תשובות מהרי"ם מח

התם בדשידך. וקשיא לי למאי דלא ידע החילוק מדשדך. אדמקשה לר"נ מברייתא לסייע לר"נ ממשנה דלקמן דף נ' ע"ב גבי מעשה בחמש נשים ובהם שתי אחיות וכו' ושלהם היתה ושל שביעית היתה. טעמא דשביעית דהפקר הוא. הא דשאר שני שבוע לא. ובאמת פריך שם הש"ס מהך דקדשה בגזל ובחמס ומשני הא דשדך הא דלא שדך. א"כ למאי דלא ידע החילוק מדשדך אדמקשה לר"נ מברייתא ליסייעהו ממתניתי' וצ"ע

היתר ג' מה שיש לנו. כי הבתולה אומרת שמעולם לא כיוונה לשם קדושין ומתחילה ועד סוף הית' דרך שחוק והיתול. ומעולם לא דברו ביניהם שום דבר מעסק זיווג ושידוכין וניכרים דברי אמת. כי לפי הג"ע אשר העד השני העיד כי בעת שנתן לה הטבעת והבתולה שתקה ולא דיברה כלל. אז אמר העד עס ועט זיין איין גאנצע ארבעט. אז התחילו פני' משתנות ואמרה שתלך לקבול אצל הבעה"ב ואמרה המבשלת שהוא שחוק ואין בזה בית מיחוש ולכן לא הלכה לקבול. הרי ניכר דלא כיוונה כלל לשם קידושין. והנה הטור א"ע סי' ך"ז כתב גבי לשונות קדושין כתב בזה"ל בכל לשון שמשמעותו לשון קדושין וודאי באותו מקום ובלבד שהיא תבין לשון קדושין. ופשטות לשון הטור משמע בהדיא אף בלשון המבואר לכל כגון הראמק"ל אם לא הבינה שהיא לשון קדושין אינה מקודשת. וכפי מה שהבין הב"ח בלשון הטור. ולא כדעת הב"י בפי' דברי הטור דלא קאי הטור על לשון האמק"ל דהא וודאי ידעי כ"ע דלשון קדושין הם ואי אמרה דלא ידעה לא מהימנא דאין משמעות הטור סובל פירושו של הב"י אלא כפי' הב"ח וע"ש שהביא דברי הר"ן דקדושין דג"כ משמע כן. ובדברי הריטבא בקדושין דף ו' מצאתי. דהשתא נשי דידן שאינן בקיאות בלה"ק. כל היכא שאין מדבר עמה תחלה על עסקי הקדושין אפילו אמר לשון ברור דהוי בוודאי לשון קדושין יכולה לומר שלא הבינה שהוא לשון קדושין וגם מדברי הרא"ש שכתב דכ"ה לשונות של קדושין לאו כל כמינה לומר דלא הוי ידעי. אין ראי' דחולק על זה. דיש לומר כמו שכתב הב"י לחלק בחילוק יפה דבוודאי האיש שמוציא מדבריו לשון קדושין חזקה לשם קדושין הוציא. אבל אשה שומעת דבריו יכולה לומר שלא הכירה שהוא לשון קדושין. ויותר יש לחלק לפענ"ד דהאיש עושה מעשה ונתן הקדושין א"כ יש לנו הוכחה שכיון לשם קדושין. משא"כ אשה המקבלת לא עשתה מעשה שניכר לשם קדושין לכן יכולה לומר שלא כיונה לשם קדושין. הרי לנו כל הני רבוותא דסוברים דהיכא שהיא לא הבינה לשון הקדושין נאמנת

והנוב"י במהדורא קמא ח' ע"א סי' י"ט הסכים ג"כ לזה. וכתב על דברי הב"ש בסי' ך"ז שכתב דהוי ספק קדושין דשמא משקרת. כי למה לא נאמינה לה כיון שאין כאן חזקת איסור רק אדרבא חזקת היתר מסייע לה. אך לכאורה יש סתירה להיתר זה ממה דמבואר בהגהת רמ"א סי' מ"ב ס"א אמרה תחלה קדשני וזרק קדושי' לתוך חיקה ואמר לה הראמ"ל וניערה בידה תכ"ד להשליך ממנה הקדושין ואומרת שלא כיונה רק לשחוק בעלמא אפ"ה הוי מקודשת א"כ יש לומר בנידן דידן גרע טפי דמשמעות הענין שהיא הבינה שהוא לשון קדושין אלא שהיא סבורה שהוא שחוק בעלמא וגרע טפי. אך נראה דכבר ביאר לנו רבינו בעל נוב"י שם שאין הטעם משום שאין מאמינים לה שהוא לשחוק. דלמה לא נאמין לה בדבר דלא אתחזיק איסורא. ובפרט שיש לה חזקת פנוי'. רק עיקר טעמו של מהר"ם שממנו נובע מקור דין זה דלו יהי' כדברי' שכיוונה לשחוק בעלמא. אינו מועיל. דדברי' שבלב אינם דברים וכיון שאמרה תחלה קדשני וגם בשעת הקדושין אמר בפני עדים. פלונית בקשה ממני בקדשה וכן אעשה ושתקה. הרי שגלתה דעתה שרצונה בקדושין ואח"כ אמרה לשחוק בעלמא כיוונה אין דברים שבלב מוציא מידי דיבור שגילתה בפירוש שחפצה בקדושין אבל בנ"ד שמעולם לא גלתה דעתה שחפצה בקדושין רק נתן לה הטבעת ושתקה בוודאי יכולה לומר לשחוק בעלמא כוונתי. אך נראה כיון שלא זרקה הקדושין מידה וכשקיבלה שתקה י"ל דאינה נאמנת לומר לשחוק כוונתי דהוי דברים שבלב ואינם דברים. כיון דאיכא כאן עדים על הקדושין שוב אינה נאמנת לומר לשחוק כוונתי דהוי דברים שבלב וכ"כ בתשו' הב"ח החדשות סי' ע"ט בשם הג"מ. דקדושין אף דאמרה בלבי לא הי' אלא לשחוק בעלמא ולהתלוצץ עמו ומעולם לא נתרציתי לו רק לחוכא ואטלולא דברים שבלב הוא ואינם דברים. ואף ע"ג דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכוונה רק להתלוצץ. גבי קדושין לא נסמוך על אומדן דעתינו כיון דאיכא למימר איתתא בכל דהו ניחא לה וכן ראיתי בכמה תשובות שהחמירו בזה. מ"מ ראיתי בתשובת מהר"ם לובלין סי' ס"ד מאחר שהנהיג בזמן הזה לקדש בעת כניסה לחופה תלינן שהכל דרך שחוק והיתול. וזה זכיתי כעת לראות תשובת הגאון מהו' צ"ה ז"ל האלברשטאט שסמך על יסוד זה להקל. וז"ל באות ך"ה העולה מדברינו היכא דאיכא להעדים לספוקי אם כיוונה לשם קדושין או לשם שחוק הוי כמקדש בלא עדים א"כ בנ"ד מצד הסברא כיון דאין דרך בנות ישראל לקדש כן ובפרט במדינות אלו לא קבלתם לשם קדושין אלא לשחוק וכה"ג כתב מהר"ם לובלין בתשובה ועכ"פ מידי ספקא לא נפקא והו"ל כמקדש בלא עדים ואין חוששין לקדושין. ובנ"ד הוי עובדא דמוכח דלא כוונה כלל לשם קדושין. כי אח"כ כשאמר לה העד עס וועט זיין איין גאנצע ארבעט. אז התחילה הבתולה פני' משתנות ואמרה שתלך לקבול לבעה"ב הרי שלא הייתה סבורה כלל שהוא קדושין רק שחוק בעלמא וקרוב מאוד שלא הבינה כלל לשון הקדושין רק שלא נתבאר זאת בג"ע אשר לפני רק שהיא טוענת שלא כיוונה כלל לשם קדושין

והיתר ד' שיש לנו אף שבג"ע נאמר שהיא בת י"ג או י"ד שנים עדיין יש ספק אם הביאה ב' שערות דכ"ז שלא הביאה ב' שערות עדיין היא קטנה אע"ג דקימ"ל כחזקה דרבא. קטנה שהגיע לכלל שנותי' א"צ בדיקה. הא אמרינן בנדה דף מ"ו דה"מ למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה. הנה כבר הארכתי בקונטרס אחד דהנה כמה מהראשונים סברי דחזקה דרבא הוי חזקה גמורה רק הא דלחליצה בעי בדיקה מטעם דכל היכא דיכולין לבררו לא סמכינן אחזקה. וכמה מהראשונים סברי דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא הוא. רק להחמיר חוששין היכא דבעל לאחר י"ב חוששין שמא נשרו מחמת הך חזקה דרבא והוא רק להחמיר ומידי ספקא לא נפקא. ואף אם ימצא כעת סימני נערות דדעת הש"ע סי' ל"ה דמחזיקינן לגדולה למפרע והוא דעת הרא"ש בתשובה ג"כ הארכתי בזה דלאו כ"ע מסכימים לזה וגם הב"י בא"ע הביא בשם מורי הר"י ברב דהרשב"א והר"י דוראן חולקים ע"ז. ומאחר שכבר הארכתי בזה הרבה לא ראיתי להאריך בכאן. רק לברר דלדעת הרבה מהראשונים היכא דאיסתפק לן אם הביאה ב' שערות או לא אף שהגיע לכלל שנותי' הוי רק ספק קדושין. נתחזקו יותר השלשה היתרים הראשונים כיון דבלא"ה הוי רק ספק קדושין. ל

ובאמת על ההיתרים שכתבנו יש הרבה עיקולי ופשורי רק דכן ראינו רבותינו הגדולים ז"ל בהתרת עיגונא מגבבים הרבה היתרים אף דכ"א אינו כדאי על עצמו. וכן אנחנו נלך בעקבותיהם הקדושים. עכ"ז לגודל חומר א"א לא כתבתי דעתי להלכה ולמעשה רק לעורר מה שיש לדבר בזה. ואם יסכימו לזה גדולי הדור אז אנכי אצטרף דעתי בצירוף דרבנן ב' ה' ימי תשובה צ"ע יעקב מאיר פאדווא: