תשובות מהרי"ם נו

ג"כ מספקינן לי' דילמא אינו שפוי בדעתו כ"כ. וקמ"ל הרמב"ם דלא אמרינן כן אלא כ"ז שראינו שהוא שפוי בדעתו לא חיישינן לי' דילמא הי' בעת ההוא שוטה וכ"ז דלא חזינן בי' ריעותא דשטות אף דאין לו זמן קבוע לעיתות שטות מ"מ השעה דראינו בי' דחלים לא חיישינן כנלע"ד ברור לפרש לשון הרמב"ם

ואפשר שזה ג"כ כוונת ת"ש: נמצא לפי"ז הי' קולא בנידן דידן כ"ז דלא חזינן בי' מעשה שטות ומתנהג כדרך כל אדם לא חיישינן לי' בעת ההיא שהוא אינו שפוי בדעתו ובאמת מה שהביא הב"ש שהבאתי בתחילה דבעינן דו קא לידע הזמן שהוא בריא. דאל"ה העת שהוא חלים מספקינן לי' ג"כ בספק שוטה הוא מדברי רי"ו הובא בב"י ג"כ וכתב וז"ל אין אנו יודעים בוודאי הזמן שהוא עומד בריא והזמן שהוא שועה הו"ל ספק ופשוט הוא עכ"ל רי"ו ולענ"ד הרמב"ם פליג ע"ז וכמו שדקדקתי מדבריו דקמ"ל בדבריו הקצרים ונמצא דעתו מש בשת תמיד לאפוקי הך דינא דרי"ו דכ"ז שידעינן שהוא שפוי בדעתו לא חיישינן לי' לעת ההיא שמא אינו שפוי בדעתו ודיוקא כשידעינן בבירור העת שהוא אינו שפוי בדעתו. וכמו שמדייק בלשונו הקדוש ונמצא דעתו משובשת תמיד הא אי ראינו עת שהוא שפוי לא חיישינן לה

ולענ"ד גם מלשון הרשב"א בתשובותיו שהביא הב"י בתחילת סימן זה משמע ג"כ דלא בעינן לידע בבירור העת שהוא חלים. וז"ל הרשב"א איברא מסתברא דעתים חלים ועתים שיטה בשעה שהוא חלים ה"ה כפקח לכל דבריו וכו' ובוודאי דהכי הלכתא מההוא דבר שטיא דפ"ב דכתובת. ומסתברא דאפילו חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי ה"ה כפקח כסתמא דמילתא דקא אמרינן כשהוא חלים ה"ה כפקח לכל דבריו. לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו ואינו לן בביה"ק ואינו יוצא בלילה ואינו מאבד מה שנותנים לו שהם סימני שוטה. כדאיתא בירושלמי דגיטין ובמס' תרומת ואע"פ שהוא תשש ועדיין סימני חליו ניכרים בו בגופו שלא נתרפא לגמרי אלא כאדם המתחזק מחליו. אפ"ה בשעת חלימתו ה"ה כפקח לשעתו. עכ"ל ובודאי נראה דהרשב"א מיירי שאין לו זמן לפקחו' ושטית שלו דאל"ה מאי האי דקאמר הרשב"א לא בבדיקה כנשתתק אלא שהוא חלים. האיך ס"ד דבעינן בדיקה כיון דידעינן בבירור העת שהוא חלים. א"ו הרשב"א מיירי דלא ידעינן בבירור העת שהוא חלים מ"מ כיון דחזינן דהוא שפוי בדעתו אפילו אינו לגמרי מסתמא מחזיקינן לי' בחזקת פיקח. והמעיין הטיב יראה שכן הוא מורה לשון הרשב"א בפשיטו'. א"כ יש לנו הני עמודי הרמב"ם והרשב"א להקל בנ"ד אף דלא ידעינן בבירור העת שהוא בשטות ובחלימות. מ"מ סומכין כ"ז שלא ראינו ממנו בעת ההיא דברי שטות ה"ה בחזקת פקחות

ולכאורה נראה דיש להביא ראי' לדעת פוסקים אלו דבעתים שוטה ועתים חלים בעינן זמן קבוע עת חלימתו דאל"ה אף שנראה שהוא חלים מחזיקינן לי' בספק שוטה. כ"ז דלא ידעינן בבירור עת חלימתו והוא בסוגי' דחגיגה דף ד' ע"א. דקאמר הש"ס אי הוי שמיע לי' הא דתנינא איזהו שוטה המאבד כל מה שנותני' לו הוי הדר. ואיבעי' לי' בש"ס כי הוי הדר ממקרע כסותו הוא דהוי הדר בי' דדמיא להא א"ד מכולהו הוי הדר תיקו. והגאון בעל ט"א הקשה קושיא חמורה האיך אפשר לומר דממאבד מה שנותנים לו בלחוד הדר בי'. הא בברייתא חשיב רק שלשה. היוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק והמקרע את כסותו. ואם נימא דממקרע כסותו בלבד הדר בי' צ"ל רק בהני תרי דהיינו יוצא יחידי בלילה והלן בביה"ק בעינן תרתי ותקשה קושיות הש"ס אי עביד דרך שטות אפילו בחדא מינייהו ועכצ"ל כתי' הש"ס דבחדא מינייהו תלינן באומר רק כיון דעביד לכולהו כהדדי הו"ל כמי שנגח שור חמור וגמל א"כ בעינן שלשה דברי שטות דבררי אכתי תלינן באומר רק בשלשה. והכא ליכא למימר דממקרע כסותו הדר בי' דמזה בלחוד נעשה שוטה א"כ לא נשאר אלא שנים ותו האיך מפסקא הברייתא בתרי אנפא דבמקרע כסותו בלחוד נעשה שוטה ובהני תרתי בעינן דווקא תרווייהו יחד ע"ש שהאריך ברוב חריפתו ובקיאתו. אמנם נראה די"ל דבאמת הפי' בברייתא דבעביד כל השלשה ביחד היא דהוי אף דבמקרע כסותו חזר בו ונעשה שוטה מזה בלבד מ"מ איכא נפקותא מה דנעשה שוטה ע"י ג' הדברים דאם הי' שוטה מצד קרע כסותו בלחוד איכא נפקותא היינו שיש לו זמן קבוע לשטות של מקרע כסותו. ולהני תרי דהיינו לן בביה"ק ויוצא יחידי בלילה אין לו זמן קבוע א"כ אם הי' שוטה מצד מקרע כסותו בלחוד הי' מועיל מה דיש לו זמן קבוע לזה. ובתוך הזמן שאין לו שטות זה הי' מיחשב כפקח לכל דבריו. אמנם עכשיו דנעשה שוטה ע"י השלשה מילי שטות. וכיון דנעשה שיטה ע"י שלשה שטות אף דיש לו זמן קבוע לשטות של מקרע כסותו. מ"מ כיון דאין לו זמן להשני מיני שטות דהיינו לן בלילה ויוצא יחידי בלילה. וכיון דנעשה כבר שיטה ע"י השלשה מיני שטות עדיין לא יצא מידי שוטה אף דיש לו זמן קבוע לשטות של מקרע כסותו. א"כ הי' ראי' לדעת אלו הפוסקים דבעתים חלים ועתים שוטה בעינן זמן קבוע

אמנם נ"ל דאין ראי' מזה כלל דהשתא דאתית להכי לתרוצי קושית ט"א בדרך זה איכא לתרוצי בפשיטות דהא כיין דהש"ס מדמה להו היכא דעביד שלשה מיני שטות לנגח שור וחמור גמל דנעשה מועד ע"י שלשה מיני נגיחות. אף דבכל מין לחודא לא הי' רק חדא נגיחה. מ"מ ע"י שהוחזק בשלשה מינים נעשה מועד לכל המינים. א"כ בשור המועד פשוט כיון דנעשה כבר מועד ע"י השלשה מינים אם באנו לחזור לתמותו צריכין ג"כ שיראה עוד אלה השלשה מינים ולא יגח. ואז חוזר לתמותו. אבל כשרואה מין א' ואינו נוגח עדיין לא יצא מחזקת מועד וזה פשיט. ומבואר במס' ב"ק דבעינן שיחזור לתמותו במה שנעשה מועד. אבל כ"ז שלא יצא לגמרי מחזקת מועד דהיינו אף שראה שני מינים מהג' ולא נגח עדיין היא בחזקת מועד עד שיראה הג' מינים אלו ולא נגח א"כ י"ל קושית הט"א הנ"ל דלעולם הפי' בברייתא לר"ה דעביד כולהו. אף דבמקרע כסותו בלחוד נעשה שוטה מ"מ נ"מ מה שנעשה שוטה ע"י שלשה מיני שטות. דאם הי' שוטה מצד מקרע כסותו בלחוד כי הדר בי' ושוב אינו קורע כסותו חוזר לפקחותו. אמנם עתה דנעשה שוטה. ע"י ג' מיני שטות אהני לן הני שני מיני שטות דהיינו יוצא יחידי בלילה ולן בביה"ק אף שחור בו ממקרע כסותו אעפי"כ הוא שיטה ע"י שני מיני שטות דנשארו. וכמו שור המועד דנעשה מועד ע"י שלשה מינים וכשחוזר ממין א' אכתי הוא בחזקת מועד וכש"כ לעיל א"כ איכא נפקותא מה דנעשה שוטה ע"י שלשה מיני שטות. אף דבמקרע כסותו בלחוד נעשה ג"כ שוטה ושפיר י"ל בברייתא עד דעביד לכולהו. אף דבמקרע כסותו בלחוד נעשה שוטה מ"מ איכא נפקותא הני דאמרן כו' ונכון

והיוצא לנו ממה שצדדנו בענין זה להקל. חדא דאפשר דבעתים שוטה ועתים חלים מועיל בדיקה אף דלא הי' בדיקה המבואר בש"ס מ"מ יש לומר כיון דעתה נתרבה השאלות בסדר הגט הוי כמו בדיקה המבואר בש"ס דלדעת הרמב"ם הך בדיקה דש"ס הוא לאו דווקא וכמו שהארכתי לעיל

ועוד דיש לצרף דעת רבינו אביגדור אשר מובא בתשובת מהרי"ק ובמרדכי דדווקא הני סימני סוטה הנזכרים בחגיגה הוי שוטה ולא בדבר אחר. ועוד אף לדעת הרמב"ם דלאו דווקא הני סימני שוטה האמורים