תשובות מהרי"ם נט

השמעת קול חשבינן כתיבות הסופר וחתימות העדים כמו שלא לשמה שפיר יש לנו לומר דהרכנה עדיפא טפי דהוי כמו השמעות קול. וכמו דאיתא בירושלמי. ולענין זה חשבינן כמו לשמה כמו בהשמעת קול. ויכול לה ות שהרשב"א רב בצחות לשונו כיון לזה. עם כי דבריו כתומים ביותר. והוא כפתור ופרח בעיני בע"ה י"ת בישוב דעת הפוסקים ם הללו. מעתה אין כאן תפיסה גם על רבינו בית שמואל שהבין דעת התוס' בשמעתין כדעת הפוסקים דבפקח לא מהני כת"י. ותמה הבית אפרים והרב המ"ץ נ"י דהאיך אפשר לומר כן דאם נימא כן מנ"ל להתוס' לעשות תמי' דאדרבא תקשה לי' מתניתין דהרכנת גריע טפי מהני הא אדרבא לפי המסקנא הרכנה עדיפא ומנ"ל להיא להקשו' להיפוך. והרשב"א הקשה באמת להיפוך לשיטתו דה דהרכנה עדיפא מאי פריך מאי קמ"ל דהא הרכנה עדיפא מכ"י ולפמ"ש דברי התוספת ברורין. דהא באמת לסברת ר"כ מה דליכא שמיעות קול אין גריעותא כלל לשיטתו. וכפי שבארנו רק דקמ"ל דע"י כתיבתו נתברר שהוא פקח ולזה הקשה התוס' שפיר דלמאי דס"ד דחרש שוה לאלם א"כ אדרבה תקשה לי' דאפילו הרכנה דגרוע מזה להוציא לנו מידי ספק שטותו מועיל מכש"כ כתיבה דמועיל ואדרבא תירץ התוס' דחוק קצת דלדבריהם צ"ל דגם בה"א הי' ידע חילוק בין אלם לחרש. אלא דמדמה כתיבה דחרש לרמיזא דאלם והש"ס משני' לי' דאלם עדיף טפי אפילו רמיזא דאלם עדיף טפי מכתיבה בה דפקח. כן צ"ל לדבריהם מה דפשטות הש"ס לא משמע הכי

ונבוא לגוף הענין עם כי הרב ב"י מרבה המחמירים בזה. יש ג"כ בזה רבו מקילין מה דלא מנה מרן הב"י ז"ל הנה דעת הרמב"ם ז"ל נ דע בזה להקל וגם דעת רב אלפס משמע כן מדהשמי' התוספת' מהלכותיו שעלי' סמכו המחמירין בזה. וכ"כ הרד"ך והגט פשוט דמשמע כן דעת ר' אלפסי וגם דעת העיטור להקל וגם דעת התוס' כפי פשטות דבריהם וכמו שכתבנו לעיל נוטה לדעת המקילין. וכן דעת הריטב"א. וכמו שהביא הרב המ"ץ נ"י וכן מצאתי דעת הרמב"ן בחידושיו להקל בכ"י וצ"ל אף דדעת הרמב"ן דלא מהני מתנה שליח שלא בפניו לכתוב גט לאשתו כמו שהביא הר"ן ז"ל דעתו בסוף התקבל ומבואר גם בחידושיו מ"מ ע"י כתב עדיף טפי דטעמו כל זמן שאין הבעל עומד בפנינו אף שמצוה ע"י שליח לכתוב ולחתום גט לאשתו הוי כמו שלא לשמה. מ"מ כתבו עדיף טפי כיון דהסופר פר רואה בפניו כתב הבעל שציוהו לכתוב גט סמכה דעתו. דסופר ע"ז וכותב לשמה. וגם דעת הר"ן אף שהר"ן הב"י הביא דעתו בין המחמירין אמת שבהלכות דב אלפס כתב כן אבל בחידושיו על גיטין כתב להקל שמזה נראה שדעתו בהלכותיו ג"כ לחומרא בעלמא ולא מצד הדין בהחלט דאל"כ יסתר דבריו לגמרי שבחדושיו. וגם דעת הרא"ש לא ברירא להחמיר. כי לפי פי' השני שכתב לחלק דבנשתתק הקילו ה"ה די"ל דמהני כ"י בפקח היכא דאי אפשר בע"א דהקילו משום תקנות עגונות כמו שהקילו בנשתתק. וכ"כ בתשובת שבות יעקב גם הביא שם דעת המבי"ט דדעתו להקל לסמוך על המקילין גם דעת הריב"ש סי' ר"מ נראה דעתו להקל בזה

מכל אלו יש לנו יסוד וסמיכה להקל במקום עיגון אך בעיגונא זה יש תקנה טפי והיינו כאשר כתבנו להרב דק"ק מעץ שטרם שיכתוב בכ"י יאמר בע"פ שממנה את הסופר פלוני ועדיו פו"פ לכתוב ולחתום עבורו. ובזה יש לנו תקנה גדולה. כי מלבד דעת המקילין יש לנו. יסוד לסמוך על דעת הרא"ה והר"ן בסוף פרק האומר היכא דממנה שליח שלא בפניו דמועיל. ואין זה אומר אמרו כמו שהאריך שם הרא"ה והר"ן בסברתם. ואף שהב"י כתב שלא אמרו רק להלכה ולא למעשה. הנה מצאנו גדול האחרונים אשר כמעט כל הגדולים סומכין עליו בהלכה למעשה הוא רבינו מהרש"ל והוא כתב ביש"ש בגיטין בפשיטות שיש לסמוך אשיטות הרא"ה והר"ן הלכה למעשה. גם בענין אומר אמרו גופא דעת הרש"ל שם דבמקום עיגון יש להקל. מכ"ש לשיטות הר"ן והרא"ה שכתבו דזה לא הוי כאומר אמרו. שיש לסמוך ע"ז להקל והאחרונים הסובבים את הש"ע לא הי' בימיהם עדיין אור הגנוז הרש"ל וע"כ החמירו בענין זה הרבה

אמנם למד דעת האחרון הגדול הרש"ל ז"ל מצאנו ג"כ דעת גדול הראשונים להקל בזה בענין אומר אמרו שהרי הטור ברמזים אומר כן בשם הר"י וכ"כ רבינו ירוחם שיש פוסקים. דאומר אמרו כשר. וכ"כ הרב המגיד בפ"ד מה' זכי'. וכ"כ הריב"ש סי' ש"ד שהח"ס וקצת פוסקים ז"ל פסקו כשמואל דאומר אמרו כשר וכן נראה מדברי הרמב"ן שכתב שמצא דעת בעל התוס' שמכריע באומר דכשר וכו' וזה דעת שראוי לסמוך עליו. וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ בשם הרמב"ן וכן דעת הריטבא. וכתב שכן דעת רבו הרא"ה ז"ל. והגאון בעל בית אפרים בא"ע סי' ק"ו האריך בזה להביא דעת המקילין וכתב שיש ת"י תשובות הגאון מג"ש כתי"כ להקל בזה במקום עיגון. מכ"ש בנידון דידן כיון דממנה השליחות שלא בפניו. כי לדעת הרא"ה והר"ן לא הוי זה כאומר אמרו וסיים בעל בית אפרים שמ"מ לא מלאו לבו להקל כיין שדעת הש"ע וגדולי אחרונים להחמיר בזה ולדעת כמה הראשונים יש כאן פסול דאורייתא. אמנם בנ"ד שיש עוד צד להקל. דהיינו דעת המקילין היכא שמצוה בכת"י דאיש פלוני יהי' סופר שלו לכתוב ופו"פ יהי' עידי חתימה דהרבה מקילין בזה בצירוף שניהם נוכל לסמוך לעשות מעשה להקל במקום עיגון. כי זולת זה לא יהי' לה תקנה לעולם

וכי תימא מאי נרוויח בזה במה שצדדנו שיש כאן קולא מצד אומר אמרו ובפרט לדעת הר"ן והרא"ה בממנה שליחות שלא בפניו לא הי כאומר אמרו דסוף סוף צריכין בזה לדעת המקילין בכת"י והא המקום מרחק רב ולא יהי' נודע לנו שעשה הבעל שליחות שלא בפניו אם לא ע"י מעשה בי תלתא שיכתוב לנו שהבעל מינה את הסופר והעדים לכתוב ולחתום גט עבורו א"כ סוף סוף צריכין אנו לדעת המקילין בכ"י זה אינו דא נתפוס בזה דעת המקילין באומר אמרו ובפרט שיטות הרא"ה והר"ן דשליחות שלא בפניו מועיל לכ"ע אף. אם נתפוס דעת המחמירין בכ"י יש בזה צד קולא. כי עיקר דעת המחמירין בכ"י היינו שע"י כתיבות ידו ממנה את הסופר ואת העדים. דבעינן שישמעו את קולו דווקא ולא ע"י כת"י. או כמ"ש המשנה למלך דבפקח שיכול לדבר אין הכתיבה חשיב כדיבור אלא דיבור ממש בעינן אבל בנ"ד שבאמת אמר בע"פ לפני הרב ומ"ץ דק"ק מעץ שממנה את הסופר והעדים רק אנן לא ידעינן זאת מחמת שאנחנו לא ידענו מזה רק הרב ומ"ץ דק"ק מעץ מודיעים לנו שכן הי' פשיטא דאין זה ענין למצוה מחמת כתב. ומצאת' בתשובת בית אפרים סי' ק"י לענין שכתב הרמ"א בסי' קמ"ב שאין נוהגים לעשות שליח בכתב. כתב שם דזה דווקא בממנה שלית בכתב דבזה אפשר דהחמירו כיון דבפקח אינו יכול לגרש ע"י שיכתוב להסופר והעדים שיתנו גט לאשתו. המחמירין בזה ה"ה דהחמיר הרמ"א שלא למנות שליח בכתב דהיינו דע"י כתבו נעשה שליח אבל היכא שאומר בע"פ שיהי' שליח רק הרב ומ"ץ מודיעים זאת בכתב בוודאי מועיל ואין זה ענין לשליח בכתב וה"נ בנידן דידן

מיהו עדיין לבי מהסס בזה מה שתמכנו יסודותינו על הפוסקים דמכשירים באומר אמרו וביחוד שיטת הר"ן והרא"ה היכא דממנה שליח שלא בפניו לכ"ע מועיל דיש לגמגם בזה. נהי דהפוסקים מכשירין אומר אמרו היינו שסומכים על סוגיא דסוף התקבל דהלכ' כשמואל דפליג על ר"י באומר אמרו. מ"מ הא מסיק הש"ס דכשר