תשובות מהרי"ם נ

שתירצו התוס' דבעינן שיהי' דומה לתנאי בגוב"ר א"ש דזה דומה לתנאי בגוב"ר דאינו מתנה נגד התורה. דאם תהי' זקוקה ליבום אזי למפרע אינו אשתו. משא"כ בע"מ שאין לך עלי שאר וכו' שם הוי שני הפכים בנושא אחד וכן מה שהקשה מע"ל להך תירוצא שכתבו התוס' בכתובות דלהכי הוי מתנה עמשכב"ת דאין קידושין לחצאין. וה"נ אין קידושין לחצאין לא קשה לפי מה שכתבתי דבאמת גם בנידון הב"ח אמרינן אין קידושין לחצאין דבעת שהיא אשתו היא אשתו לכל מילי. ואם תהיה זקוקה ליבם אזי למפרע אינו קדושין ושייך שפיר אין קדושין לחצאין דבאמת או דהיא אשתו לכל מילי או דלא הייתה אשתו כלל. משא"כ בע"מ שאין לך עלי שאר וכו' הוי שני הפכים בנושא אחד. ושפיר אמרינן אין קדושין לחצאין והוה מתנה ע"מ שכב"ת ותנאי בטל. וכ"ז נ"ל ברור לענ"ד

ועוד נראה לענ"ד דיש להמציא בזה סברא לפמ"ש התוס' בכתיבות גבי ההיא דהריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו דלא הוי מתנה על מה שכב"ת. אלא היכא שמכוון לעקור מה שכתוב בתורה. אבל הכא סבור שיש מצוה בבית חוניו כמו בבה"מ לית לן למילף מתנאי בגוב"ר. א"כ י"ל אף דהירושלמי קאמר היכא דמתנה ע"מ שלא תהי' זקוקה ליבם הוי מתנה עמשכב"ת. היינו היכא דמכוון לעקור מה שכתב בתורה אבל כמו בנידון דידן דהעוונת גרמו. וצריך לישא אשה כדי לקיים מצות פ"ו או להנצל מן החטא ובלתי אפשר לו לישא עד דמתנה עמו שלא תהא זקוקה ליבם אינו מכוון לעקור מה שכתוב בתורה. כי הוא רוצה לקיים המצוה המוטלת עליו. אף שיש לחלק קצת ממ"ש התוס'

ולענין דינא ראיתי להגדולים בתשובותיהם שהסכימו לעשות מעשה ולהתנות בקידושין עיין בתשובת נוב"י סי' נ"ו. וכן ראיתי בתשובת ר"ע איגר ז"ל סי' צ"ג אך כתב שלא יהי' התנאי בלשון אם תהי' זקוקה ליבם שלא יחול הקידושין. אלא התנאי בלשון אם ימות בחיי' ובחיי אחיו ולא יניח ז"ק ממנה שלא יחולו הקידושין למפרע ובזה אין שום פיקפוק וכתב שכן הסכימו בעל מעיל צדקה ובעל בית מאיר. וכן בתשובת הנוב"י הנ"ל הסכים לזה. וכתב עוד בתשובת רע"ק איגר הנ"ל דצריך עיון היטב בלשון התנאי שיהי' בכל הלכותיו. ובפני ב' עדים כשרים. ויתנה ג"כ קודם היחוד. דאי לא"ה הא קיימ"ל המקדש על תנאי וכנס צריכה גט מטעם דמחל התנאי. רק קודם הייחוד יתנה ג"כ. ועיין ב"ש א"ע סי' ל"ח ס"ק נ"ט. אמנם ראיתי בתשובת רע"ק איגר שחשש עוד דלמא יבטל אח"כ התנאי וצריך לומר דכוונתו דהיא ג"כ תסכים לזה. דאי לא"ה אינו מועיל הביטול שלו דהתנאי לטובתה. וכתב תקנה לזה שישבע בפני שני עדים עדה"ר שלא יקדשנה עוד אח"כ ולא יבטל התנאי. דעי"ז ליכא חששא על להבא דאין אדם עושה כו' וגומר לשם קדושין אף שביטל התנאי כיון דנשבע י"ל דאי עביד לא מהני. ואף להפוסקים דבשבועה שבודה מלבו אמרינן אי עביד מהני מ"מ לא שייך לומר דמסתמא כיוון לשם קדושין שלא יהא זנות די"ל אדרבא חזקה שלא יעבור על שבועתו. ואינו מכוון לשם קדושין וע"ש. ולענ"ד מצאתי עוד תקנה לזה שלא יבטל אח"כ התנאי. והוא לפי הסוגיא דגיטין דף ע"ו ע"ב גבי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך וכו'. ופריך הש"ס וליחש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי וע"ש בדברי הראשונים ועיין ב"ש בסי' קמ"ד ס"ק י"ד שהאריך. והביא דברי הריב"ש בתשובה דמשמע דאז אפילו בא לפני שני עדים נאמנות. ועיין רשב"א גיטין ס"ד גבי שליש דקאמרי הש"ס דקא המני'. שהסביר שם דברי הש"ס דהא המנוהו דהיינו על מנת כן מסר בידו שיהא נאמן בכל מה שיאמר עליו ואפילו אם יאמר שמסרו לו לגירושין הוא גומר בדעתו עכשיו בשעת מסירתו שיהא לגירושין אם יאמר השליש כן וכענין שאמרו באומרת נאמנת עלי שלא פייסת אותי ע"ש א"כ יש תקנה בכאן שיתנה עמה שאם היא תאמר שלא ביטל התנאי תהי' נאמנת. ואז אפילו באמת ביטל התנאי. כיון דהיא אומרת שלא ביטל התנאי לא מהני ביטול. וכמש"כ הב"ש בשם הריב"ש דלא מהני אפילו עדים. או כענין שכתב הרשב"א בענין מסירות מודעא שיפסול עליו כל עידי ביטול הגט. וה"נ הוי כמו שפסל עליו כל עדים שיאמרו זולת היא תהי' נאמנת בכל מה שתאמר. כ"ז נלענ"ד להלכה. ובאמת צריך לחפש בזה למצוא תקנה לאחותינו וכמש"כ הב"ח בסי' קנ"ז אך למעשה איני סומך על דעתי עד שיסכימו לזה מגדולי הוראה המפורסמים כתבתי הנלענ"ד: ידידו יעקב מאיר פאדווא סימן כח פסק הלכה כדת לכתוב פה שם העיר בגיטי נשים מהחונן לאדם דעת יהא רעוא שלא אכשל בדבר הלכה

ראיתי ונתון אל לבי בנידון כתיבת הגט פהק"ק בריסק אשר נתיסדה מקרוב. כי נוסח גיטין שלנו בעירינו בעיר הישנה הי' ברעסטי מתא דיתבא על נהר בוה דמתקריא בוג ועל נהר מוכוויטץ כאשר הועתק ג"כ הנוסח בס' טיב גיטין וביש"ש על גיטין סי' ל"ב כתב ג"כ הנוסח. וכתב דא"צ לכתוב דמתקריא בריסק. לפי שהעיקר בשמות העיר הוא השם אשר מונח בו מתחלה. ובתשובות הנדפסים בסוף ספר גבורת אנשים בתשובה של אבי הש"ך ז"ל מבואר הטעם. דמה בבריסק דליטא כותבין ברעסטי זה המנהג נתפשט מבני בריתינו היושבים שמה רובם מדברים בלשון רוסיא. והעיקר דכותבין שם ברעסטי משום דכך הי' שם ישראל. ולכאורה יפלא מאי נפקותא מה שהיו קורין בימים הראשונים ברעסטי כיון דעתה נשתנה השם בפי כל וקורין בכל תפוצת ישראל ובכל הדפוסים שנדפסו הסכמת מהגאונים הרבנים דפה ק"ק רק שם בריסק א"כ ראוי הוא לכתוב בכל הגיטין, שם בריסק. ובהדיא אמרינן בסוף פרק במה מדליקין גבי הני תלת מילי אשתני שמייהו דקאמר שם הש"ס עוד בבל בורסיף בורסיף בבל למאי נפקא מינה לגיטי נשים ופירש"י לענין שמו ושמה ושם עירו ועירה וצריך לכתוב שם של עכשיו. ואף שהתוס' השיגו על פירש"י וכתבו שבבל שם המדינה ואין כותבין שם מדינה בגט. מ"מ ברור דהתוס' מודים לדינא דרש"י רק כתבו שא"א לפרש כן סוגי' הש"ס. ובוודאי מודים היכא דעיר נשתנה משמה הראשון צריכין לכתוב שם האחרון. ומאי מעליותא דעיר משם האדם היכא שהי' נקרא בשם אחד ועכשיו נשתנה שמו לשם אחר ונשתקע שם הראשון צריכין לכתוב שם האחרון ולפי"ז לכאורה יפלא על הנוסח הנ"ל שהי' כותבין ברעסטי ויגעתי ומצאתי ישוב לזה בתשובת מרן הב"י והובא ג"כ בס' גט פשוט והיא בתשובות ב"י בדיני גיטין וגירושין סי' א' בנידון מה שכתב חכם אחד שכנרת הוא תרגום גנוסר כאשר כתב כ"ת. וכן הוא הסכמת רבותינו בפ"ק דמגילה ושם מבואר בהדיא דגנוסר לאו היינו טברי'. דלר"י חמת זו טברי'. ולמסקנת דרבא רקת זו טברי' ואין לומר א"כ לכתוב בגט רקת כלשון המקרא כמו שכותבין בסיני וצובא. דהתם שאני שכך הי' כותבין ובאים מיום שנתיישבו ואע"פ שנשתנו שמם בפי העולם לא שינו ממה שהי' רגילים לכתוב. אבל טברי' שעכשיו נתישבה יותר נכון לכתוב השם מפורסם בפי העולם מלכתוב שם הכתוב במקרא. וראי' גדולה לדבר מההיא דפ"ק דמגילה דאפליגי ר"י ורבא אם טברי' היא חמת או רקת ואם הי' כותבין בגט שם הכתוב במקרא. לא הי' מקום למחלוקת זו ולמה הוצרך רבא להביא ראי' מהספדנין א"ו בזמנם לא הי' כותבין כ"א טברי' וביאר בעל גט פשוט ז"ל החילוק וז"ל דאע"ג דהוכחנו דעיר אחר שנשתנה שמה אין כותבין