תשובות מהרי"ם נה

דהא יש לחוש דאחר הבדיקה יתקלקל. וכמו שהקשה ב"י א"ו דס"ל לאלו הפוסקים דבעתים חלים ועתים שוטה מועיל בדיקה. ואם נבדק לפנינו ומצאנו שהוא חלים אין חוששין שמא יתקלקל כ"ז דלא ראינו בו ריעותא דנתקלקל. וראיתי להט"ז ז"ל בא"ע סי' קכ"א כתב לתרץ קושיות הב"י וז"ל ולענ"ד דשאני בדיקת האלם דהוא משום דיש אלמים שהם שוטים ויש שהם פקחים. ע"כ הוצרכו בכל אלם בדיקה קודם הגט לדעת מה טבעו של זה האלם ובאמת אם נבדוק פעם אחת ונמצא שהוא פקח א"צ בדיקה אחרת לעולם אף אם יגרש שנית משא"כ בההיא ספק דיש. לר"א בחרש. יש צד שהוא עצמו פעם חלים פעם שוטה. ובזה לא מהני בדיקה וע"ש מה שהשאיר בצ"ע על הב"י. וכבר כתבתי לעיל דדברי הב"י נכונים בזה הטיב בטעמן דמאן מפיס לן לחלק בין חרש מעיקרא או אילם מעיקרא. כיון דהוא מצר כן מתחלת ברייתו ממ"נ לרבנן בחזקת שוטה מחזיקינן לי' לחרש. רק רבנן תקנו בו קדושין. ולר"א הוי ספק ממש דהיינו דעתים חלים ועיתים שוטה. ובאילם מעיקרא אם נימא דמספקינן לי' בעתים חלים ועתים שוטה הוי ממש כמו לר"א בחרשין. ומי הגיד לנו לחלק בחרש מעיקרא לר"א הוי כל החרשי' בספק עתים חלים ועיתים שוטה. ובאילם מעיקרא יש מהם שנברא פקחין מתחלה ויש מהם שנברא שוטים מתחלה אין זה אלא דברי תימה להוציא כן מלבנו דברים כאלה אם לא שיש לנו ראי' ברורה לזה מדברי התלמוד והראשונים. ובוודאי דברי הב"י נכונים בטעמם. דמדס"ל לפוסקים אלו דבעי בדיקה מוכרחים לומר דבעתים חלים ועיתים שוטה מועיל ולא חיישינן. שמא יתקלקל אחרי כן וכמו שהארכנו לעיל

ואם נימא כדעת פוסקים אלו דבעיתים חלים ועיתי' שוטה מועיל בדיקה הי' מקום להמציא קולא בנ"ד אף שלא הי' ממש בדיקה המבואר בש"ס ובא"ע סי' קך"א. מ"מ יש לומר לפי מה שנהגו עכשיו בסדר הגט שנתרבה השאלות ותשובות ובביטל מודעא ובביטל כל התנאים. י"ל דמועיל בדיקה לפי דעת הרמב"ם בפ"ב מה' גירושין. ובפי' המשניות להרמב"ם. שביאר מר"ן הב"י ז"ל שס"ל להרמב"ם דבדיקה הזו המבואר בש"ס לאו דוקא אלא תלה הדבר בדעת הבודקי' כל שבחנו לפי דעתם וז"ל בפי' המשנה והרכין בראשו ר"ל שירמוז בראשו רמיזה תור' תשובה נכונה לשאלה ויפליג בה בכל צדדי הניסיון בכל מה שאפשר עכ"ל. ולפ"ז מצד הסברא. נראה דהשאלות והתשובות שנהגו עתה בסדר הגט הוי כמו בדיקה המועיל מדינא דהש"ס

אמנם לפי מה שאנו מדמין נעשה מעשה באיסור א"א ח"ו. ומה גם דדבר זה אינו מוסכם מכמה: פוסקים דבעיתים שוטה ועיתים חלים תועיל בדיקה דלדעת הרבה פוסקים אינו מועיל בדיקה וכמו שהארכנו לעיל

אמנם יש היתר בזה מצד אחר. הנה בתשובת מהרי"ק שורש י"ט כתב וז"ל הלא ידע מר מה שהשיב רבינו אביגדור כהן לר"מ על אודת הגט שניתן בווירצבורק וז"ל אם לא הוחזק שוטה בדברים האמורים בפ"ק דחגיגה ה"ה כפקח לכל דבריו. עכ"ל הובא בב"י סעי' קכ"א. ולפי"ז הי' פשוט כל שלא מוחזק בהני שטות דמבוארים בפ"ק דחגיגה הוי כפקח לכל דבר. ואין כאן בית מיחוש כלל. אמנם הב"י בא"ע סי' קכ"א דקדק מדברי הרמב"ם פ"ט מה' עדות דס"ל דהני סימני שיטה דחשיב בפ"ק דחגיגה הוא לאו דווקא. שכ' בפ"ט מה' עדות ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר וזורק אבנים בלבד. אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא שואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול ובכלל שוטים יחשב עכ"ל. ומדכתב בדבר מן הדברים. משמע דהני ד' דברים המנויין בברייתא לאו דווקא אלא לדוגמא נקטינהו. וה"ה לשאר דברים. וע"ש בב"י שכתב הכרח לזה. ולפ"ז לדעת הרמב"ם יש בית מיחוש בכל אדם שאינו מתנהג כדרך ב"א וכמו בנידון שלפנינו שהי' חולה מרה שחורה יש בית מיחוש משום. ספק שוטה ח"ו

ובאמת עובדא כזו אירע בדורות שלפנינו כאשר נדפס ע"ז שני ספרים ספר אור הישר וס' אור ישראל. ובעוד הי' מושבי בק"ק קארלין ראיתי הספרים הנ"ל וכעת אינם בידי. רק זוכרני שהי' בזה מחלוקת גדולה. כי גאוני פפ"ד פסלו גט כזה. והגדולים אשר במדינה כולם חלקו עליהם והכשירו גט כזה. והנה ראיתי בתשובת בית אפרים סי' פ"ט העתיק מקצת דבריהם. הנה ראיתי תשובה אחת מגאון אחד שנדפס בספרים הנ"ל שכתב ראי' דחולה שאחזו מחמת פחד ומרה שחורה אין לו דין שיטה. וכן מוכח בפי' רש"י פ"ק דחגיגה. אמה שאמרו בש"ס והיוצא יחידי בלילה אימר גדנריפוס אחדי' וז"ל רש"י אני שמעתי חולי האוחז מתוך דאגה וכו'. ואף שפי' רש"י פי' אחר תרווייהו אמת. ובערוך גדנריפוס חולי של שטות. וכשעבר החולי הוי פקח. ולהכי לא חשיב לי' שוטה כי עביד הך גרידא. ואף לר"י דקימ"ל כוותי' דבחדא סגי היינו מן הסתם אבל אי ידעינן בבירור דגדנריפוס אחדי' לא מחזיקינן לי' כשוטה. והביא בס' הנ"ל בשם מעשה טובי' שיש שהוא בפחד ודאגה בלי סיבה גלוי' כו' הרי שהוא חולי מצד הטבע וכו'. ואין בזה המין שום שוטה רק הם עצבים מובדלים יבוא מחמת עצבות. וכדומה לזה. אבל יש בהם דעת בכל מילי עכ"ל. הרי דלדעת זו חולי מרה שחורה לא יחשב בכלל שוטה. ובאמת הגאון בעל בית אפרים ז"ל גמגם בזה דבוודאי יש חולה כזה שאינו נוגע במוחו רק הוא סיבת מרה שחורה הגורם לו להיות יושב בפחד תמיד אמנם יש חולי הבא ומגיע עד ראשו ובלבל מוחו. ומאן מפיס לידע בזה וצריך בזה בדיקות חכם מומחה לידע אם החולי הזאת לא הגיע לראש רק הוא תגבורת מרה שחורה לבד. אמנם הביא עוד תשובת הגאון בעל נ"ב ז"ל דפחד ובהלה אינו נחשב כשוטה וכו'. עוד בשם הגאון הנ"ל הנזכר בספרים הנ"ל דאף לדעת הרמב"ם דס"ל דהני סימני שוטה לאו דווקא היינו בשעושה איזה מעשה שטות בידים אף דבשאר דברים הוא שואל ומשיב כהוגן. לשוטה יחשב. אבל אם הוא רק מדבר דברים של שטות. ואינו עושה מעשה בידים אף לדעת הרמב"ם לא יחשב לשוטה. ולפ"ז כ"ש בנידון שלפנינו שאינו עושה מעשה שטות בידים רק יש לו חולי עצבות והוא מובדל בעת שבא עליו העצבות משאר ב"א אף לפעמים מדבר קצת איזה דברים שלא כהוגן מחמת זה החולי לא מחשב זה לשוטה. ולפי"ז הי' מקום קצת להקל בנ"ד

ויש עוד לדון בזה ולהקל לפמ"ש בתבואות שור בסי' א' ס"ק מ"ו בביאור לשון הרמב"ם שהביא הב"י בח"מ סי' ל"ה ראי' לדבריו דבשוטה בפעם א' לא חשיב שוטה. אף דקימ"ל כר"י דבחדא מינייהו דחשיב ברייתא מחשב שוטה. מ"מ בעינן שיהא מוחזק בשטות זה ג"פ והרב בעל ת"ש הביא דברי הפוסקים שחולקים ע"ז דאפי' בפעם א' חשיב שוטה וראי' שהביא ב"י מהרמב"ם שכ' ונמצא בדעתו משובשת תמיד נ"ל כוונתו לאפוקי היכא דנשתנה והבריא. ואשמועינן דבשעה שהוא חלים ה"ה כחלים לכל דבריו. ולכאורה אינו מובן מאי קמ"ל הרמב"ם בזה דאטו לא ידיענן היכא דהבריא ה"ה כחלים לכל דבריו. ונראה דכוונתו דהא דבעתים חלים ועתים שוטה מספיקינן לי' בכל עת בשוטה וכמש"כ לעיל בתחלת דברינו בשם הב"ש והפוסקים דהא דיכול לגרש בעת שהוא חלים. היינו דידעינן בבירור הזמן שהוא חלים