תשובות מהרי"ם נז

בחגיגה אלא בכל דבר שהוא מחזיק באיזה מין שטות הוי שוטה מ"מ לדעת הרבה גדולים הנזכרים בס' אור הישר ואור ישראל חולי. מרה שחורה לא חשיב שטות כלל דאינו נוגע למוח שבראשו רק הוא ע"י תגבורת המרה

ועוד יש לצדד מה שצדדנו דנראה דעת הרמב"ם והרשב"א דבעתים חלים ועתים שוטה. דבעת שנראה שהוא חלים לא חיישינן כלל לספק שוטה אף דאין לו זמן קבוע ע"ז. והכא בנ"ד בסדר הגט הי' נראה לכל שהוא חלים. כ"ז צדדנו במקום עיגון אך מחמת גודל חומר הענין ובפרט שבענין כזה נתחבטו בזה גדולי דורות שלפנינו הלא המה כתובים בס' אור הישר ואור ישראל לא ראיתי להגיד דעתי בהחלט להתיר אך ישאלו עוד משני גדולי ישראל. ואם יסכימו להעיר אזי גם אנכי אצטרף עמהם ואי דרי דרינא בהדי' וה' יצילנו משגיאות. בעה"ח יום ב' י"ט אלול תד"ר לפ"ק פ"ק בריסק: יעקב מאיר פאדוא סימן לא א' ך"ד סיון תר"ח. ליד"נ הרב המאוה"ג החו"ב בחדרי תורה המפורסם מהו' אלחנן נ"י רב דק"ק בריסאוו

אחד"ש קבלתי מכתב קדשו בדבר השאלה שנמסר גט לאשה ששמה בשא בשין ימנית. ואין אחד בעיר שלא יקר' אות' בשין ימני' ונכתב בגט בתי' דהיינו בי"ת תי"ו יו"ד ה"א לפענ"ד הגט פסול ובטל מה"ה כי הוא שינוי גמו' א' מה דנקראת בשין ימנית ונכתב בת'. והשני דגשות היו"ד כי היא נקרא' בלא יו"ד בשא. ומה שאומרים המקילין שבשא נובע משם בתי'. מי הגיד להם דבר זה. והא ב"ש בסדר שמות מחלק זאת לשתי שמות. ופשוט הוא דבשא הוא לשון לעו ובתי' הוא שם קודש. ומה שכתב מע"ל בשם איזה מ"ץ כי כן רגילים לכתוב באיגרות ושטרות שם בשא בשם בתיה. ובשמות הולכין אחר מה שנכתב באיגרות ובשטרות. יפה כתב מע"ל מי הגיד להם שכותבין כן כל השתות בשא בשם בתיה. ואני מוסיף על דבריו. הלא בס' טיב גיטין לר"ז ז"ל באות נ'. מה שאנו כותבין שם הירש ביוד בחיריק וראוי הי' לכתוב בעיין כהברתינו הערש. וכתב וז"ל אך לפי שם המצוי הרבה וטובא איכא מגדולי דורינו במדינתינו ובזמנינו הם חותמין הירש ביוד ואחריהם כל אדם ימשך בקס"ת לתומו באיגרות ובשטרות לא אחד בהם שיכתוב בעיין אפילו ההמונים. הא קמן דעיקר הנחת השם הוא ביוד רק מחמת שיגרא דלישנא משתנה בפי המדבר לסגול. ולכן אין כאן חשש לעז כלל כיון שהרואה בגט כתיב ביוד אם יבא לקרות יקראנו בסגול כאשר רגילים לבטא בשפתים שם זה. ולכן אפילו היא איש שאינו יודע לחתום כלל אין להקפיד ויש לכתוב שמו הירש כפי הרגילות שהוא דבר ידוע ומפורסם שהנחת שם זה ביוד וכפי העולם בסגול. וכמו שאין חוששים בכה"ג בשם הקודש כגון מי ששמו אלי' שכותבין באלף והניקוד הוא האלף בצירי והלמד בחיריק. ואעפ"י שהעולם רגילין לקרות האלף בסגול והלמד בשוא וכאילו הי' נכתב עלי' אין מקפידין ע"ז. וכה"ג טובא איכא וה"נ בשם זה עכ"ל. הרי מה שהרבה לתת טעם אף דשם הירש והערש בוודאי חד שם הוא אלא שמשתנה בפי העולם בפי הברה כתב הטעם משום שכל העולם יודעים אף שנכתב הירש בחיריק קורין כמו בעיין הערש. ובאמת הדבר כן הוא כאשר ראינו כל האנשים הן ההמונים והן גדולי ישראל בכל המדינות חותמים עצמם הירש בחיריק אף שנקראים הערש בעיין משא"כ שם בשא דהוא שם שאינו מורגל כ"כ בפי ההמונים ואפילו ימצא איזה א נשים שכותבין בטעות שם בשא בשם בתי' באמת הוא טעות ובפרט שבאמת הוא שני שמות כאשר חילקם הב"ש בסדר שמות מי הוא זה זה ואיזהו אשר יכול לסמוך על דבר כזה לשנות שם שהוא שינוי גמור שפסול מה"ת ומה שכתבו עוד המקילין בזה מהא שכתב בטיב גיטין גבי פוזנא שכותבין פוזין דמתקרי פוזני. וז"ל דאע"פי שמורגל בכי ישי אל לקרותה פוזנא מ"מ דרך לכתוב בשטרות פוזין עכ"ל. דע דמשם העיר אין ראי' כלל דעיקר אזלינן בתר שם המונח בעת נבנה העיר והי' קורין אותו פוזין. ובאמת הרבה הי' קשה לי בזה שכותבין שם העיירות כפי שמונח בשם הראשונה כמו בעיר בריסק שהי' כותבין ברעסט וכן עירי קארלין כותבין קראלין וכן כמה מקומות והא כיון שנשתקע שם העיר המונח בראשונה הי' ראוי לכתוב שם שקורין עתה כמו דאמרינן בסוף פ' במה מדליקין בבל בורסיף למאי נ"מ לגיטי נשים עד שהאיר ד' את עיני ומצאתי בתשוב' מן ב"י הביא בעל גט פשוט בסי' קכ"ח והחילוק הוא כ"ז שלא נתגרשו היהודים בנתים אעפ"י שנשתנה בפי העולם לשם שני א"צ לשנות בגיטין ממה שרגילין לכתוב דהוי כמו לא נשתקע כיון דרגילין לכתוב כן בגיטין וכתובות אף דהמונים קוראין אותו בשם אחר מה בכך הרי לא נשתקע שם הראשון מהם והארכתי בזה בתשובה הקודם בנידון כתיבות העיר פה עיר חדשה ואכמ"ל. א"כ אין הנידון דומה לראי' ועיין בתשובת בית אפרים חא"ע סי' צ"ד בנידון כתיבות שם פעסיא חסיא וכיוצא אין ספק שתלוי בהברת המדינה אם הברת היו"ד נרגשת במבטא כאשר הרגילות במדינתינו וכן אשה זו נקראת בפי כל אזי אם חיסר היוד הוי שינוי השם ופסול כיון שהיוד הוא שרשית בתיבה ואצ"ל אם יש שמות כאילו שנקראין בלא הרגש הברת היו"ד דאיכא לעז. וה"ה איפכא אם נקראת בלא יוד וכתב יו"ד ורואה אני ק"ו לנידון דידן. סוף דבר לא ידעתי שום צד להקל בגט זה אפילו נשאת. ד' יצילנו משגיאות וירחם עלינו ובפרט בענינים כאלה ידידו דו"ש בל"ש ונ"ח יעקב מאיר פאדווא: סימן לב להרב המאוה"ג החריף ובקי מהו' איסר יהודא מ"ץ דפה ק"ק יצ"ו

בדבר אשה בתא בת נחמן מפה היושבת עגונא וגלמודה מכמה שנים. ועפ"י רוב השתדלות והתאמצות השגנו ת"ל שבעלה הוא בק"ק מעץ. והיה לו מכתבים מהרב דק"ק מעץ שבלתי באפשר לסדר שם גט מכתה טעמים זולת שיכתוב בכ"י לפה לסופר ולעדים שיכתבו פה גט ויחתמו ויתנו לאשתו. והנה כבוד הרב הגדול החריף מ' איסור יהודא מ"ץ דפה פתח בהצלה תחלה וראיתי לחוות דעתי הקלושה בזה

הנה לא נעלם מאתנו שיטות הפוסקים המחמירין בזה שיכתוב בכ"י לסופר ועדים כאשר האריך בזה מרן הב"י בא"ע סי' ק"ב דדעת הרא"ש והרשב"א והר"ן והמרדכי ובעל התרומה וסמ"ג וסמ"ק והגהות בפ"ב מהל' גירושין וקצתם כתבו בשם ר"ת כולם פה אחד להחמיר רק דעת הרמב"ם ז"ל מביא ב"י שמה דמיקל בנשתתק בכ"י ונסתפק בדעתו בפקח אי מועיל כ"י ומסקנתו דלדעת הרמב"ם מועיל בפקח בכ"י ובש"ע כתב דעת האוסרים בסתם ודעת הרמב"ם בשם י"א וכללא הוא בידינו כל היכא דכתב דיעה אחת בסתם ודיעה שני' בשם י"א דעתו דעיקר כדיעה זו שכתב בסתם ולא עוד שלא גילה דעתו בהדיא בפקח אי מועיל כת"י רק הביא דינו ולשון הרמב"ם ז"ל בנשתתק ובפקח אי מועיל כת"י לא כתב דבר

ולכאורה הענין חמור מאוד בזה אמנם הרד"ך ז"ל בתשובה צידד להקל במקום עיגון. היכא דנשאר עגונא כל ימי חיי' לסמוך על דעת המקילין בכ"י ואעפ"כ סיים שירא לעשות מעשה אם לא בהסכם רבנים אחרים. ואנחנו יתמי דיתמי פשיטא דפשיטא