תשובות מהרי"ם ה

הפילה או רוח הפילה. ואת"ל נפל הפילה לידע אם זכר או נקיבה. והך עובדא צ"ל בדלא הוכר עוברה. דאי בהוכר עוברה אזלינן בתר רוב נשים וולד מעליא ילדן. ולדברי מעכת"ה צ"ל בדלא הוכר העובר הספק אם הפילה דבר שאינו מחמ' שנקלט כו' וזה אינו מקרי בכל דוכת' רוח רק מה דמתקרי רוח בכל דוכתא היינו וולד שאינו של קיימא

לכן נלע"ד דהדברים כפשטן דבוודאי משמע פשט לשון הש"ס דהך כללא דרוב נשים וולד מעליא ילדן. היינו בשהוחזק עוברה. אבל לא כשלא הוחזק עוברה. ונראה דקים להו לחכמי הש"ס דהיכא דהוולד הוא שאינו של קיימא או שאינו מרוקם ע"פ הרוב תצא הוולד ממנה טרם הכרת העובר. ונהי דאיכא מיעוטא דמשתהא אף וולד שאינו של קיימא אחר הכרת עוברה הוא רק מיעוטא. ובזה מחלק הש"ס היכא דלא הוכר עוברה לא אמרינן רוב נשים וכו' דזה אינו בגדר רוב דיכול להיות רוח או שפיר שאינו מרוקם. אבל אחר הכרת העוב' אמרינן דרוב נשי' וולד מעלי' ילדן דאחר הכרת עוברה אם הי' רוח או שפיר שאינו מרוקם ע"פ הרוב כבר היה יוצא ממנה טרם הכרת עוברה. ובזה אין סתירה מכל המקומות בוודאי יכול להיות רוח או שפיר שאינו מרוקם אף אחר הכרת עוברה כיון דכבר נתקלקל הוולד. אבל הוא רק בגדר מיעוטא. ונמצא לפ"ז דינו של מהרי"ק שריר וקיים דאף דידעינן בוודאי שהי' וולד ע"י שנקלט כו' מ"מ טרם הכרת עוברה הוא אינו בגדר רוב

ובאמת גם מהגאון ח"צ לא הי' בהעלם דבר ח"ו שהרי מביא דברי הש"ס שם דמוקי הך דריב"ל בהוכר עוברה. אבל בדלא הוכר עוברה ליכא רוב. רק דכתב דאפילו בדלא הוחזק עוברה נמי ספק וולד הוא. וידוע הוא דכל היכא דאיכא ספק בבכור הרי הוא פטור ומשנה שלמה הוא בסוף פ"ד דטהרות ספק בכורות אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה המע"ה. אלא דהלשון בתשובת ח"צ שם מגומגם קצת לענ"ד דהוא השיג עליו. לו יהי' דספק הוא הוי המע"ה כדין ספק בכור. ואח"ז בסו' התשוב' משיג על המהרי"ק בזה הלשון ועוד מדאיצטריך למימר דאדרבא יש להעמיד אשה בחזקת שלא נפטרה רחמה עדיין. וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין. דהא חזקה גמורה היא זו עכ"ל. דספוקי מספקא לי' וכל שיש כאן ספק הרי הוכחנו בבירור מתלמוד ערוך דאדרבא יש לנו לומר דוולד מעליא הוא דהלך אחר רוב נשים. והרי אין החזקה שכתב מהרי"ק אלא רעועה ולא גמורה עכ"ל. ולא אבין דבריו בזה. דהא משמע מדברי הח"צ דחזקה זו שכתב מהרי"ק הוא חזקה מעליא זולת מכח קושיתו דהלך אחר רוב נשים דוולד מעליא ילדן והא כבר הקדים הח"צ בעצמו דבלא הוכר עוברה לא אמרינן רוב. ולפ"ז חזקה שכתב מהרי"ק ז"ל הוא חזקה גמורה דהא מהרי"ק ז"ל בוודאי מיירי בדלא הוכר עוברה ולא קשה מספק בכור דהמע"ה דשם מיירי באופן דליכא חזקה כגון שהספק הוא שילדה זכר ונקבה וספק מי יצא ראשונה דלא שייך בזה חזקה

ובעיקר חלוקו של מהרי"ק ז"ל מה שחלק טומאות לידה מפדיון. דבפדיון מוקמינן האם בחזקת שלא נפטרה מן הבכורה והוולד בחזקת שלא נתרקם. אבל לענין טומאת לידה אזלינן לחומרא. הגם שראיתי בתשובת נ"ב הביא בשם אביו ז"ל שגמגם קצת בזה. דלענין לידה ג"כ אמאי לא נוקי האשה בחזקת טהרה ותירץ כיון דבלא"ה טמאה האשה משום דא"א לפתיחת הקבר בלא דם שוב לא מוקמינן אחזקה. וטמאה ספק לידה. ואני מצאתי ראי' ברורה לענ"ד לסברת מהרי"ק מסוגי' דנד' דף ך"ד ע"ב המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונים אינה חוששת לוולד. ופריך שם הש"ס. בשלמא דם ומים לאו כלום אלא גנונים ניחוש שמא וולד הוה ונימח. ומשני אמר אביי כמה יין חי שתת אמו של זה שנימוח העיבור בתוך מעי'. רבא אמר מלא תנן. ואם איתא דאתמחי אתמח מחסר חסר. ורב אדא בר אהבה אמר גוונים תנן וכו'. ויש לתמוה דהא משנה זו איתא בענין זה בפרק יש בכור. איזהו בכור לנחלה ולכהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנונין והיינו מלא גוונים ואמאי לא פריך הש"ס במס' בכורות הך קשיא דמקשה בנדה ליחוש שמא וולד הי' ונימוח ולישני כל הני תירוצים הלא בכורות נשנית קודם נדה שהוא מסכת אחרונה בש"ס. ודרך הש"ס בכמה דוכתא כל היכא דנישנית משנה בשתי מקומות. ויש איזה קשיא ופרוקא על המשנ' דנכתב השקליא והטריא של הש"ס בשני המקומו'. וכאן השמיט השקליא והטריא על המשנ' הקודמת והעמיד השקליא והטריא על משנ' זו דמס' נדה. ומזה מוכרחים סברת המהרי"ק ז"ל דלענין פדיון לא שייך להקשות וליחוש שמא וולד הוא. דמוקמינן האשה בחזקת שלא נפטרה מבכורה והוולד בחזקת שאינו מרוקם. ולכן הוי בכור לפדיון. משא"כ לענין טומאת לידה שפיר פריך הש"ס וליחוש שמא וולד הוא דלענין טומאת לידה חוששין ולא מוקמינן האשה בחזקתה וכסברת המהרי"ק והוצרך הש"ס לכל הני שנויי

אלא שלכאור' יש סתירה עצומ' לסברת מהרי"ק מסוגי' דנדה דף ד"ה דקאמר שם הש"ס מ"ש אשה ומ"ש בהמה. מי סברת ר"י מפשט פשיט לי' ר"י ספוקי מספקא לי' ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא. גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא הוא ולחומרא ה"נ גבי אשה ספק טומאה לחומרא. ולשיטת מהרי"ק קשה טובא דאמאי אמרינן ספק ממונא לקולא דהא איכא חזקה שלא נפטרה מבכור' והעמיד הוולד בחזקת שאינו מרוקם וכבר הרגיש בזה בתשובת שבות יעקב ובתשו' נ"ב דחק מאוד בזה ולומר דלר"י הוי ספיקא דדינא ובספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה. ולענ"ד דבזה לא שייך לומר דספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה דהא בוודאי דר"י מספקא לי'. היינו דלפעמים יש בו וולד ולפעמים לא. א"כ נשאר החזקה בתקפו ולא דמי לשאר ספיקא דדינא וכמובן

והנראה לענ"ד ברור ליישב בזה דעת מהרי"ק דלכאור' צריך להבין דברי מהרי"ק. לענין הוצאת ממון בחזקה (לפדותו ולתת ה' סלעים לכהן) והא אין הולכין בממון אחר הרוב. וחזקה לא עדיף מרובא. אך באמת כבר האיר לנו הגאון בעפ"י בסוגי' דכתובות בסוגי' דמומין דחזקת הגוף עדיף טפי מרוב. דהא לר"ג דהלכתא כוותי' בכתובות דף י"ב גבי משארסתני נאנסתי דבחזקת הגוף היו מוציאין ממון אלמא דחזקת הגוף עדיף טפי. וכ"ז אליבא דהלכתא דקימ"ל כר"ג סברת מהרי"ק נכונה דהכא הוי ג"כ חזקת הגוף דמוקמינן האשה בחזקת שלא נפטרה מבכורה. וגם הוולד בחזקת שלא נתרקם אבל ר"י דסובר לא מפי' אנו חיין וכמבואר בסוגי' דמומין דר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף היכא דאיכא חזקה דממונא בוודאי מודה מהרי"ק ז"ל דלא אזלינן בתר חזקה להוצי' ממון אליבא דר"י ושם הסוגי' אליב' דר"י שפיר קאמ' הש"ס גבי ממונא לקולא וזה ברור לענ"ד. סוף דברי. דברי מהרי"ק יש לו פנים בהלכה. ובעיקר הך פיסקא אני אומר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. מ"מ לדעתי נכון יותר לפדות בלא ברכה וכמש"כ הח"צ בתשובה והברכות אינו מעכבת כ"ז נלע"ד: הכ"ד ידידו דוש"ת כל הימים יעקב מאיר פאדווא: