תשובות מהרי"ם סב

מאוד דטעמא מאו הרשאה אינו קיום דחיישינן שמא הרשאה נכתב על גט אחר והשליח זיוף הגט. אמאי ניחוש לזה כיון דידעינן בבירור ע"י הרשאה דעכ"פ בא גט ליד שליח למה ניחוש דנאבד הגט וזה גט אחר הוא והלא אפילו בנאבד הגט קיי"ל בא"ע סי' קל"ב סעיף ד' היכא דאין שיירות מצוייות ולא הוחזקו שני יוב"ש דמחזירין אפילו לזמן מרובה. וקיי"ל ג"כ ביבמות גבי יצחק ריש גלותא דלא חיישינן לתרי יצחק ע"ש יבמות קט"ו ובדברי הפוסקים שמה. והטעם מבואר בדברי הרמב"ן במלחמות ה' דאמרינן כ"נ וכ"ה. כיון דידעינן בבירור דיצחק אזיל לשם לא חיישינן ליצחק אחר וה"נ כיון דידעינן בבירור ע"י הרשאה הגט הי' אצל השליח למה ניחוש דאבד הגט וזה גט אחר

אמנם עיינתי בריב"ש סי' שי"ח ונראה מלשונו שהרגיש ליישב זה. ואביא קצת דבריו הצריך לענינינו והוא דהי' שם עובדא דהשליח הביא שטר שליחות ועידיו מקויימים על השטר שליחות שעשה אותו הבעל ומסר בידו גט ועידיו. והשיב הריב"ש שם להשואל דמה שעלה בדעת השואל דכל שיש עדים בשליחות הנ"ל הו"ל כאתו בי תרי דאינו מוסכם והביא דעת הרמב"ם והרב אלפס"י בפ"ב דגיטין דשנים שהביאו גט ממד"ה דאצ"ל בפ"נ ובפ"נ דווקא כששניהם שלוחים. וכן פי' רש"י ז"ל דשניהם שלוחים בהבאתו. וכתב דאף לפי' התוס' והרשב"א ז"ל דאפילו בחד שליח ואחר מצטרף עם השליח להעיד על השליחות מהני לרבא דקיי"ל כוותי' וא"צ בפ"נ ובפ"נ דהוי כאתו בי' תרי. כיון דיש ב' עדים דהוא שליח הגט זה כדי לגרשה שוב אין הבעל יכול לערער ולומר מזוייף הוא וסיים דמ"מ אפשר דהיינו דווקא כשהעד מצטרף עם השליח הוא בכאן עתה עם השליח ומכיר הגט בטב"ע או בסימנים מובהקים ומעיד שעל גט זה נעשה שליח. ואז הוי כאילו נתקיים גט זה בחותמיו. וכן נזכר תמיד בלשונם ז"ל גט זה אבל בנד"ד אעפ"י שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מינה אותו שליח ומסר בידו גט כשר ועידיו פו"פ מ"מ אין זה קיום על זה הגט שלפנינו ואף אם עידיו הם אותם שנזכרים בשטר שליחות. שהרי אפשר שאותו גט נאבד או נשרף וזה מזוייף הוא ואע"פ שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט ולא בתקנות חכמים עכ"ד בקצרה: נראה מלשונו שהרגיש ליישב מה שהקשינו וט"ס נפל בדבריו לפענ"ד. מש"כ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט תיב' אלא הוא ט"ס וצ"ל ולא וכוונת דבריו נראה דחז"ל תיקנו או דהשליח יאמר בפ"נ ובפ"נ או דהגט יהי' מקויים בתותמיו. הא לא"ה אף דידעינן ע"י איזה אומדנות דהגט וודאי אינו מזוייף מ"מ לא נתקיים בזה תקנות חז"ל ודמי קצת למה שאמרו בריש המביא תילין או כולו בקיו' הגט או כולו בתקנו' חז"ל. והשת' כוונ' הריב"ש נהי דלשיטת התוס' והרשב"א כל שיש עדים על השליחות אצ"ל בפ"נ ובפ"נ היינו כיון שיש עדים שהבעל מסר גט זה שוב אין יכול לערער מזוייף הוא והוי כאלו נתקיים בחותמיו ולא הוי בזה תקנות חז"ל לומר בפ"נ ובפ"נ משא"כ כאן דאין העדים לפנינו רק שיש שטר שליחות בידו דהבעל מינה אותו שליח אין זה קיום על הגט שלפנינו ולא נתקיים בחותמיו ולא בתקנות חז"ל שהצריכו שיאמר בפ"נ אף דע"י אומדנות ידעינן בבירור דנתמנה לשלוחו מ"מ גט זה לא נתקיים בתקנות חכמים

ובזה מובן הטיב מה דחילק הריב"ש והביא הרמ"א ז"ל דהיכא שכבר נראה משטר השליחות שביד זה שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ א"צ השליח השני שיאמר בפני ב"ת שליח ב"ת אני. דהא א"צ לזה אלא משום חששא דשמא לא אמר השליח הראשון בפ"נ כמ"ש המחברים וכיון שכבר נודע זה מצד אחד די בזה ואעפ"י שכתבתי למעלה שאפשר שאין הגט מתקיי' במה שכתב בשטר משליחות הבעל שמסר בידו גט כשר ועדיו פו"פ דעדיין אפשר שזה גט אחר הוא. איכא למימר דהיינו לענין צריכות בפ"נ שהוא קיום הגט עצמו אבל לענין מינוי השליחות האחרון גבי תלתא כיון שאינו אלא משום חששת אם אמר הראשון בפ"נ אם לאו יש להקל משום עגונת. ולכאור' אינו מובן ולפמ"ש מבואר החילוק בטוב טעם דלענין גוף השליחות שתקנו חז"ל שצריך לומר בפ"נ דעת הריב"ש שהוא תקנה קבועה וכ"ז שלא נתקיים דעת חז"ל או בקיום הגט בחותמיו או ע"י אמירות בפ"נ אף דידעינן ע"י אומדנות דהגט אינו מזוייף מ"מ לא נתקיימה תקחז"ל ופסול משא"כ לענין אמירת שליח שני שצריך שיאמר שליח בי תלתא אני דעת הריב"ש בזה שלא הייתה תקנה קבועה. כמו שנראה בלשונו כפי שדקדק בלשונו שאינו אלא משום חששא בעלמא אם אמר הראשון בפ"נ וכמש"כ המחברים ז"ל וכיון דאינו אלא משום חששא בעלמא כל דידעינן בבירור ע"י שטר השליחות שביד השליח השני שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ די בזה כיון דע"פ הדין לא חיישינן כלל לגט אחר כיון דידעינן בוודאי שבא גט כזה לידו אמרינן שאותו עצמו הוא וכ"נ וכ"ה כמו שבררנו בבירור גמור מדברי הש"ס והפוסקים ז"ל

מעתה בנ"ד אם נסמוך על דברי התשב"ץ דקיום ב"ת א"צ קיום. שוב א"צ לחוש במה שהקיום אינו על הגט עצמו כיון דבהרשאה מקויימת בקיום ב"ת כשרה לדעת התשב"ץ אפילו באין מכירין הקיום א"כ שוב ידעינן בבירור שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ מעתה לענין מינוי השליח שמינו אותי הבי תלתא יכול לומר שליח ב"ת אני וגם אצ"ל שליח ב"ת אני וע"ז סמכינן אהרשאה דוודאי נכתבה על גט זה דכ"נ וכ"ה כנ"ל

ועוד נראה דבזה וודאי אין חשש לומר דשמא נכתבה הרשאה על גט אחר כיון שהי' מאוספים יחד בדלוסקמא אחת וקשורים בקשר של קיימא ונחתמו בכמה חותמת דע"ז סמכינן מחשש חילוף באיסורי תורה בב' חותמת וודאי יש לסמוך על זה. וכן ראיתי בשו"ת אמונת ישראל להגאון מוהרש"ק סי' יוד וז"ל אף שבתשוב' מוהראנ"ח חושש שמא יאבד השליח ויכתוב אחר עם כל הסימנים להחליף מחשש הריב"ש שחשש הרמ"א. מ"מ הגט והרשאה כתובים בנייר א' וקשורים בקשר של קיימא ונחתם בשני חותמות באופן שלא יוכל להזדייף ולהתיר הקשר ולסתור החתימות. וע"כ נייר הכריכות שכתבו בי תלתא וסתמו שהגט שבתוך הקשר ושטר השליחות נתקשר ונחתם ע"ז ויוכלו החתימות להתקיים במקום הנתינה יצאנו מידי כל החששות בעולם עכ"ל. אלא שבעובדא דידי' הי' החתימות יכולים להתקיים במקום הנתינה ועכ"פ למידין מדבריו באם נסמוך על דברי התשב"ץ דקיום ב"ת אין צריך קיום אין חשש במה שקיום אינו על הגט עצמו וסמכינן ע"ז שנתקשרו יחד ונחתמו בכמה חותמות

שוב בא לידי ס' יאיר נתיב הועתק שם בסי' י"א תשובת הרדב"ז מענין זה ומה שפלפל שם בעצמו הגאון שם. הנה הרדב"ז שם נשאל בנידון זה וכתב לענין משש דהקיום אינו על הגט בעצמו צידד שם להקל וכתב שם בקיום הגט מקילין בזה הרבה ובתוך דברי קדשו מצי אה מצאתי שכתב בזה ואע"ג דגיטין חמיר' משטרות קיום גיטין קיל מקיום שטרות דבקיום גיטין אף שאין מכירין דייני הקיום הגט כשר דמשום עיגונא הקילו כיון דקיום שטרות דרבנן וכיון דאיכא עדים חתומים וקיימו אותו בי תלתא סגי אף דאין מכירין חתימות הקיום קיום שטרות דרבנן ומשים עיגונא הקילו דא"צ להכיר חתימות הקיום עד שיבוא הבעל ויערער והכי איתא במרדכי בגיטין עכ"ל הנה הרדב"ז כתב בפשיטות בשם המרדכי דקיום ב"ת א"צ קיום הגם שחפשתי במרדכי ולא מצאתי עדות הרדב"ז נאמנה מאוד כי במרדכי נשתנה כמה נוסחאות כידוע לרגיל במרדכי. וגם הרדב"ז בעצמו הסכים לזה וכתב זה דרך פשטות. ושמחתי כ"ז כמוצא שלל רב שיש לנו בנ"ד שני עמודי עולם לסמוך עלייהו המרדכי והרדב"ז וגם הבעל