תשובות מהרי"ם ד

סימן א בעז"ה יום א' י"ב למב"י תר"א פה ק"ק בריסק שלום לאהובי ידידי וחביבי הרב הגאון הג' המפורסם החו"ב בחדרי תורה חכם חרשים מוה' מאיר ליבוש נ"י מלבי"ם רב דק"ק קעמפנע והגליל

מכתבו קבלתי זה ימים כבירים והייתי טרוד ובפרט שקרבו סמוך לימי חג הפסח העבר אשר הטרדות רבה על כ"א אשר נתננו ה' לצופה ולידע אינש בנפשו וכעת נתתי על לבי להשיבו מפני הכבוד. וידעתי כי כבודו הרמה ל"צ לדידי ולדכוותי. רק ענותנותו תרבני להגיד דעתי בדבר השאלה אשר בא לפני הדרת כבודו הרמה. באשה שהפילה שפיר מלא בשר אחר ששה חדשים להריונה. ולא בדקה אם נפרקם או לא וילדה אח"כ אם חייב בפדיון. והוראת מעכת"ה בקדושה לסמוך על דעת החכם צבי סי' ק"ד לחלוק על דעת מהרי"ק בתשובה שורש קמ"ג שסובר דהיכא דהפילה ולא הבחינה שום ריקום. ופסק מהרי"ק ש"ל. דהבא אחריו הוי בכור לפדיון דאוקמינן האשה בחזקת שלא נפטר רחמה. וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין. דהא חזקה גמורה הוא. והח"צ בתשובה חולק עליו מהא דאמרינן בנדה דף ך"ט אמר ריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל. הלך אחר רוב נשים ורוב נשים וולד מעליא ילדן. ומעכת"ה החזיק בדעת הח"ץ. והביא דברי הנ"ב מ"ת בתשובת בנו שהשיג על הח"צ. דהא בגמרא מוקי להא דריב"ל בהוחזקה עוברה אחר ג' חדשים. ואז וודאי נתרקם צורת הוולד וא"א שתלד אז שפיר מלא רוח. אבל קודם ג' חדשים י"ל כמהרי"ק דמוקמינן בחזקת שלא נתרקם ומ"ש רש"י ז"ל על הא דריב"ל עברה בנהר והפילה ואינו יודעת אם רוח אם נפל הפילה זה לס"ד דריב"ל מיירי בלא הוחזק עוברה אבל למסקנא דמיירי בהוחזקה עוברה אין כאן ספק שמא רוח הפילה או שלא נתרקם. רק הספק אם ילדה וולד שיש לו צורת וולד או שאין לו צורת וולד דאין אמו טמאה לידה זה תמצית בקיצור דברי הנ"ב. וכת"ר השיג מסוגיא דנדה דף ח' ע"ב. וכמה מעוברת משיוודע עוברה וכמה סומכס אומר משום ר"מ ג' חדשים וכו' ת"ר היתה בחזקת מעוברת והפילה רוח או כל דבר שאינו של קיימא הרי דגם לאחר ג' חדשים אפשר שתלד רוח או דבר שאינו של קיימא גם השיג כת"ר על הנ"ב הנ"ל מה שבנה יסודו דמן ארבעים יום עד ג' חדשים יש מציאות שיתרקם הוולד. וע"כ חלק בין קודם ג' חדשים לאחר ג' חדשים שאחר ג' חדשים כבר נרקם. וקודם ג"ח מוקמינן אחזקתה שלא נתרקם. וע"ז כתב כת"ר דליתא דכל שלא נתרקם ביום מ"א נשחת ולא יבנה עוד לעולם. ממשנה מפורשת בברכות האומר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא. ומסיק בגמרא שם דף ס' דהיינו אחר ארבעים יום. הרי דאחר ארבעים שוב א"א להתהפך מנקבה לזכר ואם עדיין לא נתרקם יועיל תפלה גם אח"כ וע"ז שב מעכת"ה להבין החילוק של הש"ס בין קודם שהוכר עוברה לאחר שהוכר עוברה דבצד הראשון הוי ספק ובצד השני. מביאה קרבן ונאכל וע"ז כתב כת"ר שיש בזה שני ענינים. יש מפלת מחמת הריון. ויש מפלת שאמ"הר ומפלת מחמת הריון משכחת בתרי גוונא או שתפיל וולד שנשלם צורתו ונרקם או שתפיל וולד שלא נרקם או מלא רוח ומ"מ עיקרו בא מחמת הריון שנקלט כו' וזה מתעצר ברחם האשה גם אחר ג"ח. אבל יש מפלת שלא מחמת הריון שנקלט כו' כלל רק מחמת מכה שבמקור כגון המפלת כמין קליפות או שערות. וזה אינו בגדר הריון כלל, ואין בו שום חילוק בין קודם ג"ח לאחר ג"ח מעתה ההבדל בין קודם שהוכר עוברה לאחר שהוכר עוברה דקודם שהוכר עוברה ולא ידעה מה הפילה. אנו אומרי' שמא הפילה דבר שאינו של הריון כגון קליפות או שערות: וכדומה. וע"ז אין לנו רוב. דרוב המפילות יפלו מחמת הריון ולזה הוי רק ספקו. אבל אחר ג"ח שהוכר עוברה שוב הנפל מחמת הריון וע"ז איכא רוב נשים וולד מעליא ילדן. ולפ"ז דן כת"ר. אם ראתה שהפילה שפיר אע"ג שלא בדקה אם נתרקם. כיון דידעינן בוודאי דמחמת הריון בא. איכא רוב נשים דוולד מעליא ילדן וכדברי הח"צ. זה תורף דברי כת"ה בזה

ולענ"ד דבוודאי השגתו על הנ"ב בתשובת בנו ז"ל בוודאי ברורות ונכונות. רק גם על דרכו בקודש קשה לי טובא. דמה שכתב דקודם שהוכר עובר' תלינן שהפילה מחמת מכה שבמקור ולא מחמת הריון כגון קליפות או שערות. וע"ז אין לנו רוב נגדו. ולא הוי רק ספק. מלבד דהחוש מנגד לזה דבוודאי הך דיפילו שלא מחמת הריון הוא מיעוט דמיעוטא עוד מוכח בהדיא בסוגי' דנדה דף ך"ב דהוא מיעוטא דקאמר שם המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נמחו טמאה. ופריך הש"ס שם א"ה כי לא נמחו נמי. ומשני אמר רבה כי לא נמחו ברי' בפ"ע הוא. ופריך הש"ס מי איכא כה"ג. ומשני הש"ס אין והתניא אתר ראב"צ שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה. מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים. ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמחו טמאה ושוב מעשה באשה אחת וכו'. הרי חזינן דהוא מיעוטא דמעוטא. דפריך הש"ס ומי איכא כה"ג וכו' והוצרך להביא מעשה דשני מעשים אירע כן. ואין לדחוק ולומר דהא דמשמע שם מדברי הש"ס דהוי מיעוטא דמיעוטא היינו בכה"ג שלא נמחו והי' ברי' בפ"ע זה לא שכיחא אבל אם נמחו דהוי רק דם יבש זה שכיחא. א"כ י"ל דקודם שהוחזקה עוברה אמרינן דהפילה דבר דלא הוי ברי' רק דם יבש. וזה אפשר לומר דשכיחא. דזה אינו חדא דהמעיין שם בפרש"י דפי' רש"י מי איכא כה"ג מפלת כמין שערות וקליפות. משמע דהענין גופא שיפיל הריון כזה לא מחמת לידה לא שכיחא ועוד דהא אוקמא המשנה דנדה דתשב לזכר ולנקבה ולנדה בלא הוחזקה עוברה והמשנה מיירי דהולד לפנינו. אלא שאין אנחנו יכולים להבין הטיב אם הי' וולד או לא ולהכי החמירו דתשב לנדה ואם נוכל לבדוק אם נמחו במים א"כ בוודאי אינו וולד ואמאי תשב לזכר ולנקבה א"ו שלא נמחו. והי' ספק אם רוח או זכר או נקבה. ולדברי כת"ה דהי' הספק אם הפילה שלא מחמת הריון צורה אחת שנראה כעין וולד הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דלא נימא הוולד זה בוודאי הוי מיעוטא דמיעוטא ותו קשה לי על דבריו מה שכתב דזה אינו רוב. דרוב המפילות יפלו מחמת הריון ואמאי לא דהא אמרינן רוב נשים מתעברות ויולדת א"כ יש לנו לומר שהפילה מחמת הריון שנקלט וכו'. ותו תקשה לדידיה הך עובדא שהובא בנדה דף ט"ו. ובכמה מקומות דמעשה בשפחתו של מסיק אחד ברימון שהטילה לבור וכו'. דמסיק שם הש"ס. דבא כהן לידע אם נפל