תשובות מהרי"ם מט

בשולי היריעה

אחר כותבי כל הנ"ל מצאתי בתוס' ב"ב דף ע"ח ע"א ד"ה אבל בכדי שאין הדעת וכו' דהרגישו בקושיא זו שהקשתי ותירצו שני תירוצים והוא כעין תירץ שכתבנו ודו"ק: סימן כז ב' א"ח סוכת תקצ"ח לאה" ידידי הרב המאה"ג הח"ו חכם ושלם המפורסם מה' אפרים פישל ני'

אחד"ש הנני להודיע כי הגיע לידי אגרת מעכת"ה ונקראתי ספר לדון ולהורת בדין המובא בש"ע א"ע סי' קנ"ז בהגהות רמ"א שיכול להתנות בתנאי כפול שאם תהי' זקוקה ליבום לא יחולו הקדושין. הגם שקשה להורת בדינים אלו וכבר האריכו בזה האחרונים ז"ל בתשובותיהם. למען כבודו פניתי מעט לעיין בזה. והנה מע"ל הביא דברי הב"ח בא"ע להשוות דברי הירושלמי עם דברי הש"ס שלנו. דבירושלמי מחשיב זה למתנה על מה שכתוב בתורה. ובגמרא דידן בב"ק דף ק"י לא משמע הכי. וחילק הב"ח ז"ל. היכא דאומר אם מתי לא תזקק ליבום. לאומר אם תזקק לא יהי' מקודשת. ומביא מע"ל דברי בעל נוב"י. שתמה על הב"ח. דהיכא משכחת לה הא בעינן תנאי כפול. ובאמת משום דבר זה לא נדחה דברי בעל הב"ח כאשר כתב הנוב"י בסי' נ"ו בחלק א"ע. רק דלשון הב"ח אינו מדוקדק. ובאמת יש לומר דהירושלמי מיירי בדלא כפל לתנאי לרוב הפוסקים דסוברים דבמעכשיו ובע"מ לא בעינן כפילת התנאי. והיכא דכפלי' לתנאי שלא יחולו הקדושין לאה וי מתנה עמשכ"בת. רק באמת דבר זה צריך ביאור. דממנ"פ. אם נימא דע"מ לא בעינן תנאי כפול הוי כאלו כפל לתנאי א"כ שוב לא הוי מתנה עמשכ"בת. כמו אלו כפל לתנאי. אך מ"מ יש מקום לומר כן כדברי הב"ח. דכן משמע לכאורה בתוס' כתובת נ"ו ע"א ד"ה הרי זו מקודשת ע"כ בדכפלי' לתנאי איירי וכו'. ותימה אמאי הוי מקודשת הרי התנה בפירוש שאם יהי' לה שאר כסות ועונה שלא תהי' מקודשת ומשמע דאי לא כפליה לתנאי ונאמר דלא בעינין תנאי כפול לא קשיא להו. אף למאן דלא בעי תנאי כפול הוי כאלו כפלי' לתנאי מ"מ לא הוי ממש כאילו כפלי' לתנאי. ועיין בספ"י שם וכך יש לומר דברי הב"ח ז"ל. אמנם מע"ל הקשה עוד על דברי הב"ח ז"ל מהא שכתבו התוס' בכתובות הנ"ל ואומר ר"י דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר הוי אמרינן בכל מקום תנאי בטל ומע"ק והשתא דילפינן וכו' דווקא דומיא דב"ג וב"ר שלא הותנה עמשכ"בת. ולפי דבריהם וסברתם וודאי ליכא חילוק בלשון הנאמר בתנאי. רק כשיש בתנאי איזה ביטול לדותה"ק באיזה ענין שאינו דומה לב"ג וב"ר מעשה קיים ותנאי בטל. ועוד הקשה מע"ל דשם בתחלת דבריהם כתבו ע"כ בדכפלי' לתנאי והרי הוא מתנה על הקדושין ואע"פכ כתבו דהוי מתנה עמשכ"בת ובקושיא זו האחרונה מצאתי שהרגיש ג"כ הנוב"י. אבל לענ"ד ברור דשיטת הב"ח מיוסד בזה על שיטת הרמב"ם שבארתי בחיבורי מקור מ"ח חלק שני בסי' ה' במשפטי התנאים. דהנה מדברי הרמב"ם פ"ו מה' אישות משמע בהדיא שלא כדברי התוס' הנ"ל שכתבו דהא דמתנה עמשכ"בת תנאי בטל ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דהנה הרמב"ם ז"ל שם בדיני התנאים בענין ארבעה דברים דהוצרכו בתנאים. ואלו הארבעה ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ואח"כ כתב הך דינא דמתנה עמשכ"בת תנאי בטל משמע דהך דינא דמתנה עמשכ"בת אינו נכלל בד' הדינים דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר. רק הוא מסברא דאינו יכול להתנות על מה שכתוב בתורה. אמנם לשיטת הרמב"ם יתעורר קשיות התוס' הנ"ל דאמאי מקודשת הרי התנה בהדיא שאם יהי' לה שאר כסות ועונה לא תהי' מקודשת ולא שייך תירוצם. אמנם דא"ש. לפי מה שהקדמתי קושיותם דווקא מכח כפילות התנאי וכמ"ש בס' פ"י. והוכיחו דע"כ בתנאי כפול דאלא"ה בטל התנאי בלא"ה א"כ התוס' לשיטתם בכמה מקומת דסברי דגם במעכשיו ובע"מ בעינין דיני תנאים. וכמ"ש בספ"י. משא"כ לשיטת הרמב"ם דסובר דבמעכשיו ובע"מ לא בעינן דיני תנאים א"כ א"ש די"ל דמיירי דלא כפל לתנאי דבע"מ לא בעינן דיני תנאים ומ"מ בעינן שלא יהי' מתנה עמשכ"בת ומזה נראה לי הוכחה לפמש"ל דלדעת הרמב"ם מעמשכ"בב לא ילפינן מתנאי בגוב"ר דהא הרמב"ם סובר דבע"מ לא בעינן דיני תנאים ואעפ"כ לענין מעמש"ב לא חילקו כל הפוסקים בזה. ואף במעכשיו ובע"מ בעינן שלא יהי' מתנה עמשכ"בת. א"ו כמו שכתבתי דזה לא ילפינן מתנאי בגוב"ר רק מכח סברא וכמו שדקדקתי מלשון הרמב"ם. ובזה לא חילק בין אם לע"מ ומעכשיו. ובזה מיושב קושית מע"ל על שיטת הב"ח. דבאמת לשיטת הרמב"ם ז"ל לא ילפינן מעמשכ"בת מתנאי בגוב"ר באמת לשיטה זו אם הוכפל התנאי דלא תהי' מקודשת י"ל דלא הוי מעמשב"ת. אלא דאינו מקודשת כלל. דע"ז האופן לא קידשה וכל הסוגי' מיירי דלא כפלי' לתנאי ובתנאי ע"מ דלא בעינן כפילות התנאי כנ"ל ליישב. או די"ל כמ"ש בספרי שם דלכאורה קושיות התוס' לק"מ. דהקשו דלא תהי' מקודשת כלל כיון דהתנה בפירוש. דהא קימ"ל בכל התורה דתוך כדי דיבור כדיבור דמי. חוץ מקדש וכו'. א"כ בקדושין אינו יכול לחזור תכ"ד. בשלמא אם התנאי קיים לא הוי חזרה דהרי נתקיים המעשה ונתקיים התנאי משא"כ לפי מה דאמרינן דהתנאי בטל רק דלא תהי' קידושין כיון דע"ז האופן לא קדשה. שוב אינו יכול לחזור בקידושין אפילו תכ"ד. וכתבתי לפרש דה"ט דהקדימו התוס' דע"כ בתנאי כפול דהיינו דמסתמא הי' בזה דיני תנאים דאי לא"ה. בלא"ה התנאי בטל. וראשית דיני תנאים נקטו. ומסתמא הי' ג"כ תנאי קודם למעשה וכמו שסיימו בהדיא בלשונם א"כ לא שייך חזרה דהא עדיין לא קדשה. א"כ כ"ז התוס' לשיטתם דסברי דבע"מ ג"כ בעינין דיני תנאים. משא"כ לשיטת הרמב"ם דבע"מ לא בעינין דיני תנאים א"כ י"ל כיון דכאן איירי בע"מ. וי"ל דהי' באמת מעשה קודם לתנאי א"כ שוב לא שייך חזרה. כיון דקימ"ל דבקידושין לא אמרינן תכ"ד כדיבור דמי. ובזה א"ש ג"כ דברי הב"ח כיון דהתנה בתנאי כפול וכל דיני התנאים דהיינו תנאי קודם למעשה. יש לומר דבאמת אינה מקודשת כלל. דע"ז האופן לא קדשה ולא שייך חזרה כיון דהתחיל בתנאי תחלה ודוק

כ"ז כתבתי ליישב דברי הב"ח אף לפי סברת הנוב"י ומע"ל שתפס בזה הדרך. אבל לענ"ד בלא"ה דברי הב"ח ברורים ואמיתים. אף לפי שיטת התוס' בכתובת. והוא אף דכתבו התוס' דאם התנה בהדיא דאם יהי לה שאר כסות ועונה לא תהי' מקודשת דהוי מתנה עמשכב"ת דהא באמת דעתו דתהי' אשתו לכל דבר רק שלא יהי' לה שאר כסות ועונה וזה שני הפכים בנושא אחד דהתורה ציותה ליתן לאשה שאר כסות ועונה. א"כ אף אם התנה בהדיא דאם יהי' לה שאר כסות ועונה לא תהי' מקודשת ת"מ הוי כנגד התורה דאי אפשר שתהי' אשתו ולא יתן לה שאר כסות ועונה. וע"ז קשיא להו להתוס' דמ"מ לא יהי' קידושין כלל. כיון דאין חפץ בקידושין אם יהי' לה שאר כסות ועונה וע"ז תירצו. דמ"מ אינו דומה לתנאי בגוב"ר. משא"כ במה דאיירי הב"ח דהתנה דאם תהי' זקוקה ליבם לא תהי' מקודשת כלל זה לא הוי כנגד התורה ואין כאן שני הפכים בנושא אחד דבאמת אשתו היא לכל מילי. ואם יארע שתהי' זקוקה ליבום אז למפרע בטלה הקדושין וכל בעילותיו הי' בעילת זנות ולא היתה אשתו כלל ומה זה נגד התורה. ולכן אפילו לפי מה