תשובות מהרי"ם סח

דמתקרי ואם הי' נקרא בשניהם יחד פשוט שצריך לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי רק דמקדמינן באיזה השם שקורין אותו העולם ראשון והנה בנ"ד אם הי' קוראין בשם יצחק שמואל וקוראים ג"כ בשם שמואל לבד הי' צריך או שני גיטין לכתוב אחד בשם שמואל וגט אחד בשם יצחק שמואל או הי' אפשר דסגי בגט אחד וצריך לכתוב יצחק שמואל דמתקרי שמואל כיון דנקרא ג"כ בשני שמות יחד או אפשר לחלק השמות וצריך לכתוב יצחק שמואל דמתקרי רי שמואל כיון דנקרא בשם שמואל. אמנם בנידון עובדא דידן כי נקרא במקום הכתיבה והנתינה בשם שמואל לבד אף שידוע להם שיש לו שם אחר מחמת חולי עדיין לא נשתקע כיון שחותם עצמו בשני השמות או אפשר דבמקום אחר קורים אותו ג"כ בשם החולי מ"מ נראה פשוט כיון דכאן במקום כתיבה ונתינה נקרא רק בשם שמואל לבד לא גרע הך שם שמואל מחניכה שהכל קוראים אותו ובשם חניכה שהכל קוראים אותו לרוב הפוסקים כשר אפילו לכתחלה ועכ"פ בדיעבד כשר לכל הפוסקים וכיון דבמקום הכתיב' והנתינ' נקרא רק בשם שמואל לא גרע הך שם שמואל מחניכה שהכל קוראים אותו וכן מוכח בהדיא מדברי הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ל"ה דאם נקרא בשם הראשון דשם הראשון לא גרע מחניכ' שהכל קוראים אותו דהנה בנידון שני הדיעות שהביא הש"ע שם דאם אין קוראין אותו כלל בשם השני אינו כותב אלא שם הראשין ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות וכתב שם הב"ש להכריע דאם נשתקע שם הב' א"צ ב' גיטין וכותב רק שם הראשון דהא שם ראשין הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפי' אם צריך שם הב' עכ"ל הרי כתב בהדי' דשם הראשון הוי עכ"פ ככינוי. ואין לדחות דהב"ש מיירי שנשתקע לגמרי שם השני אבל היכא דלא נשתקע לגמרי שם השני אף דהכל קוראים אותו בשם הראשון גרע שם הראשון מכינוי בוודאי לא מסתבר לחלק כיון דהכל קוראים אותו בשם הראשון רק לפעמים נקרא בשם השני הוי שם הראשון ככינוי עכ"פ דעכ"פ בדיעבד כשר

לזאת לדעתי אף אם הי' ספק זה בשם המגרש הי' נראה להכשיר בדיעבד מכ"ש בשם אביו אשר כבר נתבאר מטעמים ונימוקים דאין לחוש לזה והרבה שקדו חז"ל על תקנות בנות ישראל שלא יהיו עגונות אף כי הענין הוא חמור מאוד ובכתב שם הטפל לבד דהב"ש מדחה הגהות רמ"א ז"ל בשתי ידים דאין לסמוך אפילו בדיעבד מ"מ הרי בעל גט פשוט שהי' מגדולי האחרונים כתב להקל במקום דחק ועיגון גדול לכן בנידון דידן בפשיטו להתי' אך מחמת מהות חומר הענין יצטרף כבודו הרמה עם רב מובהק בהורא' בצירוף אם גם כת"ר מסכים לזה אזי יכול להתיר' וצור ישראל יצילנו משגיאות ויאר עינינו במאור תורתו: ידידו יעקב מאיר פאדווא סימן לו ה' כ"ה שבט ת"ר לפ"ק שלום לידידי הרב המופלג חו"ב השלם המפורסם מהו' שבתי נ"י לאקאטשער

קבלתי פלפולו בסוגיא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו גם שו"ת ארוכה ובאשתקד הגיעני פלפולו הנעים ולא השבתיו עד כה כי הטרדות רבו עלי ואינני מופנה מכל צד. רק בראותי שמע"ל שוקד על דלתותי אמרתי להשיבו ושערי תשובה לא ננעלו. כעת לא שמתי עיני על הפלפולים שבסוגיא הנ"ל הגם שפלפל קצת בספרי מחמת הטירדא וראיתי להשיבו בדבר ששאל לדינא: וזה גוף השאלה

שליח הביא גט ממקום רחוק מאוד ובידו הרשאה מקויימת ומחמת הכפלים נמחקה ההרשאה במקצת מקומות עד שלא ניכר יום שלוח כלל. זולת זה הכל ניכר הטיב' זאת ועוד אחרת כי השליח לא רצה ליתן את הגט עד שיתנו לו סך שלשים רוב"כ ונתפשרו עמו שאם יצא הגט בהכשר שיתנו לו עשרים רוב"כ ע"כ השאלה: תשובה

הנה בענין זה יש שני חששות חדא דהרשאה אינו כהוגן דנמחק שם השליח. והשני יש חשש נוגע בעדות כי השוו עמו שאם יצא בהכשר יתנו לו סך כך וכך הנה בנידון חשש הראשון הדין פשוט ומבואר בש"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ך"ד דאפילו נאבד שטר הרשאה והוא שעת הדחק נותנים הגט בלא הרשאה והשליח נאמן על שליחות לומר שעשאו שליח בעדים כשם שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ. ומקור הדין מדברי הרא"ש בריש גיטין ויתבאר אי"ה בסמוך רק ראיתי שמע"ל חושש בזה לפי מה שהבין הב"י בדברי הרא"ש בסי' קמ"א דכל מקום שאין השליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ כגון בא"י אזי צריך עדות על השליחות ולדעת הפוסקים בסי' קמ"ב שהביאו הרמ"א בסי' קמ"ב דאם יש הרשאה וכתוב בה מי הם עידי הגט מקרי זה נתקיים בחותמיו. וא"צ השליח לומר בפ"נ ובפ"נ. וא"כ בנידן דידן גרע טפי דיש הרשאה הוי כנתקיים בחותמיו ואין השליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ וממילא בעינן עדות על השליחות ושם השליח נמחק וליכא עדות טל השליחות ובזה. דבריו תמוהים לענ"ד ואחז החבל בתרי ראשין. דממנ"פ האיך נימא. אם נימא דהרשאה זאת קאי על גט זה. ממילא הוי כמו שיש עידי שליחות כמו דאמרינן דמקרי גט נתקיים בחותמיו כיון דנזכר בהרשאה עידי הגט ולאן חיישינן דהרשאה זאת נכתב על גט אחר. אלא דתלינן דהרשאה זאת נכתב על גט זה. ממילא ידעינן דהוא הוא השליח כיון דהוא מביא הרשאה זאת. ואם נימא כיון דנמתק שמו אין זה האיש שנזכר שמו בהרשאה והוא משקר והבעל נתן הרשאה לאיש אחר מנא ידעינן דנתקיים בחותמיו דלמא הרשאה נכתב על גט אחר ולא על זה הגט ועוד כיון דאנן נוהגין בכל ענין לומר בפ"נ ובפ"נ. וכמש"כ הרמ"א. וודאי אף לדעת הרא"ש מועיל. אף דלפי דעת הב"י בתירץ אחד דס"ל להרא"ש דהיכא דאין צ"ל בפ"נ ובפ"נ בעינן עידי שליחות. מ"מ אם אמר בפ"נ ובפ"נ מועיל וכמו דאמרינן בגיטין דף ו' ע"ב דבא"י אם אמר בפ"נ ובפ"נ מועיל דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בי' וא"כ ה"ה בנידן זה דמועיל לענין השליחות רק לענין חמש נשים שאינו נאמנות בא"י נאמנות בחו"ל מטעם דלא מצי מקלקלה לה כיון דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בה בזה מצינו מחלוקת הקדמונים דבא"י אי אמרה בפ"נ ובפ"נ אי מועיל או לא וסברת הסוברים דמהני משום דאיהי לאו דינא גמירא כי סברה דבא"י אף אי אמרה בפ"נ ובפ"נ אי אתי בעל ומערער משגיחינן בי' וכמבואר בר"ן בגיטין בסוף, פרק שני ובה"ה פ"ז מהלכות גירושין ה"ב אבל לענין אחר לא מצינו כלל חילוק זה ופשיטא דאף בא"י אי אמר בפ"נ ובפ"נ מועיל לענין נאמנות השליח וזה פשוט מאוד לדעתי ומע"ל כתב בפשיטות להיפוך לדעת הרא"ש בא"י אינו מועיל אמירות בפ"נ ובפ"נ לענין השליחות ונתקשה בזה והאריך ולא ידעתי מנ"ל הא והדבר ברור כדפרשנו

ובעיקר הבנת דברי הרא"ש בזה ראיתי למע"ל שהאריך מאוד ואכתוב הנראה לענ"ד בביאור דעת הרא"ש בזה. הנה הרא"ש ז"ל כתב בריש גיטין אמר בפ"נ ובפ"נ מצי בעל למימר לא שלחתיו אע"פ שאין עדים שעשאו שליח. דכי היכי דהמנוהו רבנן למימר בפ"נ ובפ"נ המנוהו נמי לומר שהבעל עשאו שליח, כיון שהגט יוצא מת"י ולא מצי בעל מכחיש לי' וכן נראה לי