תשובות מהרי"ם סה

אמנם מצאתי בתשובת כנסת יח יחזקאל בחלק א"ע סי' ס"ט שהחזיק בדברי הגאון בעל שב יעקב. איך שסידר גט לשלחו לק"ק פינטשוב. וכתב ווירוד. בוי"ו כדעת מהרש"ל ולבוש וקונטרס גיטין שבכל מקום שתפלת התיבה פ"א רפה כותבין בויו. והרב דק"ק פינטשוב מתמי'. דהט"ז ושאר פוסקים חולקים מטעם שבפולין לשון גסה וצ"ל פראדי פריידה בפא וכתב הנ"י וז"ל הנה בזה דעתי כדעת הכהן הגדול הנ"ל מטעם מאחר שבכל מדינות אשכנז כותבין בוי"ו וכן בכל ארץ ישמעאל כמ"ש האבן עזרא כמה פעמים בספרו. ובאשר יש כמה דיעות דס"ל מקום הכתיבה עיקר ואף שמסקנת רוב הפוסקים מקום הנתינה עיקר אולי לא דברו כי אם בידעינן בוודאי שהשליח ימצאנה במקומה משא"כ עתה כותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה ופן ימצאנה השליח באשכנז או בתוגרמה וודאי כדאי הם מהרש"ל ולבוש וכת דילהון לכתוב בו"ו עכ"ל. ולמדנו מדבריו קולא גדולה. לנידון דידן חדא דזה פשוט בעיני בעל כנסת יחזקאל דזה מיקרי מקים כתיבה אף דנראה דהאשה לא היתה מעולם במקום שכתב הגט רק הגט נכתב לשלוח לק"ק פינטשוב. ושם קורין בפ"א אעפ"כ פשוט בעיניו דזה מיקרי מקום כתיבה כיון דשם זה נקראת כן במקום הכתיבה אף דהאשה לא היתה מעולם במקום שנכתב הגט ולא נקראת בשם זה בוי"ו רק כיון דשם זה נקרא כן במקום הכתיבה נקרא כן מקום הכתיבה. גם למדנו מדבריו קולא גדולא בנידון דידן דלפי הנהוג לשלוח גט ולכתוב בהרשאה בכל מקום שתמצאנה בזה מקום כתיבה עיקר. כיון דאינו מייחד הבעל את השליח מקום הנתינה

אמנם לא הבנתי דברי הכנ"י נהי דס"ל דבזה שם מקום הכתיבה עיקר לו יהי' כן דבזה מקום הכתובה עיקר מי עדיף ממקום הנתינה לדינא דגמרא דבזמן הש"ס הי' מקום הנתינה עיקר מ"מ הא בעינן דיכתוב גם שם מקום הכתיבה ואם כתב שם מקום הנתינה בלחוד בלא וכל שום וכו' אף דעיקר מקום הנתינה מ"מ פסול לרוב הפוסקים. וכן כתב הר"ן בהדיא דאם לא כתב אלא מקום הנתינה בלא וכל שם אינה מגורשת אף דס"ל מקום הנתינה עיקר מ"מ בעינן עכ"פ וכל שום לכלול שם מקום הכתיבה. וכן נראה שהוא דעת הטור וכן מסיק בעל גט פשוט. א"כ לכאורה דברי הכנ"י תמוהים. נהי דס"ל דבזמן הזה שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה מקום הכתיבה עיקר מ"מ לא עדיף מהיכא דבזמן הש"ס שם מקום הנתינה עיקר ואעפ"כ אם כתב שם מקום הנתינה בלחוד פסול. וא"כ נהי דשם הכתיבה עיקר מ"מ בעינן שיכתוב ג"כ שם מקום הנתינה זאולי יש לומר דעת הכנ"י לפמש"כ הרמ"א בא"ע סי' קכ"ט סעי' ל"ד בהג"ה שם שכתב כל כינוי שמשתנה בכח לשון המדינות. וכן בקריאות התיבות כגון במקצת מדינות שקורין גומפרעכט גומפראט. או שהלשונות מתחלפת בקריאות הב' או פ' או וא"ו. כגון זנביל או זנוויל פייבש ווייבש שמקצת מדינה מדברים יותר בלשון רפה. הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים בו הגט. ואין להקפיד בזה. איך נמצאו השמות והכנויין כתובין. כי כל אחד כותב לפי לשון מדינתו. ולכן סדר לגיטין משונה זה מזה בענין זה. והעיקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות. אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות מה שנמצא בדברי הקדמונים. מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר ומשמע בהדיא מלשון הרמ"א ז"ל אף ששינה באותו מדינה שקורין למשל בלשון רפה אם כתב בלשון גסה ובאותו מדינה אין קורין בלשון גסה כמו אות פ' או אות וא"ו אעפ"כ כשר כיון דהדבר תלוי במבטא לשון המדינה בדיעבד כשר. לכן ס"ל לבעל כנ"י דבזה בלא"ה בדיעבד כשר כיון דהדבר תלוי בהברת לשון המדינה דק שסדרו הגט בתחלה כפי לשון מקום הכתיבה. וע"ז התרעם חכם אחד והכנ"י החזיק בדעת הגאון המסדר דבזה שנשלח ע"י שליח עיקר הוא כפי לשון מקום הכתיבה

ולפי"ז הי' אפשר למצוא קולא בנידון דידן דתלוי השם בלשון המדינות אף אם שינו לשון מדינתו כשר וכפי משמעות הרמ"א. ומכ"ש היכא שכתבו הלשון מקום הכתיבה רק שלא נכתוב בלשון מקום הנתינה והכי מבואר בכמה תשובות האחרונים ז"ל היכא דהשינוי תלוי במבטא לשון המדינה הכל יודעים שהוא שם אחד רק דהשינוי הוא מחמת מבטא לשון המדינה. ותלו עצמם בדברי המרדכי בפרק המגרש בענין בורייש ואנו קורין באיירץ ועיין בתשובת מהרח"ש ז"ל

אך קשה מאוד להקל בזה וכמה אחרונים החמירו בזה מאוד. ובתשובת הריב"ל ח"א כלל ד' הביא בס' גט פשוט בסי' קכ"ט שנשאל במעשה שהי' דראובן הי בעיר רומא ושלח גט לאשתו אשר היתה בסאלונקא ושמה גוייא והי' כתוב בגט גיווייא כי כן דרכם בעיר רומא לכתוב גיווייא יו"ד וא"ו כי היו"ד להם במקום הרפה שאנו נוהגין להשים כשאנו כותבין גוויא או גאמילא הם כותבין גיוויא גאמילה. אבל במדינות סלונקי לא שמענו משום אדם כ"א גוויא ברפה על הגימל. ושקיל וטרי טובא. והעלה דזה הגט אינו גט וקרוב אני לומר דאפילו אם נשאת תצא. ומי הוא שלא ירא לנפשו להכניס עצמו בענין חמור כזה. הגם שמצאתי עוד בתשו' פ"י חלק א"ע סי' יוד האריך שם בנידון עובדא שהביא שם. והביא שם גם תשובת הגאון בעל טורי זהב נדפס שם בסי' י"א ותשובה ההוא נדפס ג"כ בס' טורי זהב עצמו בסי' קכ"ט וכתב שם קולא אחת. היכי דהוי שינוי בין מקום הכתיבה למקום הנתינה כתב שם וז"ל ועפ"י הדברים האלה יצא ללמד עם זכות בנ"ד כיון דכתבנו דכל מדינה דינה כמקום הנתינה

א"כ בנידון שלנו ב' המקומות הוי במדינה אחת ומלך אחד לכולם. וליכא חירום ביניהם. ולא דמי ליהודא וגליל. דהתם כ"א מדינה בפ"ע ולא שכיחי מזו לזו כדאמרינן בפרק חזקת הבתים. ובפ' האשה שנתארמלה סתם יהודא וגליל כשעת חירם דמי. ואמרינן לענין כמה דברים ג' ארצות לחזקה ולשביעית. והסוגיא מוכחת ע"ז כיון דמיירי מבני אדם הבורחים ומשנים שמם שלא יכירום. וזה שייך במדינות דלא שכיחי מזו לזו אבל במדינות דשכיחי מזו לזו לא הוי מעשיהם מועילם כלל א"כ הוי גם סלוצק שהוא מקום הכתיבה כמו מקום הנתינה והו"ל כמי שיש לו שני שמות בעיר אחד דאז פשיטא דכשר כמשכ"ל בשם הריב"ש. וגם בזה קשה לסמוך מאוד באיסור א"א החמורה שלא משמע כן מכל הראשונים ואחרונים. והרב ז"ל בעצמו לא סמך על זה בסוף תשובתו. וכתב דלא משמע כן מדברי הפוסקים שכולם כתבו ממקום למקום

ולעד"נ במקום עיגון גדול יש למצוא צד להתירה. דהיינו שהאשה תיסע למדינות וואלין ותקבע שם דירתה שלשים יום דהיינו שתהי' נקראת שם בשם המורגל במדינות וואלין לקרוא שמה בשם אסתר דוואסיא ככתוב בגט. ולענ"ד הי' פשוט דזה בוודאי מועיל. כיון דהאשה נסעה לוואלין והחזיקה עצמה בשם המורגל במדינו' וואלין מה חשש בזה. הלא עתה הוא שם מקום הכתיבה והנתינה הוא שם אחד. הגם דעדיין לא נעקר שמה מה שהי' קוראין אותה במדינות ליטא בשם אסתר דוואשא. ולכתחילה בוודאי בעינן לכתוב כל השמות אף השם שאינו במקום הכתיבה ומקום הנתינה רק שקוראין כן במקום אחר צריכין לכתוב. וכמבואר בדברי הראשונים שהוציאו כן מהירושלמי. מ"מ בדיעבד בוודאי כשר היכא דיש לו שם אחד במקום הכתיבה והנתינה וכמבואר בדברי הראשונים ועיין בא"ע סי' קכ"ט סעיף י"ב ובב"ש