תשובות מהרי"ם סד

דל"ח לוה משום דל"ש. ומסקנת הירושלמי דמ"מ חי חיישינן עכ"פ מוכח דשפיר דמי לשלוח גט באמצעות א"י. אלא דלפמש"כ הרשב"א בחידושיו אין ראי' ג"כ לדברי המכשירין די"ל דעיקר חשש בשיירות מצויות דתלינן דגיטו של זה נדחף ברגלי הדורסין. וזה הנמצא גט אחר הוא דאם אין שיירות מצויות תלינן דגיטו הוא. אף שקודם שאבד גיטו בוודאי עברו שם כמה אנשים מ"מ תלינן דזה הנמצא הוא הנאבד. דאל"כ גיטו הכין הוא. אבל כל שעברו שם שיירות תלינן שגיטו נדחף ברגלי השיירות וזה גט אחר הוא. ועפ"י זה תמה הרשב"א ע"ד הירושלמי כיון דהטעם הוא משום שנדחף ברגלי העוברים מ"ל א"י מ"ל ישראל ואמאי ס"ד עבר א"ו כשר. ודחק שם הרשב"א שדעת השואל וזה שהשיבו נשמע מן הדא היו מבוררים מטעם חשש נפילה של זה העובר וכיון שכן עבר א"י דאינו שייך בהבאת גיטין כשר ונדחו דבריהם דעובדא דרבב"ח שהכשירו סימן מובהק הוי בי' ובאמת הטעם דשיירות מציוית חיישינן שנדחף ברגלי העוברים. ולפי"ז אין ראי' לדברי המכשירים. ואדרבא מהס"ד ראי' לדבריהם הפוסלים והרשב"א אזיל בשיטתו שהרכיב בחידושיו לדעת בה"ג ורבינו דהשתא דעכ"פ בוודאי לכתחילה לא מנסבינן אם הביאו א"י הגט במנוי שליח לישראל. והשתא הוכיח הרשב"א שפיר דע"כ מסקנת הירושלמי דאסר בעברו א"י סבר דהחשש בשיירות מצויות שמא נדחף ע"י העוברים דאם הטעם משום שמא נפל מן העוברים אין להחמיר בעבר א"י דלא חיישינן לזה כיון דלכתחילה פסול גט כזה להנשא בו. והנה אף שצדדנו הרבה בענין זה ומצאנו להקל מחמת תק"ע אשר מאד חששו חז"ל. שאם ח"ו לא תועיל גט כזה לא יהי' לה תקנה לעולם. וכן מצוה לדעתי לצדד בזכות האשה העלובה בכל מה דאפשר. וכבר הסכימו בזה הרב וב"ת דק"ק פרוזנא וחכמי ק"ק שערשאוב להקל ואם יסכים עוד גדול אחד להקל אזי גם אנכי מצטרפי בצירופי דרבנן למנות במצוה רבה כזו. ונתתי עיני בכבוד הגאון המפורסם מה' יעקב ז"ל מקארלין. ג' י"ב מ"א תר"ג: נא' יעקב מאיר פאדווא: סימן לד ליד"ן הרב המאוה"ג חו"ב וכו' מוה' יצחק אלחנן רב דק"ק ברעזא

אחדש"ה הנני להודיעו כי קבלתי ממעכת"ה שו"ת בארוכה ומחמת רוב טרדתי וחולשת כוחי לא יכולתי לעיין היטב בקונטרוסו ושלחתי הקונטרוס בחזרה כאשר כתב מע"ל שאין לו העתק. אמנם בגוף השאלה ראיתי להשיבו כפי ענ"ד. וזה השאלה בדבר גט הבא ממדינות וואלין לק"ק רוזענאיי שהבעל מק"ק רוזענאיי ואשתו היא מק"ק ברעזה והלך מפה זה ערך שלשה שנים וזה מקרוב שלח ג"פ לאשתו שבפה ונכתב בגט שם האשה אסתר דוואסיא. והנה בכאן קורין אותה אסתר דוואשא בפ"כ והנה זה מקים עיגון גדול שאין אנחנו יודעים מקומו כלל. והנה מתחילה ראיתי לדבר אם יש בזה ח"ו פסולי דאורייתא. והנה נודע מסקנת התוס' והרא"ש בגיטין דף ל"ד דמסקנת דבריהם עפ"י הירושלמי למי אם יש לו שני שמות. אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה. במקום הנתינה עיקר ואם כתב במקום הכתיבה פסול. והנה יש לחקור לשיטתם אם הוא פסול מדרבנן או דאורייתא ונראה ברור דאינו פסול אלא מדרבנן. דהא בוודאי משמע מדברי כל הראשונים דטרם תקנות ר"ג לא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה וכ"כ בפ"י דהכי משמע מדברי כל הראשונים דטרם תקנות ר"ג לא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה והכי משמע להדיא מלשון התוס' דכתבו והשתא בראשונה הי' משנה שמו ושמה קורא שינוי מה שאינו כותב אלא שם אחד משני המקומות לפי שאין מכירין בו במקום אחר ודומה להם שינוי שמו ושמה ואם נימא דטרם תקנות הי' כותב שם מקום הנתינה למה הוצרכו לדחוק בלשון שינוי שמו ושמה דהא א"ש הטיב לשון שינוי שמו ושמה דבמקום הכתיבה הי' כותב שם אחר מה שאין מכירים בו מקום הכתיבה או דבמקום הכתיבה הי' כותב שם מקום הכתיבה וקשיא להם מה שינוי שמו ושמה שייך כאן ולכך צריכין לפרש דומה להם שינוי שמו ושמה דהיינו אח"כ שיבוא הגט למקום הנתינה יהי' שינוי שמו ושמה ולפי"ז מוכח בהדיא דהשם מקום הכתיבה אינו פסול אלא מדרבנן דאטו טרם תקנות ר"ג דלא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה הי' ח"ו הגם פסול מדאורי' והבנים ממזרים. חלילה וחס לומר כן אלא וודאי דגם אם כותב רק מקום הכתיבה הי' הגט כשר מדאורייתא רק ר"ג תיקון וחשש ללעז דדומה לשינוי שמו ושמה ותיקון לכתוב כל השמות ועשה מקום הנתינה לעיקר ושם מקום הכתיבה לטפל ואחר שתיקון ר"ג כן מי שאינו כותב אלא מקום הכתיבה הגט פסול מחמת תקנות ר"ג דחשש ללעז

והנה לשיטות התוס' והרא"ש והר"ן והטור היכא דלא איתחזק בתרי שמות דהיינו במקום הכתיבה אינו יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה וכתבו רק שם מקום הכתיבה אע"פ שאח"כ נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה הגט כשר. וע"ז לא תיקון ר"ג. כיון דלא נודע לנו בעת כתיבות הגט ובמקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה. ולפי"ז הי' הגט כשר לדעת גדולים אלו כיון דבמקום כתיבות הגט בוודאי לא חקרו ע"ז ולא ידעו כלל שבמקום שהאשה שמה הוא במדינות ליטא שקורין אותה אסתר דוואשא. הוי כלא אתחזיק בתרי שמא דלא חלה ע"ז תקנות ר"ג. אמנם מי ירום ראש להקל נגד גדולי הפוסקים הראשונים. דהיינו שיטות הסמ"ג והמרדכי וסה"ת דסברי דאם יש לו ב' שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה אפילו אם לא יודעים דיש לו שם אחר במקום אחר פסול הגט שמא יאמרו באותו מקום שגירש דאין זה אותו פלוני שגירש. ומ"ש רב אשי אבל לא אתחזק בתרי שמא וכו'. ה"פ שאין לו שם מיוחד בכל מקום ומקום אלא השם שיש לו במ"נ ויש לו ג"כ במ"כ בשני המקומות מכירין את שם שניהם אע"פ דיש לו שם אחר במקום אחר שאינו מ"נ ולא מ"כ כשר. כיון שכתב אותו השם של מ"כ ומ"נ וכן נראה שכן הוא שיטת הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם. א"כ לדעת גדולי הפוסקים הגט פסול אף דלא אתחזיק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה. וכן כתב בעל גט פשוט בסי' קכ"ט דאין להקל נגד גדולים אילו אפילו במקום עיגון

ולא עוד דלבי מהסס בזה אם זה דומה כלל להיכא דכתב מקום הכתיבה. דחוששני דגרע טפי כי הפוסקים המדברים מענין שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה כתבו בהדיא לפרש דהיינו האשה או האיש דרו במקום אחד והי' להם שמות ואח"ז נסעו האיש למקום אחר והחזיק את שמו בשם אחר ומגרש את אשתו שנשארה במקומו בשם שהחזיק עצמו במקום אחר זה מקרי שנכתב שם מקום הכתיבה אבל בנ"ד דלא היתה האשה מעולם במדינות וואלין שיקראה לה בשם דוואסיא. רק במדינות וואלין קורין שם זה דאנחנו קורין דוואשא קורין אותה בלשון דוואסיא. א"כ זה לא נקרא כלל שם מקום הכתיבה כיון דלא היתה האשה בוואלין ולא הי' קורין אותה כלל דוואסיא ומאי מועיל מה דשם זה שקורין האשה במדינות ליטא דוואשא אם היתה במדינות וואלין הי' קורין אותה בשם דו אסיא. כיון דמעולם לא היתה במדינות וואלין ולא היתה כלל מעולם נקראת בשם זה א"כ גרע טפי והוי שינוי השם ממש והי' פסול ח"ו אפילו מדאורייתא: