תשובות מהרי"ם סג

יאיר נתיב האריך אחריהם לדקדק אחריהם והסכים בפשיטות דא"צ שיהא הקיום דווקא על הגט בעצמו. בתוך דברי קדשו מצאתי שהביא בשם מוהראנ"ח בתשובה שהעתיק דברי הריב"ש במ"ש שאע"פ שאין חוששין לזה. מ"מ אין זה מקויים לא בתקנות הגט ולא בתקנות חז"ל. כיון דאין כאן חששא דמזויף שלא נתנו הבעל ולשמא החתים בעדים פסולים לא חיישינן וכו'. א"כ מאי נ"מ אם אין גט זה מקויים לא בקיומו ולא בתקחז"ל. הא כל היכי דליכא למיחוש למזויף לא בעינן קיום דומיא דאתיוהו בי' תרי ומ"מ אנו אין לנו אלא דברי הריב"ש וכבר כתבתי לעיל מה דלענ"ד נראה ברור כוונת הריב"ש בעהי"ת

אמנם מה שיש עוד חשש בנדון זה כאשר העיר הרב הג' מוה' שלום נ"י דק"ק פרוזענא. לפי דעת הש"ך דהא דמה"ת א"צ קיום. עדים החתומים כמו שנחקרו עדותן דמי. היינו דווקא היכא שיוצאה מבע"ד עצמו דמדאורייתא לא חשיד לזיופי אבל היכא שאינו יוצא משום אדם כמו מצא בשוק בזה מדאורייתא בעינן קיום וכתב מוהר"ש הנ"ל די"ל להניח על הבי דואר דבר מזויף לא חציף אינש ומרתת ג"כ שהענין יכול להתברר ע"י דרישה וחקירה שלא הונח מן מותב בי תלתא ויוכל להתברר מי ומי הניח אשר כל דבר כתוב בספר זכרון. והנה ראיתי בשו"ת פני ארי' סי' ך' העלה בכתב הבא מרחוק ע"י בי דואר שבעל הבי דואר במקום שנמסר הכתב עומד ומקבל הכתבים סגורים וחתומים מכל אדם המביאם ואינו משים על לב כלל דאף אם יתברר בסוף שהם מזוייפים א"א שיתגלה לעולם בשל מי יצאה הרעה הזאת. בכה"ג נראה פשוט דבעי קיום מדאורייתא דחוששין לזיופא שהרי כל אדם יכול לזייף באופן זה כמה מכתבים ולשלחם ע"י הבי דואר וא"צ להחציף פנים בשום ענין אמנם נראה דדבריו אינם מוכרחים ובפרט שהוא בעצמו כתב מטעם שמקום הכתיבה אין מכירים. ובנידן דידן אנו מכירין מקום הכתיבה ונוכל לברר משם אם שלח משם איש אחד כזה ובפרט האידנא דנעשה ונכת' בספרי הבי דואר יוכל להתברר הטיב. ואמרינן בזה לא חציף אינש לזיופי הגם שנראה דל"ש בזה כ"כ לא חציף אינש לזיופי הגם דנכתב כן בספר הבי דואר מי ומי ששלח. מ"מ מי יתפס בשקר. והגם אם יתברר אח"כ דאותן אנשים לא שלחו רק אחר שלח על שמם מי יתפס בשקר דלא ידעינן מי הוא האחר. בשלמא היכא שהוא ביד אחד אמרינן לא חציף אינש לזיופי דאח"כ יתברר ויתפס בשקר משא"כ בנד"ד. מ"מ נראה שגם בנידן דידן לא חציף אינש לזיופי כולי האי ולמסור על הפאסט דבר שלא הי'. רק לשלוח בשם אחר. דיכול להתפס בשקר תיכף בעת שלוח על הפאסט וידין במשפט כראוי להעוברים או להמזלזלים בחוקי הממשלה בפרט בדבר דאוושא מילתא טובא לשלוח משא כבוד על הפאסט ובפרט בנידון דידן שבכריכה אחת נשלחו עוד שני איגרות ומוזכר בשניהם הג' אחיו של ר' ידידי'. אף שגם כת"י אינו ניכרת פה. מ"מ הוא פורש בשלום לכמה אנשים אשר בלתי ידועים למרחק רב כזה רק לו. וגם כותב כמה ענינים שאינם ידועים רק לו ולאחיו. וגם כותב שהוא השתדל בגט הזה ועשה הוצאה סך רב. אשר מזה נראה הדבר אמת לאמיתו שנשלח זאת מאחיו של הממנה השליח שבק"ק פרוזענא ובודאי כבר יצא מחששא דמה"ת צריך קיום יצאנו בזה אחר כל ההוכחות ואומדנות הללו. ויותר יש לצדד בזה אפילו מאן דסבר דגם גבי גיטין צריך קיום ב"ת לקיום בנידן זה דיש כמה אומדנות מוכיחות וניכר הדבר אמת לאמתו דבוודאי יצא הדבר מפי ב"ת המסדרין הגט והרשאה סמכינן ע"ז. ובכמה דברים סומכין על אומדנא דמוכח. הן באיסור כרת ומיתות סנהדרין כמו ענין איסור א"א דכמה בעלי תשובות מתירים היכא שנטבע במים שאל"ס. היכא דאיכא אומדנות דמוכח. אלא דכאן יש לפקפק קצת בזה לפמ"ש לעיל בביאור דברי הריב"ש דאף דידעינן בבירור ע"י אומדנות המוכיחות. דהגט אינו מזויף מ"מ אינו מועיל כיון דלא נתקיים תקחז"ל דבעינן או אמירות בפ"נ ובפ"נ או דאתיוהו בי' תרי הא לא"ה אינו מועיל. מ"מ נראה הגם דדעת הריב"ש כן. שאר הפוסקים לא סברי הכי והוא מוהראנ"ח בתשובה באמת תמה בזה על דברי הריב"ש. וכן משמע דעת הרדב"ז בתשובה שהבאתי לעיל. דכל היכי דליכא למיחוש לזיופי לא חיישינן גבי גט. ולא שייך בזה לומר דלא נעשה תקנחז"ל. ועוד יש לצדד בזה כיון דידוע דדמי הפאסט עולים בזה לסך מה ובפרט משא כבד בוודאי יהיו עולים לסך רב כמה רו"כ בוודאי לא חציף אינשי לזיופי להפסיד מעות מכיסו בכדי לקלקלה. הלא אף במאן דחשיד לזיופי אמרינן דלא חשיד היכא דאיכא פסידא לדידי' כדאמרינן בע"ג דף ל"ד ע"ב גבי ההוא ארבא דמורייתא דאתי לנמלא דעכו אתיב רבי אבא דמן עכו נטורי' בהדה א"ל רבא עד האידנא מאן נטרה א"ל עד האידנא למאי ניחוש משום דמערבי חמרא קיסתא דמוריותא כו' הרי כל היכא דמפסיד מכיסו לא חיישינן לזיופי כן נלע"ד לצדד בזה בעניותי

ועתה נבוא לענין החשש השני של הרמ"א ז"ל בסי' קמ"א סל"ה דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב וסיים גם לא ראיתי נוהגין כך. והנה עיקר הדברים מבוארים בדברי הראשונים ז"ל. והובאו בטור וב"י באם שלח גט לאשתו ע"י א"י ומינה הבעל בכתב שליח לישראל שכמה גאונים איסרים דבעינן ונתן בידה מיד שליח ישראל דבעינן דכי נפיק גיטא מיד' דבעל ליד' דאיתתא או ליד' דשליח ישראל דקאי במקום בעל או ליד' דשליח ישראל שליח לקבלה דשויא איתתא גופא. ודעת הרא"ש ז"ל דנוהגין באשכנז וצרפת ע"פ ר"ת לשלוח גט וקדושין ע"י א"י וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום לשליח. והנה הרמ"א החמיר ביותר ומשמעות לשונו דאין למנות בכתב אפילו ע"י ישראל. ופשוט שבמקום עיגון אין לחוש לזה. וכן מבואר בתשובת אמונת שמואל סי' יו"ד דבמקום עיגון שרי למנות שליח בכתב. והביא דברי הרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו בהדיא שיכול למנות השליח שלא בפניו וא"צ השליח לשמוע קולו אלא דבעובדא דידי' הובא הכתב ע"י ישראל. אבל במקום עגון בוודאי יש לסמוך על ר"ת והרא"ש דגם ע"י א"י מתירין ושכן נהגו באשכנז וצרפית וכן הסכים הרדב"ז שהעתיק בס' יאיר נתיב הוא הגאון ר"א הלוי בעהמ"ח ס' גינת וורדים. שיש לסמוך על דברי הר"ת והרא"ש והטור ורי"ו והגהות אשרי בשם ראבי' ואביו רבינו יואל במעשה שהי' וכתבו דהגט כשר והגון הוא וסיים הרדב"ז שנתן הגט אפילו לכתחילה ואין לבו נוקפו בזה. ובספרי מקמ"ח סי' מ"ג בלקוטים. שם הערתי בזה מדברי הירושלמי דגיטין פ"ג עבר א"י שם מהו. הדא אמרה עבר א"י כשר וכ"ה בירושלמי פרק בתרא דיבמות ה"ו. הרי מוכרח לכאורה כדעת האוסרים דאינו רשאי לאסור לא"י גט דאלת"ה ניחוש שמא ביד א"י הי' גט כזה שמסר לו ישראל למסור לישראל אחר לתת לאשתו הגט כדאיתא שם לענין גט הנמצא ועבר א"י מאי הדא אמרה עבר א"י כשר ומשמע לכאורה כדברי האוסרים דבעינן דווקא דנפיק גיטא מיד הבעל ליד ישראל. וכתבתי לדחות דאפשר משום דהוי מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לזה וכתבתי שזה דוחק. אלא שכעת נתישבתי דאדרבה מזה הירושלמי ראי' להכשיר דאפילו עבר א"י פסול. ומעובדא דרבב"ח שרצו להוכיח שם בירושלמי דעבר א"י כשר דחי שם הירושלמי דאפשר דהי' סימן בגט וכן פסק הטור להלכה סי' קל"ב דאפילו עבר א"י ג"כ פסול. א"כ משמע לכאורה כדעת המכשירין. אלא דמה דס"ד בירושלמי להכשיר היינו משום דהי' סבור