תשובות מהרי"ם סו

שם ס"ק ך"ב. כך הי' נראה פשוט בעיני תקנה זו. אלא שמצאתי בשו"ת פ"י הנ"ל שהביא תקנה זו בשם למדן אחד וז"ל ובמה שכתבנו נסתלק נמי מה ששמעתי מפי למדן אחד שאמר דאיכא תקנה בנ"ד לדבר שתלך האשה למקום אחר ושם תקבל הגט ולא יהי' מקום נתינה. והגאון פ"י שם בתשובתו הרחיק הדבר מאוד וז"ל וזה שיבוש גדול והבל הבלים. כי מה בזה שתקבל במקום אחר אין הנתינה גורמת אלא הלעז דמקום דירתה מה שהוחזק שמה בכאן וכשתבא להנשא במקום דירתה יוציאו לעז. וגדולה מזו כתב הר"ן פ' השולח ופי' ג"כ שהי' האיש והאשה דרין במקום אחד ואח"כ כתב שבהמשך ימים רבים נשתכח הדבר ויבוא הבעל לערער דאין זה שמו וכש"כ דחיישינן בכאן דהאשה תחזור ותידור בכאן. ובהמשך הימים יבוא הבעל ויערער ומי ידע שקיבלה הגט במקום אחר. וסיים שם עוד בנד"ד אפילו תלך לעיר אחרת במדינה זו מ"מ שם דירת' שהוא שם שיש לו בכאן הוא שמו וכאילו דר שם ודינו כמקום נתינה. וגם הגאון בעל ט"ז שם בתשובתו בסי' י"א הסכים לדבריו וז"ל ולענין מה שכתב הגאון מ' יושע שאיזה חכם אמר בנידן זה שתצא האשה לקבל גט למקום אחר במקום שלא הוחזק בשם זה וחלק עליו הדיין עם הרב הנ"ל. דהעיקר הוא במקום שהוא עומד או האשה עומדת בשעת כתיבת הגט וזה פשוט בעיני עכ"ל

והנה מי ומי יכול להרים ראש נגד הנך אריוותא שהחמירו בזה ובפרט באיסור א"א החמורה. אעפ"כ תורה הוא ולא זכיתי להבין דבריהם דהחמירו בפשיטות כ"כ והדבר פשוט בעיניהם. ולפע"ד פשטות הראשונים משמע דבמקום הנתינה הוא עיקר מקום שתקבל הגט ומה לי שתלך האשה למקום אחר מקום דירתה אעפ"כ בשעת נתינה היא מגורשת בגט זה ואין כאן חשש לעז ובפרט דהאידנא דנוהגין דקורעין הגט וכל אשה הבא להנשא אינו מראה גט כלל רק או שהדבר מפורסם בעצמו שנתגרשה או שיש בידה ראי' מהרב שנתגרשה בוודאי לא שייך חשש לעז כלל. ודברי הר"ן שהביא אינו ענין לזה. דהר"ן מיירי דאינו כותבין כ"א שם מקום הכתיבה ולזה הי' תקנות ר"ג דחוששין ללעז וביותר לא זכיתי להבין סברת בעל ט"ז במ"ש וז"ל דהעיקר הוא במקום שהוא עומד או האשה עומדת בשעת כתיבת הגט דאטו אם האשה עומדת בשעת כתיבת הגט במקום אחד ואח"ז טרם הנתינה הלכה למקום אחר אטו לא תוכל לקבל הגט. ומצאתי בס' טיב גיטין בליקוטי השמות שהביא דברי הגאון פ"י הנ"ל והשיג עליו ג"כ כמ"ש דעיקר משמעות הפוסקים דמקום הנתינה הוא מקום שמקבלת הגט ולא איכפת לן כלל במקום שתלך האשה אח"כ למקום דירתה ומ"מ סיים דלענין מעשה צריך עיון בזה להקל נגד דעת הגאון המג"ש שסובר דחשש לעז מועיל לפסול הגט אף אם אין חשש בשעת מקום נתינה רק אחר כך

ונלע"ד להביא ראי' ברורה דלא כדעת הגאון המג"ש לפמ"ש בספרי בס"ד בחלק שני בדיני שמות סי' וא"ו דבעיקר מה שכתבו התוס' והראשונים מחלוקת הש"ס דילן עם התוספתא דש"ס דידן סובר מקום הנתינה לעיקר והתוספתא סובר דמקום הכתיבה עיקר וכתבתי לפרש בס"ד דאין זה מחלוקת חדשה. אלא דהיא מחלוקת ישינה ובפלוגתא דר"מ ור"א אי עידי חתימה כרתי אי עידי מסירה כרתי. ואפרש שיחתי דהנה לעיל בש"ס דף י"ט ע"ב הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכין למיקרי' וע"ש בש"ס. והנה הך קריאה הוא מעכב בד בדיעבד דלכתחילה בוודאי לא תנשא. רק אם נשאת יש בזה מחלוקת הראשונים. ודעת הרמב"ם והסמ"ג דאפילו נשאת בלא קרי' תצא וכן דעת התוס' בחד תירוצא ועיין בדברי מרן הב"י בסי' קל"ה בשיטות הפוסקים בזה. וכתב הר"ן בחידושיו שם על המס' הנ"ל וז"ל הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכין למיקרי' וכו' פי' בעידי מסיר' אבל בעידי חתימה א"צ לקרות כלל אלא כל שהגט יוצא מת"י והא דקשיא לי' מה"ז גיטך ולא שאני לי' בעידי חתימה משום דברייתא סתמא קתני בין עידי מסירה בין עידי חתימה וכו'. וע"ש בר"ן על הרי"ף כתב ג"כ זה. ועתה יתבאר היטב דבש"ס דילן דנקט מקום הנתינה לעיקר משום דאתיי' כר"א דאמר עמ"כ כדקימ"ל כוותי' בגיטן א"כ במקום הנתינה צריכין עידי מסירה לקרות הגט והוא עיכוב אפילו בדיעבד כמשכ"ל א"כ צריכין עידי מסירה להכיר את השם שבמקומם כדי שידעו שזה הבעל מגרש את אשתו דאי לא"ה הוה לי' כאילו לא קראו כלל כיון דלא ידעי הי' מנייהו מגרש את אשתו לכן הש"ס דילן סובר דמקום הנתינה הוא עיקר ומקום הכתיבה הוא טפל אבל התוספתא אתי' כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי ונגמר הגט תיכף בחתימות הגט. ואח"כ כשבא הגט לידה א"צ לקרותו כלל כמ"ש הר"ן. א"כ מקום הכתיבה עיקר ומקום הנתינה טפל. וא"ש הטיב. כך כתבתי בספרי. והוא לענ"ד דבר ברור ונוכל ללמוד מזה דלא כסברת המג"ש דהא התוספתא סובר דמקום הכתיבה עיקר ולא חיישינן ללעז כלל מה שאח"כ יהיו אומרים דאין זה האיש המגרש. והש"ס דילן סובר דמקום הנתינה עיקר וכן קימ"ל להלכה. היינו משום דבעינן שהעידי מסיהי יקראו הגט וכל שלא נתברר להם ששמו כך הו"ל כאילו לא קראו הגט. אמנם כל שתלך האשה למקום שקוראין אותה בשמה כך לא איכפת לן כלל מה שאחר נתינות הגט תדור במקום אחר. כיון דקראוהו הגט בשעת נתינה וידעו העדים מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת לא איכפת לן אח"כ

ולענ"ד בנידון דידן כיון שהוא מקום עיגון גדול ואי אפשר להשיג גט אחר יש לסמוך ע"ז שתלך האשה למדינות וואלין ותשב שם שלשים יום ותהי' מוחזקת כפי השם שקורין בוואלין. כיון דבלא"ה כתבנו צדדים להקל בזה. אלא שחלילה לסמוך ע"ז בענין חמור כזה. עכ"פ אם תלך האשה למדינות וואלין יש להכשיר וכנ"ל. ובאמת לא ירדתי לדעת הגאון בעפ"י מה שהתרעם על חכם הנזכר בתקנה הנ"ל כיון דהגאון בעצמו מסכים שם בעובדא דידי' דהגט כשר. ולמה לא נעשה באופן היו"מ. וגם נראה דהמג"ש והט"ז בתשובתו שם דהסכימו דלא כהחכם הנ"ל. היינו משום דהי' שינוי בשם הבעל וע"ז יעץ החכם שתלך האשה למקום אחר שלא הוחזק הבעל בשם מקום הנתינה ויכול לגרש בשם מקום הכתיבה וע"ז התרעמו דאינו מועיל אבל בנידן דידן דאיכא שיטי בשם האשה בין מקום הכתיבה למקום הנתינה ותלך האשה למקום הכתיבה ותשהה שם שלשים יום עד שתהי' מוחזקת בשם מקום הכתיבה נראה דגם הם מודים דמועיל כיון שהוחזק השם שלשים יום הוי כמקום דירתה וכמו שאמרו ב"ב דף ח' ע"א המודר הנאה מיושבי העיר כל שנשתהא שם שלו שלושים יום אסור ליהנות ממנו. אלמא דחשבינן לי' מיושבי העיר והוי כמקום דירתה

כ"ז נראה לצדד במקום עיגון גדול אם בלתי אפשר להשיג גט אחר וראיתי מה שכתב מע"ל תקנה זו לשנות לה השם במקום הנתינה שלשים יום ולקרוא לה כמקום הכתיבה לא נייח לי הגם דבאמת מצינו דמועיל היכא דהוחזק שמו בשם אחר מ"מ בשינוי כל דהוא כזו מאן דייק לקרוא לה בשם זה בדקדוק זה. וגם בלא"ה הענין נראה כחוכא ואטלולא. וגם תקנה זו שכתבתי אף שהוא יותר מועיל כי בוואלין ממילא קורין שם זה כך. וא"צ הכרזה איני סומך על דעתי באיסור תמור כזה בלתי אם יסכימו לזה שני גדולי הדור המפורסמים בצירוף