תשובות מהרי"ם סא

וגם בעל בית אפרים צידד בזה להקל

נלע"ד לסמוך על המקילין בזה הלכה למעשה. וד' יאיר עינינו במאור תורתו שלא נכשול ח"ו בדבר הלכה כאשר כוונתינו לטוב להתיר מסגרת אשה אשר יושבת שכולה וגלמודה כמה שני'. באתי עה"ח יום א' י"ט מ"א תר"ז פק"ק בריסק נאו' יעקב מאיר פאדווא מבריסק: סימן לג שאלה בענין גט הנשלח ממרחקים ע"י בי דואר

בנידון הגט פטורים הנכתב בעיר טרייעסט ערך ת"ר פרסאות ממקום הכתיבה למקום הנתינה עם הרשאה מג' רבנים אשר השליח הראשון מסר את הגט ואת השליחות להרבנים הנ"ל והרבנים מינו את ידידי' בן אהרן מפרוזין שליח להלכה לגרש בו את האשה המעוגנת זה חמש שנים פייגא זלאטא בת איסר מבעלה בצלאל בן שמחה כמו שנמצא כתוב כ"ז בהרשאה אשר הי' למראה עיני. והובאו הג"פ וההרשאה עם אגרת אחד להרב ומ"ץ דק"ק פרוזין ואגרת אחד מר' משה בן אהרן לאחיו השליח ידידי' הנ"ל. על הבי דואר סטראחאווע חתומים בחותמי העקספעדיציע מעיר קאנסיק. מאוספים יחד כולם בדלוסקמא של עץ. ונתנו בחפיסה בכיס והחותמת על הכיס. וכתוב עליו שנשלח לפרוזין מקאנסק למוה' אלי' במוה' יצחק מפרוזענע בכתב ולשון רוסיא. ושאלה זו נשלח' אלי מהר' דק"ק פרוזענא ומחכמי שערשאוב לעיין בשרייותא דהאי איתתא תשובה

הגם כי מיראי הוראה אנכי ובפרט לנושא חומר כזה. אך לעומת זה תקנות עגונות יש כאן אשר שקדו חז"ל על תקנות בנות ישראל וח"ו אם לא עכשיו תתעגן לעולם לזאת חשבתי עם צורי וקיני לעיין בזה ולגלות דעתי העני'. הנה עיקר החשש בזה דהמקום מרחק רב וא"א לקיים חתימות עידי הגט ולא חתימת עידי הרשאה דהיינו הרבנים שחתמו על הרשאה. ולכאורה יש לדמות דין זה להא דמבואר ברמ"א סי' קמ"ב סעיף י"ט בהג"ה דאי הביא השליח הגט מקויים בחותמיו אע"פ שאין מכירין חתימות הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פ שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ. הואיל וא"א לחזור ולומר יש לסמוך על החתימות דמה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרו עדותן דמי. והנה בט"ז אה"ע הרעיש בקול גדול על דין זה דהא בריש גיטין פרכינן לטעמא משים קיום לבעי תרי כמו בכל קיום שטרות ומשני כיון דמה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן הרי דלא אקילו בעיגונא אלא ע"י נאמנות השליח דהאמינו רז"ל כבי תרי אבל אם לא אמר השליח בפ"נ הגט פסיל ולא סמכינן על הא דד"ת א"צ קיום וסיים שאין להקל למעשה ובאמת בעיקר דברי הט"ז כבר הרגיש הרשב"ץ בעצמו כפי שהעתיק הב"י בסי' קמ"א. כיון דקיימ"ל דלא חיישינן לשמה ולא הוצרכו לומר בפ"נ אלא לפי שאין עדים מצויים לקיימו. וא"כ עכשיו שהם חתומים בו ומה"ת כשר דנעשה כמו שנחקרה עדותן. ועדיף טפי גט מקויים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפ"נ. ועיין בתשובת נו"ב מה"ת חלק אה"ע סי' קל"ו

ועוד נראה לי די"ל בטעמא דהך מילתא דגבי גיטין קיום בי תלתא א"צ קיום והוא דהא חזינין דבא"י אצ"ל בפ"נ ואליבא דהלכתא קימ"ל כרבא משום דאין עדים מצוין לקיימו הטעם דבא"י שכיחא לקיימו לא החמירו רבנן לומר בפ"נ וסמכו ע"ז. דאם יערער הבעל יהי' מצויין לקיימו רק בח"ל החמירו בזה משום דלא שכיחא לקיימו. ולפ"ז יש לומר דבקיום בי תלתא אף שאין מכירין החתימו' לא החמירו בזה והוא דקיום ב"ת מצויין לקיימו יותר מחתימות עדים ומצינו בש"ס גיטין דף ל"ו דחילקו כעין זה דהביא שם ברייתא תקנה גדולה התקינו שיהא מפרישין שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם. ופי' רש"י שם שמאחר שיתפרשו שמותיהם יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כ"י. ופריך הש"ס ובסימנא לא. והא רב צייר כוורא כו' ומשני שאני רבנן דבקיאין סימניהן. וכה"ג מצינו ביבמות ל"ז דלא ישא אדם אשה במדינה אחרת שמא יהי' אח נישא אחותו. ופריך מרב ור"נ ומשני שאני רבנן דפקיעי שמייהו. הרי חזינן דלענין זה הקילו רבנן יותר משום דהמה מפורסמים יותר משארי אנשים א"כ י"ל דהיכי דמקויים הגט בקיום בי תלתא אף שאינו מקויים לא תקנו חז"ל שיאמרו בפ"נ. כיון דמצויין לקיימו ועשהו קיום בי תלתא שאינו מקויים בח"ל כמו גט שאינו מקויים בא"י דאצ"ל בפ"נ כיון דשכיחי לקיימו והקילו גבי עגונא והעמידו על ד"ת אף דבכל השטרות אף שלא בפניו צריך קיום דטענינן מזוייף מ"מ בעיגונא הקילו כמו שהאריכו בזה בריש גיטין

אך לסברא זו נראה דשייך דווקא בי חלתא קבועי' אבל לא בי תלתא שאינם קבועים וכן בתשב"ץ חלק ג' סי' י"ז הביא בשם הרשב"א לחלק שאינו קבוע צריך קיום וכן ראיתי בס' סמ"ג בהגהות של הגאון ר"י צייטליש ז"ל נדפס תשובה מענין כזה וציוה להחמיר

והנה בגוף הדין של התשב"ץ. אף דהט"ז הרעיש בקול גדול. מ"מ משמעות האחרונים שיש לסמוך להקל בשעת הדחק ועיגון גדול. הגאון רבינו אלי' בביאוריו לאה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ט בהגה"ה ס"ק נ"ט הראה מקור טהור לדין זה של התשב"ץ. והביא דברי התוס' כתובת ך"א ד"ה עד בשם הירושלמי בפרוזבול הקילו ג"כ בזה. ומשמעות דבריו הקדושים. כיון דמצינו דהקילו בפרוזבול. ה"נ י"ל דהקילו לענין תק"ע אף שהטעם שהקילו בפרוזבול לא שייך הכא וכמבואר. ועכ"פ משמעות דבריו שהחזיק בפסק הרמ"א שכן דרכו תמיד היכי שאינו נראה לו פסק השו"ע אינו נושא פנים בדין וכותב שלא לסמוך על פסק זה. וכן בתשובת נוב"י מה"ת סי' קל"ו מבואר דיש לסמוך על פסק הרמ"א וכן משמע בתשובת הב"ש סי' ש"ע דיש לסמוך על דין התשב"ץ במקום דוחק ועיגון גדול. וכן ראיתי בהריק"ש שהסכימו להקל בשעת הדחק. וכן בס' יאיר נתיב למוהרא"י הוא בעהמ"ח ספר גינת וורדים כתב בפשיטות להקל בזה

ומה שיש לעיין בזה דלכאורה אינו דומה ממש לדינו של התשב"ץ. דבנידון התשב"ץ הי' מקויים על הגט אלא שלא הכירו החתימות. משא"כ בנידון דידן דהגט אינו מקויים כלל אלא על הרשאה כותבין בי תלתא שהשליח אמר לפניהם בפ"נ ובפ"נ. ועשאם שלוחים למנות שליח אחר לק"ק פרוזען. והכל אנו סומכים על הרשאה. דלא ידעינן קיום הגט רק ע"י הרשאה. וכבר הביא הרמ"א ז"ל סי' קמ"ב סי' א' דהרשאה לא מיקרי קיום. דחיישינן שמא הגט מזוייף והרשאה נכתב על גט אחר והוא מהריב"ש בתשובה סי' שי"ח א"כ בנידון דידן לא ידעינן כלל דהגט מקויים כלל זולת ע"י הרשאה. ונלע"ד דיש לצדד בזה להקל לפמ"ש רמ"א בא"ע שם סעיף ט' לענין שליח שני שדי שיאמר שליח ב"ת אני דאפילו לא אמר כלום אם יש לו הרשאה והוא במקום עיגון יש להקל ומביא שם הב"ש בס"ק י"ג אע"ג דכתב בסעיף א' הרשאה לא מקרי קיום דחיישינן שמא אבד הגט ראשון וזה גט אחר מ"מ לענין זה מהני הרשאה כמ"ש בתשובת הריב"ש. ולכאורה אין טעם לדברים אלו לחלק בזה. אך אחר העיון הטוב נראה דהחילוק מבואר. דהנה לכאורה הך דינא דהריב"ש תמוה