאמר בעצמו דנעשה שליח להולכה צריך לאמירת בפ"נ ובפ"נ ושוב ליכא חשש נגיעה כלל וכמו שכתבתי

ובאמת לא ידעתי טעמו של רש"י מה שכתב על הא דעבד מביא גיטו דכתב לפרש דצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ דמי הכריחו לפרש כן. לוקי בפשיטות בלא אמירות בפ"נ ובפ"נ והעבד אינו אומר כלל דנעשה שליח להולכה. ועיין ברמב"ם פ"ו מה' עבדים ה"ז. ויש לי מקום ליישב שיטות רש"י אלא שאין להאריך ובסמוך אדבר עוד מזה

והנה יש מקום לראיות בעל נוב"י לשיטות הראב"ד בהשגת בפ' י"ב מה' גירושין. דסובר דאשה מביאה גיטה צריכה דווקא שיתקיים בחותמיו אע"פ שלא יצא עליו עירעור. ושיטתו ז"ל ביאר הריב"ש בתשובותיו סי' שפ"ה דלשיטתו הא דמקשה הגמרא אשה מכי מטית גיטה לידה נתגרשה. היינו כיון שכבר נתגרשה לפי דבורה בגט זה שוב לא יועיל אמירת בפ"נ ובפ"נ שכבר נגמרו הגירושין ומשני הש"ס דאמרה דנעשית שליח להולכה